"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס" ( בראשית, ו', יא').
תרגום אונקלוס: "וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא, קֳדָם ד'; וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא, חָטוֹפִין " ( מחבלים בארץ לפני ד' ותימלא הארץ בחטופים ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
הנשים במלחמת חרבות ברזל הן מושא להערצה, על גבורת הגוף, הרוח והנפש, כלוחמות וכמפקדות עזות, במגוון זירות ותפקידים, כשותפות ללחימה באופן משמעותי. בעת מתקפת הפתע על ישראל בשבת שמחת תורה, שפתחה את המלחמה, נשים מילאו תפקידים משמעותיים בגילויי גבורה, בהגנה על היישובים המותקפים ובהצלה כלוחמות, כמפקדות וכטייסות. היום אין כבר ספק לצידקת שילובן של נשים בזירות הפעילות השונות בצבא. כך גם, נשות החיל הן מופת למנהיגות ולעשייה ללא הפסקה, בשדה המערכה בעורף האזרחי.
גבורתן של נשות החיל שפרצו לתודעתנו באבחת חרבות הברזל, מתחברת למופת אשת החיל הבראשיתי, בדמותן של אימותינו. כך אנו נחשפים בפרשתנו לדמותה הנעלה של רבקה אימנו .
הנה כבר בפרשת חיי שרה מהשבת שעברה, למדנו אודות המפגש של אליעזר עבד אברהם עם רבקה. אליעזר יוצא בשליחות אדונו אברהם לחו"ל, למצוא אישה מתאימה ליצחק: " וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ… וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִיְ יִצְחָק…וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת…וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת … וְכַדָּהּ, עַל שִׁכְמָהּ… וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל גְּמַלָּיו. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ד' דַּרְכּוֹ, אִם לֹא. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת…וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם, לָלוּן…וַתָּרָץ, הַנַּעֲרָה, וַתַּגֵּד, לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים, הָאֵלֶּה" (בראשית, כד', א'- כח' ).
רבקה הנערה פועלת ומתרוצצת ללא הפסקה. היא יוצאת מגידרה לרצות את אליעזר. היא מתזזת את עצמה לדעת. משקיעה מאמץ יוצא דופן לשרת אדם זר שאיננה מכירו וגם את עשרת גמליו- ספינות המדבר. הרי זה לא פשוט לנערה לרוץ לבאר ,לשאוב מים ולהשקות עשרה גמלים ברצף, הלוך וחזור. היא מתייצבת למשימה בצו 8 פנימי– הִנְנִי. איננה שואלת כמו בשירו של נתן אלתרמן ( 1910-1970 ) על אֱלִיפֶלֶט:" בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין וכמה". לא שומעים ממנה- לא בכי לא נהי, לא אוי לא אוף, לא קיטור.
אליעזר הבראשיתי איננו מחפש את הפרופיל המובהק של אותם החושבים והמחושבים, מקטיני הראש, הוא איננו מחפש את אלו שרק צופים בדרמות ויושבים על הגדר ומשיאים עצות לאחרים, מה לעשות וכיצד לנהוג. אליעזר בוחן פרופיל אישיותי המייצג – עצימות גבוהה של חסד, חמלה, הגדלת ראש ואנרגיות בלתי נדלות.
כך גם דמותן הנעלה של נשות החיל, נוכחת בפרשתנו, עת אנו עדים לדמותה המרכזית של רבקה בדרמה המטלטלת, באירוע מכירת הבכורה.
המודיעין של רבקה בעירנות מלאה: "וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק, אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ; וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה, לָצוּד צַיִד לְהָבִיא".
רבקה נוקטת במודל – א.פ.ר.ת , שפירושו באותיותיו – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.
רבקה מפרשת את האירוע ברגישות ובנחישות ומתייצבת מיידית למשימת חייה: "וְרִבְקָה, אָמְרָה, אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ, לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ, מְדַבֵּר אֶל-עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר. הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים, וְאֹכֵלָה; וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ד', לִפְנֵי מוֹתִי".
רבקה לא מבזבזת זמן ומנחה מיידית את בנה יעקב כיצד לפעול:" וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי, מְצַוָּה אֹתָךְ. לֶךְ נָא, אֶל הַצֹּאן, וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, טֹבִים; וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר אָהֵב. וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ, וְאָכָל, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, לִפְנֵי מוֹתוֹ".
אך יעקב בנה מהסס:" וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל רִבְקָה אִמּוֹ: הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה".
וכאן מתגלית רבקה כמנהיגה וכפורצת דרך בשינוי פני ההיסטוריה: "וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ, עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי". רבקה לא מתחמקת ולוקחת על עצמה את מלוא האחריות למעשיה. מכאן, היא פועלת בפרואקטיביות אל מול בנה יעקב, כפי שפעלה בעבר כנערה צעירה, במפגש הבאר עם אליעזר והגמלים : "אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי, וְלֵךְ קַח לִי. וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח, וַיָּבֵא, לְאִמּוֹ; וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, הַחֲמֻדֹת, אֲשֶׁר אִתָּהּ, בַּבָּיִת; וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן. וְאֵת, עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, הִלְבִּישָׁה, עַל יָדָיו וְעַל, חֶלְקַת צַוָּארָיו. וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר עָשָׂתָה, בְּיַד, יַעֲקֹב בְּנָהּ". רבקה מנחילה לבנה יעקב את קריאת צו 8 – הִנֶּנִּי:" וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי; וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי".
מכאן הדרמה בפרשתנו רק מתעצמת ומסלימה: " וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת יַעֲקֹב, עַל הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת יַעֲקֹב אָחִי". הזירה מתחילה להיות מסוכנת. הנה כי כן, רבקה אשת החיל פועלת בקור רוח ובתושייה, תוך ניהול סיכונים מושכל. כאשר יצחק בעלה פונה אליה לסייע לו, היא האישה הנכונה במקום הנכון ובזמן הנכון:" וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל; וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי, חָרָנָה… עד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ, וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ, וְשָׁלַחְתִּי, וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם . וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ… לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם". ( בראשית, כז', ה'-מה').
רבקה כמנהיגה של עם פורצת דרך ומשנה את פני ההיסטוריה, בשבירת פאראדיגמה , שלא בהכרח הבכורה תינתן דווקא לבן הבכור הביולוגי. רבקה רואה עצמה כאימא של שני בניה – עשו ויעקב. היא צופה פני עתיד ומבינה שהבכורה המנהיגותית של עם ישראל מתאימה לבנה הצעיר יעקב ולא לעשו. אבל רבקה היא גם האימא והמנהיגה המשפחתית, בגילוי רגש של אם , גם לבנה עשו- "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם". כך מפרש הרשב"ם (1080 – 1160 ):"אם יהרוג אותך( עשו)- גם הוא ייהרג על ידי גואלי הדם". וגם רש"י:" גַּם שְׁנֵיכֶם – אם יקום עליך ואתה תהרגנו, יעמדו בניו ויהרגוך". הנה רבקה מגלה אחריות כאימא לשני בניה ועושה הכול למנוע סיכון חיים לשניהם.
על הפסוק בישעיהו, לג', ו': "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ " , דרשו רבותינו על ששה סדרי המשנה: חוסן- " זה סדר נשים"( שבת, לא', א'). "בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים"( סוטה, י'א, עמ' ב').
בימים אלו של ימי מלחמת המצווה – חרבות ברזל, נצדיע לנשות החיל הלוחמות בגבורה, בחזית ובעורף , בשירת הלל והדר:" אֵשֶׁת חַיִל, מִי יִמְצָא …קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ. רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל כֻּלָּנָה…וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.( משלי לא').
יחד ננצח – עם ישראל חי שבת שלום
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
