נאומו של משה בפרשתנו מתכתב עם נבואתו של הנביא ישעיהו בהפטרתנו, שהינה הפטרת הנחמה השלישית ברצף -שבע שבתות הנחמה. כך משה בנאומו מאיר את מרכזיותה של ירושלים ובית מקדשה: "כִּי
דיסוציאציה (Dissociative symptoms) (היפרדות או ניתוק) מתארת קשת מצבים בין ריחוק עד לניתוק המודע מרגשות, תחושות, זיכרונות ומסגרות מחשבתיות. דיסוציאציה יכולה לתאר פגיעה זמנית, קלה או חמורה, בקשר
בימים עכשוויים מטלטלים וסוערים שאנו חווים כיום, הקריאה יוצאת לבניית גשר השלום הפנימי בינינו, על פני תהום נפערת, זהו צו השעה. זירת ההתגוששות- מי הצודק
פרשתנו ואתחנן היא שבת "נחמו", ניצבת על גבי רצף תודעתי, במעבר החד שבין ט' באב לטו' באב, במעבר מחושך לאור, משעבוד לחירות, משואה לתקומה ומחורבן לגאולה. בקוראנו את הפטרות
הבה נכיר תסמונת ושמה: מי – מה יאמרו ? מה יגידו ? בלועזית היא קרויה –ME, המייצגת קביעת סדרי עדיפויות קלוקלים– קודם כל אני חושב
הסופרת וההיסטוריונית ברברה טוכמן בספרה המונומנטלי – "מצעד האיוולת", מציגה ומנתחת, אירועים היסטוריים שהתרחשו לאורך דברי ימי ההיסטוריה, המייצגים החלטות אסטרטגיות של מנהיגים, המאופיינות כמצעד
