פרשת השבוע מזווית אקטואלית, חברתית ומקצועית

בימים ההם, בזמן הזה. עם ישראל שוכן בוילה בג'ונגל, בארצו האהובה והיחידה. כל עמי סביבות ארצנו, בג'ונגל האזורי, מטרתם אז וגם היום, היא אחת – לגרש אותנו

פרשתנו עוסקת  בשנה האחרונה במסע המדברי לקראת הכניסה לארץ ישראל, בהתרחשות קו פרשת המים, במעבר – ממִדְבָּר  למְדַבֵּר. הבאר הניסית של מרים שסיפקה עד כה, מים ללא הגבלה, חדלה

קרח צרב בתודעתנו ובזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי שלנו, את נרטיב המחלוקת. כך המשנה מציגה זאת: "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא

משבר הציפייה מהנשיאים המרגלים בפרשתנו ,כבר מוטבע במילה– נשיא, בחידוד לשוני. במילה – נשיא, מופיעות האותיות: נ,ש,י,א, שניתן להרכיב אותן באופן כזה, שהן מכוונות לשתי משמעויות בינאריות : האחת, מייצגת מִלֵּאוּת, יֵּשׁ (נ שי א) והשנייה, מייצגת רִיק, אֵין ( נ ש יא ). כך

פרשתנו מאתגרת אותנו לדיון, בנושא מאד אקטואלי בימינו – הפרדת הרשויות השלטוניות. הפילוסוף הצרפתי מונטסקייה (1689-1755 ) כתב בספרו: "רוח החוקים" (1748) על הפרדת הרשויות. הוא טען, שכדי למנוע עריצות ולשמור על חירות

פרשתנו סמוכה השנה לחג השבועות. דומה שסמיכות זאת איננה מקרית, ומשתקפת בסוגיית גזלת הגר בפרשתנו: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ