אחד התסמינים מכמירי הלב שיכולים להופיע בקרב אנשים עם דמנציה, הוא פגיעה ביכולת לזהות את היקרים להם. הכוונה היא לא לקושי להיזכר בשמו של אדם או בלבול בין שמות, אלא חוסר יכולת בסיסית לזהות את האדם שמולם – לפעמים גם לאחר שהציג את עצמו. זו תופעה כואבת מאוד עבור כל המעורבים: אנשים עם דמנציה עשויים לראות בבני משפחתם הקרובים אליהם ביותר – זרים מוחלטים (חוויה מלחיצה שיכולה לגרום לתגובות חשדניות), ובני המשפחה עלולים להיפגע מכך שלא מזהים אותם. הבנה של המנגנונים שגורמים לקשיי הזיהוי יכולה לעזור מאוד להתמודד עם הבעיה. יש מספר גורמים שיכולים להוביל לקשיים בזיהוי: פגיעה בזיכרון, פגיעה ביכולת לזהות פרצופים, ותופעת לוואי של בעיות רפואיות.
ירידה בתפקודי זיכרון
השלבים הראשונים של דמנציה מאופיינים בדרך כלל בפגיעה בזיכרון לטווח קצר. עם הזמן, הפגיעה בזיכרון מחמירה ותתרחש פגיעה בזיכרון לטווח ארוך. המידע לא "נעלם" באופן אקראי – זיכרונות וותיקים עמידים יותר בפני שכחה, ולכן חוויות מהשנים האחרונות יישכחו לפני זיכרונות מלפני כמה עשורים. מהצד, זה עשוי להיראות כאילו יקירינו "נוסעים אחורה בזמן" לתקופה מוקדמת יותר בחייהם. במצב זה, אנשים עם דמנציה עשויים להתקשות בזיהוי יקיריהם כיוון שהם מצפים לראות אותם כפי שנראו בצעירותם.
סוג נוסף של זיכרון עמיד יותר, הוא הזיכרון הרגשי. כשהרגש נשמר אבל הזיכרון נעלם, נוצר פער מאוד מבלבל. לכאורה אדם זר המעורר בהם רגשות חיוביים ואולי אפילו מרגיש מוכר – אך הם אינם יודעים מדוע. מצב זה יכול לגרום לכך שהם יזהו אתכם כדמויות מעברם (הורים, בני זוג, חברים וכו') בניסיון לא מודע לגשר על הפער.
איך אפשר לעזור להם? הרבה פעמים הזיכרונות של אנשים עם דמנציה לא נמחקים – הם פשוט לא נגישים. רמזים שיעזרו להם לשלוף את הזיכרון האבוד יכולים מאוד להקל על ההתמודדות. למשל:
- הקפידו על הצגה עצמית מפורטת בתחילת כל מפגש. לדוגמא: "היי אמא, זו מזל הבת שלך. באתי לבקר אותך עם עופר, הנכד שלך." קחו בחשבון שייתכן שתצטרכו לעשות זאת יותר מפעם אחת בגלל הקשיים בזיכרון לטווח קצר.
- השתמשו בתמונות כרמזים לשליפה מהזיכרון. תליית תמונות של בני המשפחה בנקודות זמן שונות עם כותרת שמפרטת שמות ותאריכים כדי לעזור להם לזכור את השינוי לאורך זמן. אפשר גם להכין אלבום עם שמות ותאריכים שאפשר לקחת למפגשים משפחתיים.
- השתדלו לשמור על הופעה חיצונית קבועה למשל, לבישה של אותם בגדים בזמן ביקור, שימוש בבושם מוכר, ושמירה על עיצוב שיער זהה ,בכדי להקל על יקירכם לזהות אתכם.
- הגיבו בעדינות ובאמפתיה כשיקירכם מתבלבלים, אבל לא נסו, לא להתעקש או להוכיח להם שאתם צודקים. זכרו שהקושי שלהם נובע ממקור נוירולוגי, ואין סיבה להחריף את מצוקתם.
- כשהם מזהים אתכם כדמויות מעברם, בקשו מהם לספר עליהן. לפעמים הבלבול יכול לנבוע מגעגוע, או מכמיהה לדמות מהעבר שעוררה תחושת ביטחון. שיחה על זיכרונות עבר קלה יותר עבור מי שמתמודד עם קשיי זיכרון, ויכולה להיות חוויה נעימה שתחזק את הקשר ביניכם.
עיוורון לפרצופים
ראייה לא מתבצעת רק בעיניים! כשאנחנו מסתכלים על חפץ, אדם או תמונה, העיניים שלנו שולחות את המידע למוח, שם מתבצע תהליך מורכב שמטרתו לפרש את המידע: מה אנחנו רואים? מה המרחק שלו מאיתנו? האם הוא מוכר לנו? זו הסיבה שדמנציה יכולה לפגוע גם בחוש הראייה. אם החלק במוח שאחראי על זיהוי פרצופים נפגע, יכול להיווצר עיוורון לפרצופים (פרוסופגנוזיה). אנשים עם פרוסופגנוזיה אינם מסוגלים לזהות אנשים על פי מראה פניהם, וצריכים רמזים נוספים כדי להצליח לזהות גם את האנשים הקרובים אליהם ביותר. תופעה זו פחות נפוצה מקשיי זיכרון, ואופיינית יותר לדמנציה פרונטו-טמפורלית ודמנציה עם גופיפי לואי. אנשים שנולדו עם עיוורון לפרצופים מספרים שהם נעזרים ברמזים כמו סגנון הליכה, מבנה גוף, עיצוב השיער, וקול כדי לזהות את קרוביהם.
איך אפשר לעזור להם? במקרה של עיוורון לפרצופים, שימוש בתמונות לא יעזור – אבל הרמזים האחרים שציינו יכולים מאוד להקל על יקיריכם.
קשיי זיהוי כתופעת לוואי
לפעמים קשיי זיהוי הם סימן אזהרה שלא קשור לדמנציה. אם יקיריכם פתאום לא מצליחים לזהות אתכם או שזו הפעם הראשונה שזה קורה, יש לפנות מיד לבדיקה רפואית! חשוב לוודא שלא מדובר בגורם בר טיפול כמו תופעת לוואי של שינויים תרופתיים או פשוט משקפיים שכבר אינם מתאימים.
הגיבו בעדינות – גם לעצמכם
כאמור, חוסר יכולת של אדם אהוב וקרוב לזהות אותנו זו חוויה כואבת מאוד (קל וחומר אם הוא מגיב בתוקפנות בשל כך). מובן שיש להגיב בסלחנות כי הם אינם שולטים במצב, אך באותה נשימה אין להתעלם מההשפעה של הסיטואציה עלינו. חשוב לא פחות לקחת זמן להתאווררות אחרי מפגש קשה, ובמקרה הצורך לפנות לחברים ובני משפחה כדי לקבל תמיכה. אנחנו במלב"ב מודעים להתמודדות היומיומית המורכבת, ולכן הקמנו את קבוצות התמיכה לבני משפחה מטפלים. אפשר למצוא מידע נוסף עליהן כאן.
כתבה:
מאיה הכט, נוירו-פסיכולוגית שיקומית בהתמחות, מלב"ב לקהילה.
