כולנו רקמה אנושית אחת של שמחה והתרגשות, לקראת שובם הביתה של 48 החטופים והחטופה, אי"ה ביום שני, הוא יום הושענא רבה, יומה של פתקא טבא. 48 אַחֶינוּ ואחותנו
הערב בליל השבעה באוקטובר, יום טוב ראשון של סוכות תשפ״ו, נשב בסוכה, ובברכת המזון , בראש זקוף, בכוונה ובדבקות, נאמר בהתרוממות הנפש ובקול דממה דקה: " הָרַחְמָן הוּא יָקִים
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה'). נתפלל, נייחל ונקווה לשובם במהרה הביתה של 48
ברגע עילאי זה, אנו נמצאים בעיצומו, של מסע ההתקדשות וההיטהרות שלנו, שראשיתו בראש חודש אלול והמשכו בראש השנה אל יום הכיפורים, וסיומו בפתקא טבא בהושענא רבה. ביום הקדוש בשנה,
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה'). נתפלל, נייחל ונקווה לשובם במהרה הביתה של 48
אני זוכר דרשה עוצמתית מטלטלת שנשא ניצול שואה, בבית הכנסת בו התפללתי בילדותי בראש השנה. הדרשן עצם את עיניו ונשאם כלפי מעלה ופיו זעק פסוק מנאומו
