ארכיון סוגי דמנציה - עמותת מְלַבֵּב

על ההבדל בין דמנציה לאלצהיימר

yossi barnett — Thu, 23 Nov 2023 11:14:07 +0000

בשיחות שאנו מקיימים עם בני משפחה המטפלים בקרוביהם החולים בדמנציה, אנו שומעים לעתים קרובות את השאלה הבאה: "מה ההבדל בין דמנציה לאלצהיימר"? האם מדובר באותה מחלה, והן מילים נרדפות, או בשתי מחלות שונות הקשורות לירידה בזיכרון? בפוסט הזה ננסה לענות על שאלות אלו ולהסביר את ההבדלים בין דמנציה לאלצהיימר.

בקצרה – מה זו דמנציה?

דמנציה היא מונח רחב הכולל מגוון של מחלות ניווניות של המוח. בעיות זיכרון אינן המכנה המשותף הרחב ביותר, אלא אופי המחלה – הגורמת להידרדרות הדרגתית במשך שנים, עד לתלות מוחלטת בסביבה. הדמנציה פוגעת במוח האחראי על כל מה שאנחנו עושים, חושבים ומרגישים. חלקים שונים במוח אחראים על מצב הרוח שלנו, היכולת שלנו לדבר ולהבין שפה, תנועה, לחוות חושים שונים, להבין סיטואציות חברתיות ועוד. סוגי הדמנציה השונים נבדלים זה מזה, בגורמים לפגיעה המוחית ובסוג התפקודים שנפגעים בעיקר בשלבים הראשונים של המחלה.

בקצרה – מה זה אלצהיימר?

מחלת האלצהיימר היא סוג הדמנציה הנפוץ ביותר. היא מאופיינת בהצטברות איטית במוח של חלבונים (עמילואידים ו-טאו) הפוגעים במוח. התסמין הנפוץ ביותר הוא ירידה בזיכרון. כאמור – לא ניתן לעצור לחלוטין את תהליך ההתנוונות, אך כיום ישנם טיפולים תרופתיים שיכולים להאט את התהליך לזמן מה. עם זאת, כיוון שלתרופות תופעות לוואי קשות הפוגעות בשליטה ביכולת להתנהלות, ישנם מטופלים שבוחרים לוותר עליהן ולהתמקד בפתרונות חלופיים. היעזרות בריפוי בעיסוק, אימונים קוגניטיביים, טיפול באומנות או בעלי חיים יכולים לתרום רבות לשימור איכות חיים לאורך זמן.

אז מה ההבדל בין דמנציה לאלצהיימר?

אם כך, למדנו כי מחלת האלצהיימר היא סוג הדמנציה הנפוץ ביותר, והתסמין הנפוץ ביותר שלה הוא ירידה בזיכרון. ולכן, רבים מתבלבלים לחשוב שאלו מילים נרדפות כאשר למעשה הדבר לא נכון. הרבה אנשים טועים לחשוב שכל בעיה בזיכרון מעידה בהכרח על אלצהיימר, על אף שישנן גם צורות אחרות של דמנציה הגורמות לבעיות זיכרון.

לקריאה בהרחבה באתר עמותת מלב"ב על סוגי דמנציה ועל טיפול והמלצות להתמודדות עם דמנציה – לחצו כאן

הפוסט על ההבדל בין דמנציה לאלצהיימר הופיע לראשונה ב-עמותת מְלַבֵּב.

דמנציה בגיל צעיר/ד"ר דנה פאר

yossi barnett — Sun, 14 May 2023 08:23:59 +0000

הפוסט דמנציה בגיל צעיר/ד"ר דנה פאר הופיע לראשונה ב-עמותת מְלַבֵּב.

מחלת הנטינגטון ודמנציה

yossi barnett — Wed, 25 Jan 2023 12:09:44 +0000

מחלת הנטינגטון היא הפרעה גנטית נדירה מאוד שגורמת לפגיעה ניוונית ברקמות המוח. במחקר שנערך בישראל, נמצא שישנה שכיחות גבוהה יותר של המחלה בקרב יהודים קראים יוצאי מצרים (כאחד מאלף). לאנשים עם מחלת הנטינגטון יש שינוי גנטי אותו ירשו מאחד או משני ההורים. השינוי הגנטי גורם לשכפול לא תקין של חלבון הנטינגטון. החלבון הלקוי מצטבר ברקמות המוח, ואלו מתנוונות בהדרגה. עם הזמן, הפגיעה בתאים תפריע לתפקודי תנועה, חשיבה והתנהגות. מכיוון שהחלבונים נוטים להצטבר בחלק של המוח שאחראי על תנועה, התסמין המזוהה ביותר עם מחלת הנטינגטון הינו תנועות בלתי רצוניות. תנועות אלו מכונות "כוריאה" (כמו כוריאוגרפיה), כיוון שהן נראות למתבונן מהצד כתנועות ריקוד. אלו יותר בולטות לעין ולכן הן בדרך כלל התסמין שמוביל לפנייה לטיפול ומתן אבחנה, אך לעיתים קרובות היו שינויים עדינים בתפקודי חשיבה והתנהגות לפני הופעת הכוריאה שעברו מתחת לרדאר. חומרת התסמינים ומועד הופעתם תלוי בהיקף השינוי הגנטי. ברוב המקרים ההתפרצות מתרחשת בגילאי 30-50 והתסמינים הולכים ומחריפים עם הגיל, אך במקרים קשים יותר התסמינים עשויים להופיע גם בילדים. תוחלת החיים לאחר ההתפרצות היא עד 20 שנה. לנשאים של הפגם הגנטי יש סיכוי של 50% להעביר אותו לילדיהם.

מה התסמינים של מחלת הנטינגטון?

תסמינים מוטוריים (של תנועה) – מלבד כוריאה, מחלת הנטינגטון יכולה לגרום גם לקשיי הליכה, קשיים בדיבור ובבליעה, עוויתות שרירים ועוד. בשלבים מתקדמים של המחלה התנועות הבלתי רצוניות מתחלפות בקושי משמעותי לזוז.
תסמינים קוגניטיביים – פגיעה בזיכרון לטווח קצר, קשיי קשב וריכוז, ליקויים בתפקודים ניהוליים ופגיעה בתפקודי שפה (אפזיה).
תסמינים התנהגותיים-רגשיים – תסמינים כגון דיכאון, חרדה, רוגזנות, אדישות יוצאת דופן, קשיי שינה ועוד יכולים להיות הביטוי הראשון להתפרצות המחלה. בשלבים מתקדמים עשויים להופיע תסמינים קשים יותר, כגון מחשבות שווא, התפרצויות זעם, התנהגות עבריינית, חשדנות, ובמקרים נדירים – התקף פסיכוטי.

האם יש טיפול?

לצערנו, אין עדיין טיפול שיכול למנוע או לעכב את התפרצות המחלה בקרב נשאים. לכן, הטיפול שניתן לאנשים שחיים עם מחלת הנטינגטון, הוא להקל על התסמינים ולשפר את איכות חייהם.

אפשרויות הטיפול כוללות:

טיפול תרופתי להפחתת התסמינים כגון תרופות שמעכבות את התנועות הלא רצוניות, נוגדי דיכאון וכו'.
ייעוץ פיזיותרפי להתאמת אביזרי עזר ושגרת אימון גופני. שמירה על פעילות גופנית נמצאה כמסייעת במניעת נפילות ושימור של תפקודי תנועה.
ריפוי בעיסוק יכול לסייע ברכישת אסטרטגיות פיצוי ליכולות חשיבה ומוטוריקה עדינה שנפגעו. בנוסף, ניתן לקבל ייעוץ להנגשת המרחב הביתי בהתאם לצרכים המשתנים. התאמות נגישות יכולות לשמר את העצמאות של האדם וחשובה לשמירה על איכות חיים לאורך זמן. ניתן לקרוא על התחום עוד כאן.
קלינאות תקשורת חיונית למניעת חנק כתוצאה מבעיות בליעה על ידי התאמת מרקם התזונה. היבט נוסף ולא פחות חשוב של הטיפול הוא שימור היכולת לתקשר עם הסביבה למרות הפגיעה בתפקודי שפה.
טיפול רגשי לאדם יספק מרחב לעבד את הבשורה המרה, ויכול לסייע בהתמודדות עם השינויים במצב הרוח. בנוסף, מכיוון שמדובר במחלה גנטית, מומלץ לבחון את הצורך של יתר בני המשפחה בליווי. מלבד הקשיים המורכבים של בני משפחה המטפלים באדם סיעודי, מדובר במחלה גנטית שעלולה לפגוע גם ביתר בני המשפחה. טיפול נפשי יכול לסייע בתהליך המאתגר של בחינת הדילמות שיעלו, למשל – האם לעשות בדיקה גנטית ליתר בני המשפחה? אפשר לקרוא על כך עוד בהקשר של בדיקה גנטית לנטייה לאלצהיימר כאן

האם יש מסגרות יום לאנשים עם מחלת הנטינגטון?

הואיל וההתפרצות של מחלת הנטינגטון מתרחשת בגילאי 30-50 , הרי יש כאן דימיון להתפרצות אלצהיימר בגיל צעיר, שמציבים אתגרים ייחודיים הנובעים מהקטיעה של רצף החיים על ידי המחלה. בשונה מאנשים שחיים עם דמנציה בסוף חייהם, צעירים עם דמנציה עדיין נמצאים במעגל העבודה, עשויים להיות הורים לילדים קטנים, ועדיין לא חווים את הירידה באנרגיה האופיינית לגיל המבוגר. משמעות הדבר היא שהם זקוקים לתעסוקה ומסגרת שתתאים לירידה בתפקודי החשיבה. מומלץ להתייעץ עם אנשי המקצוע המפעילים את מלב"ב פעימה לאנשים צעירים. פעימה – היא מסגרת ייחודית עבור צעירים שחיים עם דמנציה המספקת מענה לצרכים הייחודיים שלהם ושל בני משפחתם. ניתן לקרוא עוד על האתגרים הייחודיים לצעירים עם דמנציה ועל פעימה כאן.

כתבה: מאיה הכט, נוירו-פסיכולוגית שיקומית בהתמחות, מלב"ב לקהילה

הפוסט מחלת הנטינגטון ודמנציה הופיע לראשונה ב-עמותת מְלַבֵּב.

תסמונת ורניקה-קורסקוף ודמנציה

yossi barnett — Mon, 16 Jan 2023 12:29:31 +0000

אנצפלופתיית ורניקה ותסמונת קורסקוף, או בהופעתן המשולבת – תסמונת ורניקה-קורסקוף, הן מקרה מעט שונה של דמנציה. מדובר בתופעה נדירה בעולם המערבי, כיוון שהגורם לה הוא חסר תזונתי של ויטמין נפוץ למדי. ויטמין B1 (מכונה גם תיאמין) הוא בעל תפקיד חשוב בתפקוד מערכת העצבים – ובכלל זאת המוח, אך יש צורך רק בכמות קטנה כדי לשמור על תפקוד תקין. למרבה הצער, בישראל התופעה מוכרת בעקבות המקרה הטרגי של תינוקות רמדיה. הגורם הנפוץ יותר להתפתחות התסמונת הוא צריכה מופרזת של אלכוהול, אך היא יכולה להיגרם גם כתוצאה מהקאות תכופות מאוד לאורך זמן בשל בעיות רפואיות כגון הפרעות אכילה, הקאות מוגברות בהריון (היפראמזיס גרווידרום) או על רקע טיפול כימותרפי.

במה מתבטאות תסמונות ורניקה וקורסקוף?

תסמונת ורניקה פוגעת בשני מבנים חשובים מאוד במוח, שאחראיים על מגוון רחב של תפקודים חיוניים בגוף. לכן הפגיעה שהיא גורמת היא נרחבת, והיא מתבטאת בבלבול, בעיות ראייה, מכת קור (היפותרמיה), לחץ דם נמוך, קושי בתיאום תנועות שרירים (אטקסיה) ואפילו תרדמת (קומה).

תסמונת קורסקוף היא הפרעת זיכרון המקושרת במיוחד לאלכוהוליזם. התסמונת גורמת לנזק בכל המוח ובחוט השדרה, אבל היא מזיקה במיוחד לחלקים שאחראיים על יצירת זיכרונות. התסמין הבולט ביותר הינו קושי ליצור זיכרונות חדשים וקושי לשלוף מידע שנלמד בעבר. אנשים עם תסמונת קורסקוף מזוהים במיוחד עם נטייתם לפצות על הפערים בזיכרון ולהקל על תחושת הבלבול שלהם, מוחם משלים פערים וסתירות עם מידע מומצא באופן אוטומטי (תופעה המכונה קונפבולציות). האדם עם התסמונת אינו מודע לכך שהוא "משקר", ועלול להרגיז מאוד את סביבתו אם הם אינם מכירים את התופעה. מבחינה פיזית, ישנם רעד, קשיי התמצאות, ובעיות ראייה.

מעניין לציין שישנן עדויות מחקריות לכך שלא מדובר בשתי תסמונות נפרדות, אלא בשלבים שונים של אותה תופעה. תסמונת ורניקה היא ההופעה הראשונית והחריפה של התסמונת, ואילו תסמונת קורסקוף היא למעשה המעבר למצב כרוני.

איך מטפלים בתסמונת ורניקה-קורסקוף?

הטיפול בתסמונת נעשה בעזרת מתן ויטמין B1, התאמה של התפריט ונוזלים, וגמילה מאלכוהול במקרה הצורך למניעת נזק נוסף. בזיהוי מוקדם הפרוגנוזה של אנשים עם תסמונת ורניקה יחסית טובה אם המקור למחסור התזונתי מטופל. עם זאת, השיפור בתפקודי הזיכרון הינו איטי, ולרוב ישאר נזק ארוך טווח. בהיעדר טיפול, צפויה מגבלה משמעותית ואף סכנת מוות.

לאחר ההתערבות הרפואית וההתייצבות, ניתן לפנות לטיפול קוגניטיבי שיסייע בשיפור תפקודי החשיבה שנפגעו, ורכישת מסגרות פיצוי של ריפוי בעיסוק או נוירופסיכולוג. אם לאחר תקופת שיקום עדיין יש קשיים משמעותיים, ניתן לשקול מסגרת יום המתאימה לאנשים צעירים שחיים עם דמנציה כמו מלב"ב פעימה. מסגרות יום נועדו לספק תעסוקה והעשרה במסגרת בטוחה לאדם עם התסמונת ומרחב נשימה חיוני למטפלים העיקריים. מכיוון שהתסמונת הינה תוצאה של התמכרות לאלכוהול או מצב רפואי קשה, מומלץ מאוד להיעזר גם בטיפול נפשי מתאים לאדם עם התסמונת ובני משפחתו.

לסיכום, הטיפול באדם עם דמנציה – קל וחומר אדם צעיר שיזדקק לעזרה שנים רבות – הינו קשה ושוחק. למענם ולמענכם, אל תתמודדו עם זה לבד. אם אתם או יקיריכם זקוקים לעזרה, ניתן לפנות אל עמותת מלב"ב ולבחון יחד את המענה הטיפולי המתאים ביותר 1700-70-4533.

כתבה:

מאיה הכט, נוירו-פסיכולוגית שיקומית בהתמחות, מלב"ב לקהילה

הפוסט תסמונת ורניקה-קורסקוף ודמנציה הופיע לראשונה ב-עמותת מְלַבֵּב.

דמנציה הקשורה לאיידס (אנצפלופתיה של HIV)

yossi barnett — Thu, 01 Dec 2022 13:25:30 +0000

לפני חמישים שנה פרצה בעולם המערבי מגיפת האיידס (AIDS) שגבתה את חייהם של מיליונים. איידס היא למעשה תסמונת שנגרמת על ידי נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV). הנגיף תוקף את המערכת החיסונית ומותיר את הגוף פגיע מאוד למחלות. בהיעדר טיפול, מתפתחת תסמונת הכשל החיסוני הנרכש, או בשמה המוכר יותר – איידס. אין ספק שהנגיף אינו נפוץ כבעבר, אך הוא עדיין לא נעלם. לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), עשרות מיליוני בני אדם ברחבי העולם הם נשאים של הנגיף. לפי משרד הבריאות, ב-2020 חיו בישראל כ-8,000 גברים ונשים עם HIV. למרות שעדיין לא הצלחנו למגר את הנגיף, המחלה כמעט נעלמה מהשיח הציבורי. לצערנו, המודעות הנמוכה לצורך להמשיך במניעה ככל הנראה הובילה לגל הדבקות בישראל לפני חמש שנים. ניתן לשער שהירידה במודעות נובעת מהשיפור המשמעותי בטיפול הרפואי במחלה. בעבר נשאים שרדו רק שנים ספורות, אך כיום ישנם טיפולים תרופתיים שמאפשרים להם אורך ואיכות חיים כמעט זהים לאוכלוסייה הכללית. עם זאת, אנשים שחיים עם HIV עדיין נמצאים בסיכון מוגבר לפתח דמנציה בגיל צעיר.

מה הקשר בין HIV, איידס ודמנציה?

כ-4-15% מהנשאים של נגיף הכשל החיסוני (HIV) מתלוננים על ירידה בתפקודי חשיבה. הפרעות נוירו-קוגניטיביות המקושרות ל-HIV (או בקיצור, HAND), מתארות ספקטרום של סימפטומים מגוונים, הנעים בין ירידה תפקודית כמעט לא מורגשת ועד דמנציה המקושרת לאיידס (המכונה גם אנצפלופתיה של HIV) שיכולה להביא להתדרדרות עד כדי תלות בשירותי סיעוד ואף סכנת מוות. האבחנה נעשית על ידי העברת אבחון נוירופסיכולוגי לנשאים במקביל לבדיקות פיזיולוגיות שיאשרו נוכחות של הנגיף בנוזל עמוד השדרה (CSF) וישללו בעיות רפואיות אחרות שיכולות להסביר את הירידה התפקודית.

הקשר בין HIV וירידה קוגניטיבית עדיין אינו מובן דיו, אבל נשאים עם המאפיינים הבאים נמצאים בסיכון מוגבר, לסבול מפגיעה בתפקודי חשיבה:

נשאות ממושכת של הנגיף
הדבקה בגיל מבוגר
ספירת CD4 (תאי דם לבנים) נמוכה
החרפה לכדי תסמונת הכשל החיסוני (AIDS) בעבר

איך אפשר למנוע דמנציה המקושרת לאיידס?

החדשות הטובות הן שהטיפול התרופתי האנטי ויראלי שניתן לנשאי HIV נמצא יעיל במניעה של הופעת תסמינים של ירידה קוגניטיבית, ולכן מספר המקרים של דמנציה הקשורה באיידס הולך ופוחת. יתרה מכך, ישנן עדויות לכך שהטיפול התרופתי אף שיפר את מצבם של מי שכבר סבלו מירידה קוגניטיבית חמורה. לכן, טיפול מניעתי יעיל מצריך הקפדה על נטילת הטיפול התרופתי לצד מעקב רפואי עקבי. ההתפתחות של פגיעה מוחית כתוצאה מ-HIV לרוב הינה הדרגתית ואיטית מאוד, ולכן יש להקדיש תשומת לב להופעה של תסמינים כגון: מצב רוח תנודתי או דיכאון, קשיי שינה וזיכרון, ירידה לא מוסברת במשקל, ואדישות יוצאת דופן (אפאתיה). בהיעדר טיפול, הפגיעה המוחית המפושטת יכולה לגרום לקושי משמעותי ביכולת לנוע באופן עצמאי, ירידה בתפקודים הניהוליים, פגיעה ביכולת לדבר ולהבין אחרים (אפזיה) ותסמינים פסיכיאטריים כגון דיכאון ואף התפרצות של פסיכוזה. בנוסף לטיפול האנטי-ויראלי, ניתן להקל על התסמינים של אנשים עם דמנציה המקושרת לאיידס בעזרת טיפול פסיכיאטרי.

מה מטפלים שעובדים עם אנשים עם דמנציה שמקושרת לאיידס, צריכים לדעת?

יש להם צרכים שונים, מרוב האנשים שמתמודדים עם דמנציה. מדובר באוכלוסייה צעירה יחסית, שניהלה אורח חיים פעיל עד הופעת התסמינים. אנשים צעירים שחיים עם דמנציה צריכים להתמודד עם הקטיעה של אורח חייהם במקום הירידה ההדרגתית ברמת הפעילות שאופיינית לגיל המבוגר. הם עשויים להיות הורים לילדים צעירים שזקוקים לתיווך של המצב, ואם הם בזוגיות גם היא צפויה לחוות טלטלה לא פשוטה. ניתן לקרוא עוד על המאפיינים הייחודיים של התפרצות דמנציה בגיל צעיר כאן.
הם מתמודדים עם סטיגמה כפולה. לצערנו, נשאים של HIV פוגשים את הסטיגמה אפילו במפגש עם המערכת הרפואית. כעת, עליהם להתמודד גם עם הסטיגמה שמופנית כלפי אנשים עם דמנציה. ניתן להבין מדוע המפגש החשוף עם אנשי מקצוע יעורר חרדה, ואולי אפילו הימנעות והזנחה של הטיפול. היו עדינים, ועזרו להם להרגיש בטוחים מספיק כדי להיעזר בכם. החמלה שלכם יכולה להציל חיים.
נלחמים בסטיגמה – לומדים על האופן שבו HIV יכול להדביק. חלק מהסטיגמה כלפי נשאי HIV נובע מחשש לא מבוסס מהדבקה. הנגיף יכול לעבור מאדם לאדם בקיום יחסים לא מוגנים, בשימוש חוזר במחטים או מאם לתינוק במהלך ההריון, הלידה או ההנקה. לא ניתן להידבק ממגע בעור שאינו פצוע, מכלי אוכל (רוק אינו מדבק) או סדינים משותפים וכו'. כיום, הטיפול האנטי-ויראלי שניתן לנשאים מפחית את הסיכון להדבקה גם מגע ישיר עם נוזלי גוף. אין צורך בבידוד ממטופלים אחרים. אפשר לקרוא על כך עוד כאן.

ביום האיידס הבינלאומי כמו בכל יום אחר בשנה, עמותת מלב"ב כאן, כדי לעזור, לתמוך ולספק מענים טיפוליים שמתאימים לצרכיכם. כחלק מהשירותים שהעמותה מפעילה ,קיימת תוכנית מלב"ב פעימה, מסגרת ייעודית לצעירים עם דמנציה. אם יקיריכם חיים עם דמנציה שמקושרת לאיידס וזקוקים למסגרת יום שתעשיר את יומם, אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון 1700-70-4533

כתבה:

מאיה הכט, נוירו-פסיכולוגית שיקומית בהתמחות, מלב"ב לקהילה

הפוסט דמנציה הקשורה לאיידס (אנצפלופתיה של HIV) הופיע לראשונה ב-עמותת מְלַבֵּב.

אלצהיימר

yossi barnett — Mon, 18 Jul 2022 13:01:27 +0000

מונחים בסיסיים - מה זה אלצהיימר?

מחלת האלצהיימר הינה מחלה ניוונית הפוגעת במוח, ומשפיעה על תפקודי חשיבה, תפקודים רגשיים, הבנה של שפה, יכולת תנועה ועוד. למעשה, מדובר בסוג הדמנציה הנפוץ ביותר. בקרב אנשים עם דמנציה, מוערך כי, 60-75% מהם סובלים מאלצהיימר. הסיכוי ללקות באלצהיימר עולה עם הגיל. בקרב אנשים יחסית צעירים בגילאי 60+ מדובר ב-4.4% בלבד, אך השכיחות עולה בכל קבוצת גיל. בשל כך, יש לראות בהתמודדות עם אלצהיימר בגילאים מבוגרים, חלק טבעי מתהליך ההזדקנות ולאו דווקא "מחלה". מעניין לציין שבתרבויות מסוימות היחס לאנשים עם אלצהיימר הינו יחס של כבוד ופריבילגיה – שכן אותו אדם זכה להגיע לגיל מופלג.

מה גורם להתפתחות של אלצהיימר?

עדיין לא לגמרי ברור מה גורם לאלצהיימר, ונראה שמדובר במחלה הנובעת משילוב של גורמים גנטיים (אופייני יותר למקרים של התפרצות לפני גיל 65) וגורמים סביבתיים כגון חשיפה לזיהומים, אורח חיים וכו'. ממה שידוע כיום, מחלת אלצהיימר מאופיינת בהצטברות איטית של משקעי חלבון ברקמת המוח. בשלב הראשון אין כל תסמינים, אך לאורך זמן ההצטברות הופכת למשמעותית ופוגעת בתאי המוח. בשלב זה לרוב יחוו ליקויי זיכרון וקשב קלים, אך עדיין ניתן לתפקד באופן עצמאי. לצערנו, לא ניתן לעצור את מהלך התקדמות המחלה. על אף שהתהליך לרוב נמשך מספר שנים, בסופו של דבר ההתנוונות הולכת ומתפשטת בכל חלקי המוח ופוגעת במגוון רחב של תפקודים.

לא רק פגיעה בזיכרון

אומנם ההשפעה הבולטת ביותר של מחלת אלצהיימר היא פגיעה בזיכרון, אך זה בהחלט אינו המאפיין היחיד. בשל אופייה המפושט, היא גורמת למגוון רחב של ליקויים ביכולות החשיבה והתפקוד, המחריפות לאורך שנים ארוכות (לעיתים אפילו 15-20 שנה ) עד הגעה לתלות מוחלטת בסביבה. התסמינים הנפוצים בשלבים הראשונים הם פגיעה בזיכרון לטווח קצר וקשיי קשב וריכוז, שיכולים להתבטא בקושי לעקוב אחרי תוכנית בטלוויזיה, בקריאה או בהשתתפות בשיחה קבוצתית. כמו כן, נפוץ לראות תסמינים רגשיים, כגון דיכאון או עצבנות.

בשלבים מאוחרים יותר של המחלה, יכולים להופיע מגוון רחב של תסמינים המשתנים מאדם לאדם, כתלות בחלק של המוח שנפגע. דוגמאות נפוצות הן:

בעיות התמצאות במרחב או בזמן.
קשיי התארגנות ותכנון .
קושי לדבר ולהבין אחרים כאשר הם מדברים (מכונה בשפה מקצועית אפזיה).
ליקויים בתנועה – הליכה, בליעת מזון וכו'.
שינויים חושיים – רגישות לרעשים, אובדן חוש ריח ואף קושי להבין מידע ויזואלי בגלל בעיות ראייה.
תסמינים התנהגותיים חריפים יותר כגון מחשבות שווא, שינויים אישיותיים וחשדנות.

על אף שלכל אדם אוסף תסמינים ייחודי, אין ספק שהמשותף לכל המתמודדים הוא ההשפעה של מחלת אלצהיימר על כל היבטי החיים. כיוון שמדובר במחלה ניוונית המתקדמת לאורך זמן, הירידה התפקודית הולכת ומחמירה עד תלות מוחלטת בסביבה.

יש מה לעשות?

כאמור, אין תרופה לריפוי אלצהיימר ולא ניתן להשיב את הגלגל לאחור. למרות שישנם טיפולים תרופתיים בשוק ואחת לכמה זמן מופיעה כתבה אופטימית במדורי הבריאות בעיתונים על פריצת דרך בפיתוח תרופה, הטיפולים המוצעים כיום יכולים רק להקל על תסמינים. לצד זאת, אין משמעות הדבר שאין איך לעזור לאדם שאובחן עם אלצהיימר. אנשים עם אלצהיימר ובני משפחתם זקוקים לטיפול מערכתי ומקיף של מספר אנשי מקצוע על מנת שיוכלו להמשיך לחיות חיים מלאי משמעות ועצמאיים ככל שניתן:

זיהוי מוקדם – התערבות טיפולית יעילה יותר בשלבים מוקדמים של המחלה. תהליך האבחון כולל שלילה של גורמים אחרים באמצעות בדיקות דם, שתן ובדיקה גופנית, סריקה של המוח (CT ו-MRI), ובמקרה הצורך הערכה ע"י אנשי מקצוע מתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. כיוון שלא ניתן לאבחן באופן וודאי אלצהיימר, ייתכן שהאבחנה תוגדר כ"חשד סביר לאלצהיימר" או הגדרה דומה. לאחר מכן תופנו גם לאבחון נוירופסיכולוגי, על מנת לזהות באופן ברור את היכולות שנפגעו.

טיפולים משמרים – טיפול תרופתי בשלבים הראשונים של המחלה יכול להקל על חלק מהתסמינים. עם זאת, כיוון שלתרופות תופעות לוואי מגבילות ישנם מטופלים שבוחרים לוותר עליהן ולהתמקד בפתרונות חלופיים. היעזרות בריפוי בעיסוק, אימונים קוגניטיביים, טיפול באומנות או בעלי חיים, יכולים לתרום רבות לשימור איכות חיים לאורך זמן.

התאמות נגישות – התאמה של המרחב הביתי לצרכים המשתנים יכולה לאפשר תפקוד עצמאי למרות המחלה. בנוסף, נגישות יכולה להתבטא גם בהתנהגות של אנשים – הבנה טובה של ההשפעה של המחלה ולמידה של טכניקות כמו שיטת התיקוף תאפשר לנו לתקשר עם יקירנו באופן נגיש למרות המגבלה.

היעזרות במעגלי תמיכה – מומלץ לשתף את הסביבה הקרובה במצב. התמודדות מוצלחת עם המחלה לא אפשרית לבד. החיים עם אלצהיימר מחייבים את החולה, בני המשפחה והחברים להשקיע מידה לא מבוטלת של משאבים, הפגנת גמישות וחמלה. ככל שמעגלי התמיכה יהיו רחבים יותר – כך איכות החיים של כלל המעורבים תשתפר.

יצירת מסגרת – עם הירידה בתפקוד, יעלה צורך במסגרת מארגנת שתעזור לאנשים עם אלצהיימר לשמר אורח חיים פעיל ומשמעותי בסביבתם הטבעית בקהילה. מסגרות שונות של מרכזי יום או חוגים מותאמים יכולים להיות מעשירים מאוד, ללא צורך לצאת מן הבית לסידור מוסדי.כמו גם שירות תרפיוטי בבית. כיום ישנן גם מסגרות וירטואליות שיתנו מענה מבלי לצאת מהסלון. מעבר לתרומה הברורה לאיכות החיים של יקירנו, שירות בקהילה יכול לספק לבני משפחה מטפלים שקט נפשי וזמן מנוחה יקרים מפז.

מתמודדים גם עם הסטיגמה

למרות שמהנתונים שהצגנו קודם קל להבין שמדובר בבעיה נפוצה מאוד, לצערנו היחס בחברה המערבית לאנשים הסובלים מאלצהיימר עודנו מלווה בסטיגמה. הדימוי השלילי המיוחס לאנשים עם אלצהיימר גורמים להימנעות מפניה לעזרה וטיפול – קל וחומר שיתוף עם מעגלי תמיכה.

אין ספק שמדובר בהתמודדות מורכבת.

בעמותת מלב"ב מאמינים שבניהול נכון, ניתן ליהנות משנים רבות של סיפוק ו חיים מלאי משמעות לצד המחלה – ואנחנו נהיה כאן לספק סיוע ומידע בכל צעד. באתר מלב"ב תוכלו למצוא מידע על שירותים וטיפולים בקהילה לאנשים עם אלצהיימר , כגון מרכזי יום, שירות עד הבית, קבוצות וייעוץ בזום ועוד.

כתבה:

מאיה הכט, נוירופסיכולוגית שיקומית בהתמחות, מלב"ב לקהילה

הפוסט אלצהיימר הופיע לראשונה ב-עמותת מְלַבֵּב.

מונחים בסיסיים – מה זו פסאודו-דמנציה?

yossi barnett — Wed, 23 Feb 2022 12:20:04 +0000

המונח פסאודו-דמנציה (Pseudo-Dementia – PDEM) מתייחס למצב דמוי-דמנציה בו המתמודד עמו, סובל מליקויים בתהליכי חשיבה , כתוצאה מדיכאון (בעיקר, אך לא רק, דיכאון של הגיל המבוגר), באופן דומה מאוד להשפעה של דמנציה. יש לציין שהמונח "פסאודו-דמנציה" נתון לביקורת בקהילה המקצועית, ולכן יש מי שמתייחסים אליו בפשטות כ"דיכאון עם הנמכה קוגניטיבית".

ההפרדה חשובה! הדמיון הרב שיש בליקויים בתפקודי החשיבה של דמנציה ופסאודו-דמנציה אומנם מקשה מאוד על היכולת להבדיל ביניהן, אך מדובר בשתי תופעות נפרדות המצריכות טיפול שונה. בנוסף, דמנציה יכולה לגרום לדיכאון או להתלוות לו – ולכן דיכאון לכשעצמו אינו מספיק לביצוע אבחנה.

מעבר לתסמינים הרגשיים, אנשים עם פסאודו-דמנציה לרוב מתמודדים עם ירידה בערנות, ליקויים בזיכרון לטווח ארוך וטווח קצר, פגיעה בתפקודים ניהוליים ותפקודי שפה (למשל היכולת להבין אחרים, להתנסח, מילים שנתקעות על קצה הלשון וכו').

מה אפשר לעשות?

החדשות הטובות הן שבשונה מדמנציה, יש לזה טיפול תרופתי. טיפול בתרופות פסיכיאטריות נמצא יעיל בהפחתת התסמינים של פסאודו-דמנציה, ואף בהשבה חלקית של האדם למצבו הקודם. מחקרים מראים שבהינתן טיפול מתאים, נראה שיפור בתפקודי זיכרון. לצערנו, אבחנה של פסאודו-דמנציה בפרט, ודיכאון גריאטרי ככלל, מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות דמנציה בעתיד.

אם ניתנה אבחנה של פסאודו-דמנציה, יש כמה דברים שניתן לעשות:

יש להקפיד על הטיפול התרופתי ומעקב פסיכיאטרי (בדקו את התדירות המומלצת עם הרופא המטפל!). גם אם יש שיפור משמעותי, דיכאון היא מחלה כרונית שנוטה לחזור בגלים.
ניתן ואף רצוי לשלב את הטיפול התרופתי בטיפול נפשי אצל אנשי מקצוע עם רקע רלבנטי כדי לשפר את תסמיני הדיכאון ולעבד את המצב.
כאמור, מדובר בגורם סיכון לדמנציה "אמיתית". זה הזמן להתחיל להטמיע הרגלי חיים שישמרו את התפקוד הקוגניטיבי גם בעתיד. אימון קוגניטיבי עם מרפאה בעיסוק או בעזרת תוכנות ייעודיות, הנגשה של הבית (למשל, מעבר לכיריים באינדוקציה יקל מאוד בעתיד), והקפדה על תזונה ופעילות גופנית יעזרו מאוד לשמור לאורך זמן על הבריאות הפיזית, הנפשית והקוגניטיבית.

גם אם מדובר בתרחיש אופטימי יחסית, אין להקל ראש במורכבות שאיתה מתמודדים הן האדם עם פסאודו-דמנציה והן בני המשפחה.

אנחנו בעמותת מלב"ב נשמח לעזור למצוא את הכתובת המתאימה, לענות על שאלות ולספק אוזן קשבת לכל אורך הדרך. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט של מלב"ב.

כתבה: מאיה הכט, נוירו-פסיכולוגית שיקומית בהתמחות מלב"ב לקהילה

הפוסט מונחים בסיסיים – מה זו פסאודו-דמנציה? הופיע לראשונה ב-עמותת מְלַבֵּב.

מונחים בסיסיים– מה זו מחלת קרויצפלד יעקב (CJD)

yossi barnett — Wed, 23 Feb 2022 07:32:19 +0000

מחלת קרויצפלד יעקב (CJD-Creutzfeldt-Jakob Disease) היא סוג של דמנציה גנטית המתבטאת בחריפות ושנגרמת ע"י חלבונים המכונים פריונים (Prion), חלבונים אלו עשויים לגרום למספר מחלות זיהומיות. כאשר ישנה תקלה בתפקוד של פריונים, הם גורמים לתקלה דומה גם בחלבונים אחרים. החלבונים שניזוקו מצטברים במהירות וגורמים לנזק המתפשט בכל חלקי המוח. מעניין לדעת שלאחרונה המחקר על המחלה הגנטית הואץ בעקבות תיאוריה הקושרת בין מנגנון הפריונים למחלות דמנציה נוספות כגון אלצהיימר ודמנציה עם גופיפי לואי (LBD).

בשל אופיה המפושט, אין פרופיל תסמינים ברור, ולעיתים קרובות נעשית פנייה לטיפול פסיכיאטרי או בדיקת עיניים לפני שנעשה אבחון נוירולוגי. לצערנו, מדובר במחלה אלימה המתקדמת במהירות מסחררת – מרגע הופעת התסמינים תפקודם של המתמודדים צפוי להתדרדר למצב סיעודי, עד שהמתמודד שוקע בתרדמת ונפטר.

ישנם כמה סוגים של המחלה: נרכשת ממקור ויראלי או מתרומת איברים, (variant or iatrogenic CJD) התפרצות ספונטנית (sporadic CJD) וגנטי (Genetic CJD). ברחבי העולם מדובר במחלה נדירה, ישנה שכיחות חריגה של אחד מהגורמים הגנטיים. אך בישראל המוטציה השכיחה בישראל מכונה E200K, והיא רווחת בעיקר בקרב יהודים ממוצא לובי ותוניסאי. בקרב נשאים של הגן, הרוב המוחלט יפתח את המחלה במהלך חייהם. גיל ההתפרצות הממוצע הינו 60, אך המחלה יכולה להתפרץ גם בגיל צעיר. על אף שלא ניתן למנוע את ההתפרצות בקרב נשאים, ניתן למנוע את העברת הגן לדורות הבאים ע"י הפרייה חוץ גופית (IVF) במהלכה נבחר עובר בריא שאינו נשא של הגן.

הטיפול במחלת קרויצפלד יעקב מתמקד בהקלה על תסמינים של המתמודד (טיפול פליאטיבי), לצד תמיכה רגשית בבני המשפחה. אומנם כל סוגי הדמנציה מחייבים התמודדות משפחתית מערכתית, אך כיוון שמדובר במחלה עם פן גנטי בעל השפעה יוצאת דופן, הדבר נכון ביתר שאת. בני המשפחה המטפלים נאלצים להסתגל להתדרדרות מהירה מאוד במצב יקיריהם – ועם חשש לחייהם שלהם. מוערך שבישראל נפטרים בכל שנה כמה עשרות בני אדם מן המחלה, אך רבים מהם מסתירים את ה"קללה המשפחתית". כואב לחשוב שיש מי שמתמודדים עם משבר נוראי כל כך ללא סיוע.

אנחנו בעמותת מלב"ב כאן בשבילכם כדי להקשיב, לתמוך ולעזור במה שאפשר. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט של מלב"ב.

כתבה: מאיה הכט, נוירו-פסיכולוגית שיקומית בהתמחות

מלב"ב לקהילה

הפוסט מונחים בסיסיים– מה זו מחלת קרויצפלד יעקב (CJD) הופיע לראשונה ב-עמותת מְלַבֵּב.

מחלת פרקינסון ודמנציה

yossi barnett — Wed, 23 Feb 2022 07:04:10 +0000

מהי מחלת פרקינסון?

פרקינסון היא מחלה ניוונית של המוח הפוגעת בחלקים השולטים ביכולתנו לנוע. על אף שישנם טיפולים שעשויים לעכב את התקדמותה, מדובר במחלה סופנית וחשוכת מרפא. בשלביה הראשונים, אנשים עם פרקינסון מתמודדים בעיקר עם בעיות תנועה:

רעד במנוחה
איטיות בתנועה – Bradykinesia
נוקשות שרירים – Rigidity
בעיות בשיווי משקל

עם התקדמות המחלה, עוד ועוד מערכות (כגון מערכת העיכול ומנגנונים השולטים על מצב רוח ומחזורי שינה) נפגעות והתלות בסביבה מתעצמת.

לצד התסמינים התנועתיים, למחלת פרקינסון יש מגוון רחב של השפעות פחות דומיננטיות, אך לא פחות חשובות – ובכלל זאת תסמיני דמנציה.

לצערנו, הפרעות (ליקויים) בחשיבה מהן סובלים חלק מהמתמודדים עם פרקינסון מהוות גורם סיכון משמעותי לאשפוז ותמותה. זהו אתגר מורכב, כיוון שחלק מהטיפולים התרופתיים עשויים להחמיר את ליקוי החשיבה.

האם יש קשר בין פרקינסון ודמנציה?

מסתבר שמדובר בשאלה מורכבת, שהתשובה עליה עדיין אינה חד משמעית. מחד, ייתכן שמדובר בשתי תופעות נפרדות המתרחשות בתקופת חיים דומה. פרקינסון, בדומה לאלצהיימר ויתר סוגי הדמנציה, היא מחלה האופיינית לגיל המבוגר, ושכיחותה עולה מעל גיל 70. במחקר שבחן את שכיחות התסמינים הקוגניטיביים בקרב אנשים המתמודדים עם פרקינסון, נמצא שהם יותר אופייניים למתמודדים מעל גיל 70. כלומר, בהחלט יכול להיות שמדובר בפרקינסון לצד דמנציה, ולא בפרקינסון שגורם לדמנציה. מנגד, תסמיני פרקינסון יכולים להופיע כבר בגילאי 50, ולעיתים נדירות אף לפני (דוגמת המקרה המפורסם של השחקן ההוליוודי מייקל ג'יי פוקס). במחקר מעניין שבחן את הגורמים להתפרצות מוקדמת של דמנציה, פרקינסון נמצא כאחראי ל- 1-4% מהמקרים. בנוסף, נראה כי מתמודדים רבים סובלים גם מפגיעה בתהליכי חשיבה, ונמצאים בסיכון גבוה יותר לדמנציה ביחס לאוכלוסייה הכללית.

פרקינסון עם תסמיני דמנציה

בין אם מדובר בשתי תופעות נפרדות או לא, איגוד הבריאות העולמי מפרט את רשימת התסמינים של דמנציית מחלת פרקינסון (Parkinson's Disease Dementia או PDD). דמנציית מחלת פרקינסון מאופיינת בהופעת הפרעות (ליקויי) חשיבה, שנה או יותר לאחר האבחנה הראשונית עם מחלת פרקינסון. הסימפטומים כוללים ירידה בריכוז, פגיעה בתפקודים הניהוליים, קושי לזהות מידע חזותי, הזיות ובשלבים מאוחרים יותר – קשיי זיכרון. מבחינה התנהגותית, נראים לעיתים קרובות תסמיני חרדה, עצבנות, דיכאון וקשיי שינה.

דמנציה עם תסמיני פרקינסון

ישנו דמיון רב בפרופיל התסמינים לדמנציה עם גופיפי לואי (DLB). ההבדל העיקרי באבחנה מבוסס על סדר הופעת התסמינים, וההבדלה ביניהם מורכבת למדי. משערים שדמנציה עם גופיפי לואי מהווה כ- 15% ממקרי הדמנציה. היא נגרמת מהצטברות של גופיפי חלבון במוח, הפוגעים באיזון הכימי – וכתוצאה מכך – לבעיות בתפקוד. מאפייניה הבולטים הם: הזיות, תנודתיות משמעותית בתפקודי חשיבה כמו ריכוז או זיכרון, והפרעות תנועה פרקינסוניות.

אומנם הרוב המוחלט של האנשים שמתמודדים עם דמנציה עם תסמיני פרקינסון סובלים מדמנציה עם גופיפי לואי, אך ישנן עדויות לתסמינים פרקינסוניים גם בקרב אנשים בשלבים מוקדמים של אלצהיימר ו-MCI, ושכיחותם גוברת עם התקדמות המחלה. התסמינים הנפוצים ביותר הינם: נוקשות של הגוף (Rigidity) ותנועה איטית (Bradykinesia).

איך מטפלים בפרקינסון?

ישנם מספר סוגים של טיפול תרופתי לתסמיני פרקינסון. ההתאמה נעשית על ידי נוירולוג, על בסיס משתנים כמו גיל, סוג הפרעות התנועה, תופעות לוואי ועוד.
טיפול בריפוי בעיסוק יכול לסייע בקשיים במוטוריקה עדינה (כמו כתיבה או בישול), לשמר עד כמה שניתן את התפקוד העצמאי ביום יום ולוודא שהמרחב הביתי מותאם לצרכי הנגישות של המתמודדים.
טיפול בפיזיותרפיה יכול לסייע בשימור מוטוריקה גסה (כמו הליכה) ולהקל על כאב.
קלינאית תקשורת יכולה לסייע בקשיי דיבור ובעיות בבליעה (דיספגיה). חשוב – בעיות בליעה מסכנות חיים, ויש לטפל בהן בהקדם.
תזונאית תוכל לסייע בהתאמות להקלה על קשיי עיכול.
טיפול נפשי ע"י אנשי מקצוע עם ניסיון בעבודה עם דמנציה יכול לסייע בהתמודדות עם תסמיני הדיכאון והחרדה.

עומס טיפולי יוצא דופן

חשוב לציין שההתמודדות עם ירידה קוגניטיבית במקביל לפגיעה בתפקודי תנועה יוצרת עומס יוצא דופן על בני המשפחה המטפלים. אין הכרח להתמודד עם ה"חזית הכפולה" הזאת לבד.

אנחנו בעמותת מלב"ב כאן, כדי לתמוך ולספק ליקיריכם מסגרת טיפולית הוליסטית שתיתן מענה לצרכיהם הפיזיים והקוגניטיביים כאחד. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט של מלב"ב.

כתבה: מאיה הכט, נוירופסיכולוגית שיקומית בהתמחות, מלב"ב לקהילה

הפוסט מחלת פרקינסון ודמנציה הופיע לראשונה ב-עמותת מְלַבֵּב.

דמנציה- סוגים ודרכי טיפול

yossi barnett — Tue, 15 Feb 2022 11:14:50 +0000

מה זו דמנציה (קיהיון/שיטיון)?

בישראל, יותר מ-150,000 אנשים מתמודדים עם דמנציה, ובעשור הקרוב המספרים צפויים להכפיל את עצמם. הדמנציה מאופיינת בירידה הדרגתית ובפגיעה משמעותית ביכולות הקוגניטיביות, בביצוע פעולות יומיות ובתקשורת עם הסביבה.

מה הדבר הראשון שעולה במפגש עם דמנציה?

אז מה זאת דמנציה?

רוב האנשים חושבים על בעיות זיכרון, אבל האמת היא שפגיעה בזיכרון היא רק אחת מתוך קשת רחבה של סימפטומים וקשיים ,שאיתם מתמודדים אנשים הסובלים מדמנציה ובני משפחתם. למעשה, דמנציה אינה מחלה אחת, אלא היא מונח רחב , הכולל מגוון של מחלות מוחיות האופייניות לסוף החיים (אבל לא רק!). בעיות זיכרון אינן המכנה המשותף הרחב ביותר, אלא אופי המחלה – כולן מחלות ניווניות של המוח, הגורמות להידרדרות הדרגתית במשך שנים, עד לתלות מוחלטת בסביבה.

הדמנציה פוגעת במוח האחראי על כל מה שאנחנו עושים, חושבים ומרגישים. חלקים שונים במוח אחראים על מצב הרוח שלנו, היכולת שלנו לדבר ולהבין שפה, תנועה, לחוות חושים שונים, להבין סיטואציות חברתיות ועוד. סוגי הדמנציה השונים נבדלים זה מזה, בגורמים לפגיעה המוחית ובסוג התפקודים שנפגעים בעיקר בשלבים הראשונים של המחלה. לדוגמא, רוב האנשים שמתמודדים עם אלצהיימר בתחילת הדרך יסבלו מפגיעה בזיכרון לטווח קצר. לעומתם, אנשים שאובחנו עם דמנציה מסוג של גופיפי לואי יתמודדו עם קשיים בתנועה (בדומה למחלת פרקינסון) והזיות ויזואליות. משמעות הדבר היא שהצרכים הטיפוליים של אותם מתמודדים יהיו שונים באופן מהותי.

לצערנו, מדובר במחלות סופניות וחשוכות מרפא. ניתן לעכב את התקדמותן, לשמר את איכות חיים ולהקל על הסבל – אך לא ניתן לרפא דמנציה. למרות ההתקדמות המשמעותית בתחום בשנים האחרונות, טרם נמצאה תרופה שתעצור לחלוטין את מהלך המחלה, קל וחומר להשיב את הגלגל לאחור. קצב ההידרדרות משתנה מאדם לאדם, ותלוי בגורמים רבים כמו: סוג הדמנציה, גנטיקה, אבחון מוקדם, טיפולים מונעים ועוד.

בין אם רק התחלת להבחין בשינויים בתפקוד או בהתנהגות שלך או של אדם קרוב, או שכבר ניתנה אבחנה של דמנציה ע"י איש מקצוע, מידע על האתגר שעומד בפניך יכול להקל מאוד על ההתמודדות המורכבת שבדרך.

לכן ריכזנו עבורכם הסבר על האבחנות השונות, ומהן האפשרויות הרלבנטיות לכל אחת:

ליקוי קוגניטיבי מתון (MCI) MILD COGNITIVE IMPAIRMENT

אבחנה זו היא בדרך כלל התחנה הראשונה במפת הדרכים של ההתמודדות עם דמנציה. בשלב זה הפגיעה היא קלה, ועוד לא ניתן לקבוע אם זוהי תחילתה של דמנציה או ירידה קוגניטיבית שאופיינית לזקנה. MCI, או בעברית – ליקוי חשיבתי מתון, הינו אבחנה הניתנת כאשר ישנה ירידה בתפקודי חשיבה שאינה חמורה מספיק כדי להתאים לאבחנה של דמנציה. בשלב זה אנשים עם MCI יכולים לתפקד באופן עצמאי כבעבר, אבל לרוב ישנן "תקלות" מעיקות שנובעות מקשיי ריכוז וזיכרון קלים.

גם כשהליקוי הוא מינימלי, יכולה להיגרם לא מעט חרדה. ראשית, ישנה הדאגה הלגיטימית מהחמרה עתידית. שנית, החשש מפני החשיפה והמבוכה של שכחה בנוכחות אחרים יכולה להוביל להימנעות מפעילויות ומפגשים חברתיים. נפוצה לא פחות היא ההימנעות מפנייה לאבחון. ייתכן שתגלו שמדובר רק בשינויים אופייניים לגיל, אבל אם לא – חצי הכוס המלאה היא שזו נקודת הזמן האידיאלית לטיפול מונע. הרגלים נכונים כמו פעילות גופנית, שינויי תזונה, אימון קוגניטיבי ועבודה על הרגלי שינה בריאים יכולים לשמר את התפקוד הקיים. כמו כן, טיפול פסיכולוגי יתרום רבות להפחתת החרדה והסתגלות למצב. לכן, במקרה שבו יש חשד מומלץ לפנות לרופא/ת המשפחה בהקדם.

תהליך האבחון כולל שלילה של גורמים אחרים באמצעות בדיקות דם ובדיקה גופנית, סריקות הדמייה מוחית (CT ו-MRI), ובמקרה הצורך הערכה ע"י אנשי מקצוע מתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. כיוון שלא ניתן לאבחן באופן וודאי דמנציה, ייתכן שהאבחנה תוגדר כ"חשד סביר לאלצהיימר" או הגדרה דומה. לאחר מכן תופנו גם לאבחון נוירופסיכולוגי, על מנת לזהות באופן ברור את היכולות שנפגעו (למשל, זיכרון לטווח קצר וקשב לתוכן מילולי). על בסיס תוצאות האבחון יהיה ניתן להפנות לטיפול המתאים ביותר. חשוב לציין שלא כל מי שאובחן עם MCI יסבול בהמשך מדמנציה – בחלק מהמקרים אין החמרה לאורך השנים, ולעיתים רחוקות אף ישנו שיפור.

אלצהיימר

מחלת האלצהיימר היא סוג הדמנציה הנפוץ ביותר. היא מאופיינת בהצטברות איטית במוח של חלבונים (עמילואידים ו-טאו) הפוגעים במוח. התסמין הנפוץ ביותר הוא ירידה בזיכרון (71% מהמקרים), אך תסמינים נוספים יכולים להיות קשיי ריכוז, שינויים בחוש הריח והטעם, קשיים בשליפת מילים או הבנתן, ועוד. כאמור – לא ניתן לעצור לחלוטין את תהליך ההתנוונות, אך כיום ישנם טיפולים תרופתיים שיכולים להאט את התהליך לזמן מה. עם זאת, כיוון שלתרופות תופעות לוואי קשות הפוגעות בשליטה ביכולת להתנהלות, ישנם מטופלים שבוחרים לוותר עליהן ולהתמקד בפתרונות חלופיים. היעזרות בריפוי בעיסוק, אימונים קוגניטיביים, טיפול באומנות או בעלי חיים יכולים לתרום רבות לשימור איכות חיים לאורך זמן.

דמנציה וסקולרית

דמנציה וסקולרית (כלומר, של כלי הדם) היא סוג הדמנציה הכי נפוצה אחרי אלצהיימר. היא נגרמת מפגיעה בכלי הדם שמספקים חמצן וחומרים חיוניים לתפקוד תקין של המוח, דוגמת אירועים מוחיים חוזרים. בשונה מהחלבונים האופייניים לאלצהיימר, לרוב ניתן לראות את הפגיעה בכלי הדם בבדיקות דימות מוחי (CT ו-MRI). דמנציה וסקולרית יכולה להתבטא בקשת רחבה מאוד של תסמינים– כתלות במיקום של הנזק לרקמת המוח, והיא נראית שונה אצל כל מתמודד.

מהלך המחלה של דמנציה וסקולרית הוא יחסית יוצא דופן בין סוגי הדמנציה. במקום התדרדרות איטית ועקבית במשך שנים, בדמנציה וסקולרית נראה החמרה רק כאשר ישנו נזק נוסף לכלי הדם – כמו באירוע מוחי או לבבי. לאחר האירוע התסמינים יתייצבו, עד לאירוע הבא. לכן היבט חשוב של הטיפול בדמנציה וסקולרית הוא מניעה של אירועים נוספים.

דמנציה עם גופיפי לואי (LBD)

דמנציה עם גופיפי לואי (Lewy Body Dementia – LBD) נגרמת מהצטברות של גופיפים במוח הגורמים לפגיעה באיזון הכימי – וכתוצאה מכך – לבעיות בתפקוד. לדמנציה עם גופיפי לואי שלושה מאפיינים בולטים: הזיות ויזואליות, תנודתיות משמעותית בתפקודי חשיבה והפרעות תנועה (בדומה למחלת פרקינסון). בנוסף, הפרעות שינה ודיכאון נפוצים למדי. זכרו – אין להתווכח עם אדם שלוקה בהזיות ויזואליות! עבורו החוויה היא מציאותית לחלוטין, והוויכוח רק יצור מצוקה. לקריאה נוספת על התמודדות עם הזיות לחצו כאן.

לצערנו, מדובר במחלה עם קצב התקדמות מהיר יחסית למחלות דמנציה אחרות, ואין דרך למנוע או לעכב את ההתדרדרות. לכן, המענה הרפואי המוצע כיום מתמקד בהקלת התסמינים בעזרת שילוב של טיפול תרופתי, פיזיותרפיה, וריפוי בעיסוק לצד טיפולים רגשיים להפחתת חרדה ושיפור איכות השינה.

דמנציה פרונטו-טמפורלית (FTD)

דמנציה פרונטו-טמפורלית (FTD), או מחלת פיק, מתפרצת בגיל צעיר יחסית ויכולה להופיע כבר בגילאי הארבעים. מהלך המחלה משתנה מאדם לאדם, ויכול לנוע בטווח של 2-17 שנים. דמנציה פרונטו-טמפורלית פוגעת באופן ממוקד בחלקים של המוח ששולטים בהתנהגות, אישיות והבנת שפה. לכן בתחילת הדרך נראה תסמינים כמו חוסר שליטה עצמית ותוקפנות, אבל ללא פגיעה בתפקודי חשיבה כמו זיכרון! לצערנו, אין כיום טיפול תרופתי ל-FTD. התרופות הניתנות לעיכוב תהליכי הדמנציה במחלות כמו אלצהיימר אינן מסייעות, וייתכן שאף גורמות נזק. בכל זאת – יש מה לעשות! לדמנציה פרונטו-טמפורלית שלושה שלבים אופייניים:

שינויים רגשיים והתנהגותיים – כגון רגזנות, בזבזנות, או התנהגות מינית בלתי הולמת.
אפתיה והפרעות חשיבה – דיכאון, חוסר תגובה לסביבה, וירידה בתפקודים קוגניטיביים כמו זיכרון.
אילמות וקשיי תנועה – פגיעה ביכולת לדבר ולהבין אחרים, גוף נוקשה.

לכל אחד מהשלבים מתאימות גישות טיפוליות שונות. נדגיש שטיפול בבן משפחה עם FTD הוא קשה מאוד, בייחוד כאשר ישנן התפרצויות אלימות. בנוסף, כיוון שדמנציה פרונטו-טמפורלית יכולה להתפרץ בגיל צעיר, ההתמודדות יכולה להיות ממושכת מאוד. אל תשארו עם זה לבד!

טיפול והמלצות להתמודדות עם דמנציה

טיפול תרופתי – כאמור, אין תרופה לדמנציה, אבל אפשר ואף רצוי להקל על הסימפטומים. עם זאת, לא כל טיפול תרופתי מתאים לכל מטופל, ותופעות הלוואי עשויות להיות קשות. מציאת הטיפול הנכון ליקיריכם הוא תהליך מורכב הכולל ניסוי וטעייה של תרופות עד למציאת איזון מיטיב עימם, והוא עלול לקחת זמן. התאזרו בסבלנות, וזכרו שלפעמים הטיפול הנכון ביותר יכול להיות ריפוי בעיסוק, טיפול קוגניטיבי או תרפיות רגשיות ועוד. בכל מקרה חובה להתייעץ עם רופא מומחה בתחום גדי לקבוע איזה טיפול תרופתי מומלץ.
התאמות נגישות – נגישות היא המפתח הבסיסי ביותר לעצמאות ואיכות חיים. עיצוב של המרחב הביתי כדי שיתאים לצרכים המשתנים הוא חלק מהותי מהטיפול באנשים עם דמנציה. בנוסף, נגישות היא לא רק פיזית – היא גם חברתית. המפגש עם דמנציה מחייב אותנו ללמוד לתקשר באופן שיקירנו יבינו ויוכלו להיות מובנים, למשל בעזרת שיטת התיקוף.
היעזרות במעגלי תמיכה – מומלץ לשתף את הסביבה הקרובה במצב. מניסיוננו, ככל שמעגלי התמיכה רחבים יותר איכות החיים נשמרת טוב יותר. כך או כך לא כדאי להתמודד לבד, ובמקרה הצורך אפשר לפנות לסיוע מקצועי, כגון עובדות סוציאליות, מתאמות טיפול ופסיכולוגיות העוסקות בתחום.
יצירת מסגרת – מרכזי יום בקהילה או חוגים מותאמים יכולים לשמש שלב ביניים נהדר לפני המעבר למסגרת סיעודית חוץ ביתית. כיום ישנן גם מסגרות וירטואליות שיתנו מענה גם בימי קורונה או כשיש קשיי ניידות! לא רק המתמודדים עצמם נתרמים מכך – מרכז יום מעניק לבני משפחה מטפלים מרווח נשימה חיוני.
דמנציה היא מחלה משפחתית – נכון שמדובר במחלה גנטית, אבל לא לזאת הכוונה. מומחים מסכימים שלא רק האדם המתמודד מושפע מדמנציה. זו אבחנה שמטלטלת את כל המערכת המשפחתית, וגובה מחירים יקרים בבריאות הנפשית והפיזית של כל המעורבים (ובייחוד עבור בני משפחה מטפלים!). לא פחות חשוב להקצות משאבים גם לטיפול בבני משפחה מטפלים.

מלב"ב כאן בשבילך

עמותת מלב"ב הוקמה לפני 40 שנה, כדי לספק מענה לצרכים של אנשים המתמודדים עם דמנציה ובני משפחתם. אנו מציעים מגוון שירותים רלבנטיים שיוכלו לעזור במניעת החמרה, כמו פעילות גופנית, ריפוי בעיסוק, אימון קוגניטיבי בעזרת תוכנת סביון, תרפיות באומנות ובמוזיקה ועוד. הטיפולים ניתנים במרכזי היום שלנו, בבית או באמצעות Zoom מרחוק. באתר העמותה תוכלו למצוא מידע חשוב לבני משפחה מטפלים, הרצאות מרתקות של אנשי מקצוע, כלים להתמודדות ופירוט של מגוון השירותים שאנחנו מספקים.

כתבה: מאיה הכט, נוירו-פסיכולוגית שיקומית בהתמחות, מלב"ב לקהילה

הפוסט דמנציה- סוגים ודרכי טיפול הופיע לראשונה ב-עמותת מְלַבֵּב.