פרשת קְדֹשִׁים היא קלידוסקופ, של קודקס מצוות והנחיות, לדרך התנהגות יום יומית, המצופה ממנהיגי – המדינה, החברה, הקהילה והמשפחה, לביצור דמותה המוסרית והערכית של החברה בה אנו חיים.
מי מלחמת "שאגת הארי" הם ימים מאתגרים. כשהתותחים רועמים, מעל פני השטח לכאורה, אנו חווים סוג של אחדות והתלכדות של העם שבציון, להצלחת המטרה לבער את הרוע בדמות
פרשתנו פותחת בתיאור אירוע משמח ומרגש שכל ישראל שותפים לו בשמחה: ״ וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל " ( ויקרא, ט', א' ). רש״י מבהיר
הפיוט – "קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה", אותו נשיר בליל הסדר בקריאת ההגדה, נכתב על ידי יניי, מגדולי הפייטנים בארץ ישראל מהמאה ה-6.
"שאגת הארי" מאתגרת אותנו, לנהל ככל שניתן את שִׁגְרָת החירום, בימי מבחן אלה. אנו נתונים במתח יום יומי, שבין הצלת הגוף, עת אנו מצווים למצווה: "וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם"(דברים, ד', טו')
שתי מילים מהדהדות בימי מלחמת "שאגת הארי" – קִירְבָה והקרבה. אנו מתמודדים כבר 20 יום במרחבים סגורים ופתוחים, אל מול אתגרי השעה. אנו נתבעים לקִירְבָה ולהקרבה בתוכנו, על מנת לצלוח
