היונה היא דמות חשובה בפרשתנו, המעוררת סקרנות והתבוננות מעמיקה , כך מתוארת הופעתה בפרשתנו : " וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ- לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ
אנו נפעמים נוכח מעשה בראשית של הקב"ה, שמאפיין את היציאה מעולם של תוהו ובוהו, לעולם של יצירה וסדר. הנה היום השישי בו אנו חווים את פאר
לפי המסורת, שלמה המלך החכם באדם, כתב שלושה ספרים בפרקי חייו השונים. בגיל צעיר הוא כתב את שיר השירים, בגיל הביניים והמבוגר את משלי ובגיל הזקנה את קהלת. דומה שקיימת
פרשת " וזאת הברכה", אותה נקרא בשמחת תורה , החותמת את ספר דברים וחמשה חומשי התורה ,פותחת בפרולוג : " וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
משה רבנו בנאומו האחרון בפרשתנו בספר דברים, בוחר להשמיעו בשירה ולא בפרוזה. נאומו האחרון, שהוא נאום הנאומים, מקפל בתוכו – עבר , הווה עתיד. יש בו תוכחה לעם ישראל,
הנה יורד יום הכיפורים בקדושתו וטהרתו, וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוליו. עומדים מסביב עצי ירק שׁוֹשְׁבִינִים לָשֵׂאת אַדַּרְתָּו של היום הקדוש. עולים ציפורים בצפצופם במרחב הקדושה והטוהר.
