הפיוט – "קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה", אותו נשיר בליל הסדר בקריאת ההגדה, נכתב על ידי יניי, מגדולי הפייטנים בארץ ישראל מהמאה ה-6.
"שאגת הארי" מאתגרת אותנו, לנהל ככל שניתן את שִׁגְרָת החירום, בימי מבחן אלה. אנו נתונים במתח יום יומי, שבין הצלת הגוף, עת אנו מצווים למצווה: "וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם"(דברים, ד', טו')
שתי מילים מהדהדות בימי מלחמת "שאגת הארי" – קִירְבָה והקרבה. אנו מתמודדים כבר 20 יום במרחבים סגורים ופתוחים, אל מול אתגרי השעה. אנו נתבעים לקִירְבָה ולהקרבה בתוכנו, על מנת לצלוח
מלחמת שאגת הארי מהדהדת את עוז רוחם וגבורתם של טייסנו, מפקדינו, חיילנו ואנשי זרועות הביטחון, כולם גיבורי התהילה, בשיתוף עם בני בריתנו האמריקאים, ומהדהדת את מנהיגותם במלחמה, של ראש ממשלתנו
בשבת – "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק", בשעה 8.03 בבוקר, "וְכׇל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת " , נשמעה "שאגת הארי", המהדהדת לנו חוויה נשגבה, של
בשעות אלו, בערב שבת זכור, האומה במתח, בציפייה דרוכה, מה יוליד מפגש המו"מ בין משלחות ארה"ב לאיראן. האם להסכם? האם למלחמה? כל שעה מקבלת משמעות יתר, האם? מתי זה
