משבר הציפייה מהנשיאים המרגלים בפרשתנו ,כבר מוטבע במילה– נשיא, בחידוד לשוני.
במילה – נשיא, מופיעות האותיות: נ,ש,י,א, שניתן להרכיב אותן באופן כזה, שהן מכוונות לשתי משמעויות בינאריות : האחת, מייצגת מִלֵּאוּת, יֵּשׁ (נ שי א) והשנייה, מייצגת רִיק, אֵין ( נ ש יא ).
כך פותחת פרשתנו: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ- כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם…כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם" ( במדבר, יג', א'-ד').
הבה נוביל קריאה שונה בטקסט הצגת שמותיהם של המרגלים. ננסה להעמיק במשמעות שמותיהם בקריאתנו ונציג קשר וזיקה לאירוע הדרמטי בפרשתנו, בהקשר לפער שבין הציפייה מהם, לבין כישלונם. כל נשיא נושא שם שנתנו לו אלוקים והוריו: "לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ" ( המשוררת זֶלדָה 1914-1984 ). בקריאת שמו, נותני השם גילו את ציפייתם ממנו. נבחן את שמותיהם בקונטקסט של שליחותם – לתור את הארץ. נעמיק בשמותיהם ונתור אחר הפער המובנה ,שבין הציפייה מהם, כפי שהיא חקוקה בשמם, כיצד עליהם להתנהג כמנהיגים, לבין התנפצות שמם והציפייה מהם, בסלעי המציאות של שליחותם. ננסה גם למצוא לכך סיבה ופשר.
הבה נתבונן בשמו של כל אחד ואחד מעשרה הנשיאים בהוצאתם את דיבת הארץ- רעה.
עשרה נשיאים מייצגים את הרִיק – הָאֵין ושני הנשיאים האחרים, מייצגים את המִלֵּאוּת – הַיֵּשׁ , במילה נשיא.
שמו של נשיא שבט ראובן- שַמּוּעַ : " לְמַטֵּה רְאוּבֵן, שַׁמּוּעַ בֶּן –זַכּוּר". היה מצופה ממך שַמּוּעַ הנשיא, לאמץ אל ליבך את יכולת השמיעה וההקשבה– לב שומע כמו שביקש שלמה המלך– "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע" ( מלכים, א', ג', ט').היה עליך להיות מסוגל, גם לשמוע קולות של אחרים שאינם תואמים דווקא את דעתך, השקפתך ועמדתך. כמו היכולת לשמוע את הקולות של שני הנשיאים האחרים, יהושע וכלב, שהציגו עמדה שונה לחלוטין מיתר הנשיאים האחרים-"עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".
שמו של נשיא שבט שמעון – שָׁפָט: " לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן-חוֹרִי" . היה מצופה ממך שָׁפָט הנשיא, להימנע משיפוטיות ומהכללות. להציג עמדה שיפוטית לגופו של נושא ועניין ולהמנע מפרשנויות לא נקיות. אל תהא מושפע מסינדרום העדר. שיפוטך אמור היה להיות מבוסס על עובדות ומידע של אמת.
שמו של נשיא שבט יששכר – יִגְאָל : "לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר, יִגְאָל בֶּן – יוֹסֵף". הציפייה ממך, יִגְאָל הנשיא, להטמיע בקרב מונהגיך, שאנו נמצאים כבר בזמן הגאולה. שהרי נגאלנו ממצרים מבית עבדים, בחמשת לשונות הגאולה. אתה הנשיא, לא רק נגאלת מעבדות ושעבוד, אלא יש לך תפקיד, לקרב את הגאולה ולהקרין חוסן ישועות ואמונה יוקדת בארץ המובטחת שמביאה בכנפיה את בשורת הגאולה. לכן נקרא שמך – יִגְאָל.
שמו של נשיא שבט בנימין– פַּלְטִי : "לְמַטֵּה בִנְיָמִן, פַּלְטִי בֶּן-רָפוּא". הקריאה לפַּלְטִי הנשיא הייתה, להטמיע את שליחותו למען שארית דור הפליטה, משעבוד של 210 שנים במצרים, שהרי בידוע שרק 20% יצאו ממצרים: "וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" (שמות, יג',יח'). עליו כמנהיג, היה לפעול לריפוי עולם שבור ,כשמו של אביו- רָפוּא, כנגד הרפיסות, הייאוש והקיטורים של העם, בקברות התבערה והתאווה במדבר.
שמו של נשיא שבט דן – עַמִּיאֵל : "לְמַטֵּה דָן, עַמִּיאֵל בֶּן-גְּמַלִּי". הקריאה לעַמִּיאֵל הנשיא, להקרין לשבטו אותו הוא מנהיג, חוסן אמוני וביטחון בקב"ה. עַמִּיאֵל- כי עמנו אל, באתגרי מסע המדבר ובכניסה לארץ המובטחת.
שמו של נשיא שבט אשר – סְתוּר : "לְמַטֵּה אָשֵׁר, סְתוּר בֶּן-מִיכָאֵל". הקריאה לסְתוּר הנשיא, לא להסתתר מאחורי מסכה. עליו לנהוג את צאן מרעיתו, בשקיפות וביושר. אך גם היה מצופה ממנו , לנהל שיג ושיח ראוי ומכובד גם עם בעלי פלוגתא, שסותרים את דעתו.
שמו של נשיא שבט נפתלי– נַחְבִּי "לְמַטֵּה נַפְתָּלִי, נַחְבִּי בֶּן-וָפְסִי". הקריאה לנַחְבִּי הנשיא, להתנהג בענווה, בדרכו של שאול המלך בראשית דרכו: "וַיֹּ֣אמֶר ד' הִנֵּה־ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל־ הַכֵּלִֽים" (שמואל,א',י',כב').
שמו של נשיא שבט גד– גְּאוּאֵל "לְמַטֵּה גָד, גְּאוּאֵל בֶּן-מָכִי". הקריאה לגְּאוּאֵל הנשיא, לראות את האור האלוקי הבוקע בתהליך הגאולה. כך עליו לראות זאת בשליחות תור הארץ בפרשתנו, שהגאולה אמורה להיות לווית החן שלה.
עתה עלינו לשאול- כיצד קרה שהשם המצופה נשבר, השֵׁם ושִׁבְרו ? כיצד קרה שהמרגלים הנשיאים לא ייצגו נאמנה את השם שנתנו להם הוריהם? כיצד קרה ששמם התבייש בהם ?
דומה, שמידותיהם, ערכיהם , אישיותם וגישתם, גרמו נזק לשמם. רש"י כבר נדרש לכך בפרשנותו בפרשתנו: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים-למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". המילה המדריכה בפרשנותו של רש"י היא – הראיה הרעה של הנשיאים. בלקות ראייתם את מציאות ההווה, אך בעיקר את המציאות העתידית.
כך למדנו: " אָמַר לָהֶם( רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו): צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה… רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד… אָמַר לָהֶם :צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה"( אבות, ב' ט').
הבה ניטול ראיה מעוף השמים, בפרשת המאכלות הטהורים והטמאים, שבהם כלול גם העוף הטמא והאסור לאכילה, הנקרא – ראה/דאה: " וְזֶה, אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם… וְהָרָאָה, וְאֶת הָאַיָּה, וְהַדַּיָּה, לְמִינָהּ " ( דברים, יד',יג'). התלמוד מאפיין את עוף הראה: "למה נקרא שמה ראה? מפני שרואה למרחוק, עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל". (מסכת חולין דף סג' עמ' ב'). מדובר על עוף שרואה בעיניים מבבל, רק נבלות בארץ ישראל. העוף הזה חי לו בבבל וממקום מושבו שם, הוא מתצפת בעיניו לעבר ארץ ישראל, ומה הוא רואה ? רק את השלילה. הוא רואה רק רע ושחור. לכן הוא טמא ואסור לאכילה. דומה שעוף הראה, מאופיין בתסמונת ראיה צרת עין, בדרך הסתכלותו וראייתו השלילית את הדברים. העוף הנדון רואה ומתמקד רק בחולשות ובאיומים, הוא איננו רואה כלל חוזקות והזדמנויות. דרך ראיה והסתכלות זו של עוף הראה, מאפיינת את אותם האנשים, אנשי הָאֵין – הָרִיק, שרואים נייר לבן, אבל מתמקדים דווקא בנקודה השחורה הקטנה בנייר הלבן. הם רואים רק שחור ומתעלמים מהלבן שהוא רוב רובו של שטח הנייר הלבן. זאת ההבחנה בין אנשים פסימיים לבין אנשים אופטימיים, בין אנשים שרואים תמיד שחור ושלילי, לבין אנשים שרואים לבן וחיובי . האנשים הפסימיים רואים רק שחורות וממלאים את סביבתם באנרגיות שליליות. הם רואים רק את חצי הכוס הריקה, הם יודעים רק למתוח ביקורת ורואים בעיניהם רק את הרע ובוחרים בו, הם נעדרי תקווה ואמונה ורואים רק חידלון ייאוש וחוסר סיכוי. אנשים כאלה תמיד יגיבו ברפיסות לכל רעיון חדש – "זה לא טוב, זה לא ילך, אין לרעיון או ליוזמה כל סיכוי, חבל לבזבז זמן". לעומתם, האנשים האופטימיים החיוביים, אנשי הַיֵּשׁ – המִלֵּאוּת המרכיבים משקפיים ורודים, ממלאים את סביבתם באנרגיות חיוביות, שרואים את חצי הכוס המלאה. הם רואים בעיניהם את הברכה ובוחרים בה, הם אוחזים בתקווה ובסיכוי. הם מבינים – מהי פרופורציה!
דומה שהמרגלים שיצאו לתור (לראות) את הארץ, רואים את אותה תמונת הארץ, את אותה ארץ ישראל, אבל נקודת הראות שלהם היא שונה. 10 מרגלים, אנשי הָאֵין – הָרִיק, רואים בעיניהם רק את החולשות והאיומים בכניסה לארץ ישראל, והמסקנה שלהם היא ייאוש:" אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ… לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל הָעָם: כִּי חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. … אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, … וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". לעומתם, 2 המרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, אנשי הַיֵּשׁ – המִלֵּאוּת, הרואים בעיניהם את החוזקות וההזדמנויות בכניסה לארץ ישראל, ומסקנתם היא הפוכה:" עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ… הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד… אֶרֶץ, אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (במדבר,יג',לב'-לג' ויד',ז'-ח').
האם לא מוכרות לנו בחיי היום יום, דוגמאות רבות, ששני אנשים רואים את אותה תמונת מציאות, אבל כל אחד מהם לוקח את נקודת מבטו, פרשנותו ומסקנותיו, לכיוון שונה, כמרחק מזרח למערב.
העיניים והראיה שלנו משפיעות על נקודת הראות שלנו לעבר אנשים ודברים הקורים בחיינו. זאת אותה תסמונת הראיה הבינרית השטחית. דרך ראיה כזאת גורמת לצערנו לא אחת למלחמות תרבות, גזענות , אפליה והדרה.
אם כן, האם נהיה אופטימיים או פסימיים? האם נסיים דיוננו בטעם לא טוב ? דומה שלא, שהרי חוט של חוסן אמוני ונפשי מתוח, משני הנשיאים – יהושע בן נון וכלב בן יפונה ועד להפטרה לפרשתנו. שניהם גם השתתפו באותו סיור ריגול, אך מצבם הנפשי והאמוני שונה לחלוטין. הם מקרינים מנהיגות נשיאותית מסוג אחר, של חוסן אמוני ונפשי וכך הם מבטאים זאת: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ".
בשמותיהם של הנשיאים – יהושע וכלב. קיימת זהות שמית מלאה, בציפייה מהשם שניתן להם, לבין מעשיהם.
שמו של נשיא שבט אפרים – הוֹשֵׁעַ :"לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן".
הושע הנשיא ( לפני שניתן לו השם- יהושע) ,כשמו כן הוא – מנהיג של חוסן אמוני –"אָנָּא ד' הוֹשִׁיעָה נָּא" . כולו מנהיגות של השראה –"הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ד' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה".( ישעיהו, יב', ב').כך הקריאה לנשיא הוֹשֵׁעַ – "לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל" ( שופטים, ו', יד').
שמו של נשיא שבט יהודה – כָלֵב : "לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה".
כָלֵב הנשיא, כשמו כן הוא – כָ-לֵב – נוהג ברגישות ובחכמת הלב– "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" ( משלי, כז',יט')..
הנה כי כן, נוכחת המנהיגות הנשיאותית בעלת חוסן אמוני ונפשי, בהפטרה לפרשתנו .
שני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע, כשליחי הקהילה של עם ישראל הנכנס בשערי ארץ ישראל, ביריחו במנעולה של ארץ, מעידים במילותיהם על שאר רוח ,אמונה ותקווה בצדקת הדרך: "וַיֹּאמְרוּ, אֶל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי נָתַן ד' בְּיָדֵנוּ, אֶת כָּל הָאָרֶץ; וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ" (ספר יהושע, ב', כד') .
אכן, שמו של יהושע הנשיא והמנהיג, לא בגד בו. לא מקרה הוא שאת שמו קיבל ישירות ממשה בפרשתנו: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן יְהוֹשֻׁעַ"( במדבר, יג', טז').ע
יהושע המנהיג הקרין לשני המרגלים ששלח – חוסן של אמונה, תקווה וישועה.
הַיֵּשׁ והמִלֵּאוּת – בשמו של יהושע , עמד במבחן. "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב"( קהלת, ז',א').
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
