לעילוי נשמתם הזכה והטהורה, של תינוקות, ילדים, גברים, נשים וזקנים הי"ד, שנרצחו ושנטבחו בידי מרצחים תת אדם בני עוולה.
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" – חיים נחמן ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903
"הָיוּ אִשָּׁה וְאִישׁ וְתִינוֹק וְקָשִׁישׁ וְעַכְשָׁו כֻּלָּנוּ אוֹמְרִים קַדִּישׁ. וּמָה שֶׁהָיָה כְּבָר לֹא יִהְיֶה…הַשּׁוֹחֵט כְּבָר שָׁחַט וְכָל הָעוֹלָם בּוֹכֶה" – מיכל סנונית, 2023.
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
פרשתנו יודעת להציג לנו מנעד דיאלקטי של מורדות ועליות, בין עולם של כאוס, לבין עולם של סדר. בין עולם של שחיתות וחמס לבין עולם מתוקן. בין עולם של חדלון לבין עולם של תקומה. בין עולם של בלבול וחוסר גבולות, לבין עולם של גבולות. בין עולם של ייאוש, לבין עולם של תקווה.
הנה כי כן, בקצה האחד: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" ( בראשית, ו', יא') – מצב של כאוס, העדר גבולות וייאוש,
ומנגד בקצה השני: " וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ (בראשית, ו', יז'-יח') – מצב של גבולות ותקווה.
מי המבול שיורדים ומכלים את דור המבול ,הם כקו פרשת המים, שהוא הגבול בדמותה של התיבה. הגבול שבין הטמא לבין הטהור. הגבול שבין ייאוש לתקווה.
פרשתנו מציגה את הייצוג המכונן בתודעתנו התיאולוגית ליישוב הדיאלקטיקה ,בכריתת הברית בין הקב"ה לאנושות המיוצגת על ידי נח ,בדמותה של הקשת בענן: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ… אֶת קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ … וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" (בראשית, ט', א' – יד').
במה זכתה הקשת בענן כמי שנבחרה לייצג את הברית ליישוב הדיאלקטיקה, לעולם של גבולות ותקווה ?
הקשת היא מרחב פלורליסטי, המכיל שונות של צבעים על מאפייניהם ותכונותיהם.
הקשת מאופיינת בהצבת גבולות בין צבע לצבע. אין מהילה או ערבוב של צבע אחד במשנהו.
צבעי הקשת חיים בסוג של הרמוניה, שלום, ערבות הדדית ופירגון של צבע אחד לרעהו.
אין חציית גבול או השגתו של צבע אחד כלפי חברו.
ההרמוניה מייצרת סימפוניה של אחדות הניגודים, של צבעים שמשרים אור ותקווה.
הקשת באותיותיה, מייצגת שלושה עוגנים: קבלה ,שותפות תקווה.
אלו השלושה מבטיחים את הערבות ההדדית והסולידריות של צבעי הקשת השונים שמציבים מראה לאנושות ולבני האדם בקשת העמים, הלאומים והתרבויות בעולם, לייצר מרחבים של קבלת האחד את השני, של שותפות ושל תקווה.
שלושה יסודות אלו הם הערובה לקיומה של ברית הקשת בענן.
הקשת בענן, מציבה אתגר, כיצד לדעת לקיים את הברית ולשומרה גם בתקופות של עננה ומשבר, כיצד ניתן לגרום לנשמה להפיק אור נעים גם במציאות של שמים עוטי ערפל, כאמרתו של הראי"ה קוק.
ברית הקשת בענן, קוראת לתקווה ולא לייאוש.
המנון התקווה – "עוד לא אבדה תקוותינו התקווה בת שנות אלפיים",הוא גרסה קצרה של השיר "תִּקְוָתֵנוּ", שחיבר המשורר נפתלי הרץ אימבר, בעת שהתארח בעיר יאש שברומניה בשנת 1878. העיר יאש מלשון- ייאוש שאימבר בה הפך את הייאוש לתקווה.
דומה ששירו של אהוד בנאי –"גבולות", מהדהד באוזנינו בימים אלו בנתיב התקווה: "ביני ובינך, בינינו לבינם, בין חושך לאור, בין יבשה לים, בין קודש לחול, בין המתוק למר בלי גבול, אין גבול לשום דבר. יש גבול לייאוש, אין גבול לתקווה, יש גבול לשנאה, אין גבול לאהבה".
יחד ננצח , עם ישראל חי.
שבת שלום ומבורך
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
