אנטואן דה סנט אכזופרי (1900 – 1944), סופר, משורר, עיתונאי וטייס צרפתי. לימד אותנו בספרו המונומנטלי "הנסיך הקטן", את המתווה הנכון – כיצד בונים ספינה: "אוספים אנשים ונוטעים בהם את האהבה והכמיהה לים הרחב, הגדול, האינסופי. ולא אוספים אנשים ואומרים להם לאסוף עצים, להכין תוכניות ולבנות ספינה".
הנסיך הקטן שאף הוא עסק בבניית תיבה בדמות ספינה הנעה על פני המים, מלמדנו, שאם אתה רוצה להניע אנשים לבנות ספינה, אינך יכול לפנות אליהם מיד בהתחלה, בהנחיות ארגוניות וטכניות – מה יש לעשות, כיצד ואיך יש לעשות . אלא, ראשית, עליך להסביר לאותם האנשים את המשמעות של הקמת השירות החדש. עליך לחבר אותם לרציונל ,ליעוד ולמשמעות של המשימה המוטלת עליהם, הרי שהמוטיבציה תהא גבוהה ומכאן אפשר יהיה להציג בפניהם את ההנחיות והמפרטים השונים. אם תתחיל בָּלָמָּה ובָּלְמָה בהצגת המשמעות והייעוד ולא בְּמָה, הרי רק כך תוכל להניע אותם לשינוי , לאתגר ולמשימה.
דומה שפרשתנו מציגה מתווה דומה לזה של הנסיך הקטן, כיצד בונים תיבה.
בשלב הראשון, הקב"ה מציג את הלָמָּה – הרציונל והמשמעות: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם", ורק בשלב השני ,מציג הקב"ה לנח את מפרט ההנחיות הלוגיסטיות והטכניות: " וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ" (בראשית, ו', יג'- כב').
נח נראה כמי שמתגייס למשימה שהוטלה עליו, לרתימת אנשי דור המבול ולהנעתם לשינוי:
" וַיַּעַשׂ, נֹחַ: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה".
נח במבחן התוצאה אכן בנה את התיבה. אבל המשימה האמיתית שהוטלה עליו הייתה ,לא בניית תיבת הצלה ומגן למשפחתו ולחיות, אלא משימתו הייתה – להשפיע על אנשי דור המבול לתקן את מעשיהם ולהשתנות . כך מאיר זאת רש"י: " עשה לך תיבה – הרבה ריווח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבניין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ ( 120) שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם, עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו".
הנה כי כן, משימת בניית התיבה במשך 120 שנה ,הייתה רק האמצעי ולא התכלית. המשימה העיקרית הייתה, לרתום ולהניע את אנשי דור המבול, לחשב מסלול חדש באורחות חייו.
האם נח הצליח במשימה נעלה זאת ?
דומה שלא, נח נחל כישלון.
סוגיית הנעת אנשים, משתקפת בפרשתנו ובהמשך, בהשוואה בין שתי דמויות מרכזיות – נח ואברהם .
שניהם קיבלו על עצמם את אותה משימה- להשפיע, לשכנע , להניע ולרתום אנשים לשינוי ולדרך חדשה. אך הם באישיותם ,כל כך שונים האחד מהשני. אצל נח כתוב: "אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹקים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ " (בראשית, ו', ט'), ואילו אצל אברהם נאמר:״ וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא ד' אֶל אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי. הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים״.( בראשית, יז', א').
רש״י מבחין בין שניהם: ״נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו״. יש כאן הבדל מהותי באישיות, במידת העוצמה, בהשקעה, בהתאמצות ,בהעזה, בהשתדלות, ובפרואקטיביות של כל אחד מהם בתיקון האנושות.
נח היה אמור, להשפיע ולתקן את דור המבול ולייסד חברה אנושית חדשה מוסרית ואיכותית, שהיא האנטי תיזה לדור המבול. נח איננו יוזם ואיננו מגדיל ראש. הוא מתהלך עם האלוקים וחושש לקחת יוזמות קדימה. "וַיַּעַשׂ, נֹחַ: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים–כֵּן עָשָׂה ".
מפרש רש"י: "אף נח מקטני אמונה. היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים".
איך ניתן להניע את אנשי דור המבול לשינוי , אם אתה בעצמך- נח, אינך מאמין במשימה ובמשמעותה ? כך לא תצליח לרתום אליך את האנשים. אם אתה לא משוכנע, לא תוכל גם לשכנע אחרים.
נח מתכנס בתוך משפחתו ובתוך עצמו, "צדיק בתוך מעיל פרווה". לעומתו אברהם, גם הוא נבחר על ידי הקב"ה, לגייר האנשים בחברה פוליתאיסטית על מנת להעבירם לאמונה מונותיאיסטית באל אחד, להקים את העם העברי מעבר לנהר ולייסד חברת מופת של עם ישראל בארצו.
אברהם בניגוד לנח, מגדיל ראש, יוזם ופרואקטיבי " מתהלך לפני האלוקים" ורץ קדימה.
נח כשמו כן הוא, הכול בנוח- מינורי ופסיבי בדלת אמותיו, בהשוואה לאברהם הפרואקטיבי היוצא מגדרו לממש את שליחותו למען האנושות.
הוגה הדעות מרטין בובר ( 1878-1965 )מחדד הפער בין השניים " נח עומד במקומו בטבע, ניצל ממי המבול 'איש האדמה'. אברהם הולך כראשון את דרך ההיסטוריה, כמבשר, ככרוז של מלכות ד' ". (מאמר-"שליחות אברהם", הארץ, תרצ"ט)
כך גם המדרש מאיר את דרך פעולתו של נח, אל מול אנשי דור המבול: " עמד נח ונטע ארזים והיו אומרים לו: ארזים אלה למה? אמר להם: הקב"ה מבקש להביא מבול ואמר לי לעשות תיבה, כדי שאימלט בה אני וביתי והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו…והיה מתרה בהם, כיון שלא עשו תשובה".( תנחומא, נח', ה').
ראו הפער הגדול – כיצד נח מנסה לרתום ולהניע לשינוי ולמשימה את אנשי דור המבול וכיצד הנסיך הקטן רותם את האנשים לבניית הספינה. נח מצטייר בהעדר מוטיבציה, התלהבות ותנועתיות ונוקט בשיטה של הפחדה. נח איננו רותם את האנשים ביציקת משמעות, אתגר וייעוד.
תובנה חשובה – אינך יכול להניע אנשים לשינוי ולמשימה, בדרך של הפחדה, הנחיות והכתבות, מלמעלה למטה. זה לא עובד.
כך גם, איננו רואים בפרשתנו כל דיאלוג של נח עם אלוקים, או עם משפחתו וגם לא עם אנשי סביבתו. לעומת אברהם, שיוזם דיאלוג עם אלוקים , משפחתו וסביבתו. נח לא מדבר ואילו אברהם מדבר.
דומה שתיאורו של נח : "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ד' "( בראשית, ו', ח'), שופך אור על דיוננו. לא די במציאת חן בעיני אלוקים בלבד. עליך נח ,גם למצוא חן בעיני אדם. כפי שמלמדנו החכם באדם: " וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם"( משלי, ג', ד'). המסר בפרשתנו בוהק ומאיר כאותה אבן מאירה של צהר התיבה :" אינך יכול להניע אנשים ולרתום אותם לשינוי ולמשימה, אם אינך יודע להנכיח את חינך בעיניהם".
כך גם סוגיית דיוננו נוכחת אצל דמות אחרת בפרשתנו- נמרוד : "וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד…הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד". אַבְּרַבַנְאֵל ( 1437-1508 )מאיר לנו את דמותו כמנהיג שלילי הנוקט בשיטות של מניפולציות והפחדה : " שפירשו בו חז"ל, שהיה צד דעת הבריות בתחבולותיו. ואני חושב, שהיה צודה גדול מהחיות, מגיד הכתוב, שעשה שני אופנים מהתחבולה להשתרר על עמו: הראשון, שעשה עצמו גיבור ציד, צודה החיות וכובש אותם וכראות בני האדם שהדובים והאריות היו נכבשים לפניו עם כל חיזוקם, היו גם הם גם כן יראים ממנו ונכבשים לפניו. והאופן השני, מהתחבולה הוא שעשה בארץ מגדלים וערים בצורות חזקות למשול משם על כל הארץ, כי בהיותו יושב במגדל עוז, תיפול אימתו ופחדו על כל יושבי המישור".
ההיסטוריון ואסילי קלוצ'בסקי מגדיר מהי הנעה של עם :" עם איננו סכום של יחידים שבסך הכול גרים ביחד, אלא סכום של יחידים שפועלים ביחד".(דברי ימי רוסיה- הקיבוץ המאוחד 1960 ).
המסר ברור : " אינך יכול להניע אנשים ועם , למילוי משימה בשיטות של מניפולציות, בחוסר שקיפות ויושרה ובהשתתת פחד ואימה. זה אולי יתקיים לכאורה באופן זמני, אך לא לאורך זמן.
הנה המילה – הנעה מתכתבת עם המילה- תנועה.
ההנעה של אנשים וגרימת מוטיבציה בהם, להירתם לאתגר למשימה ולשינוי, מתחברים עם תנועתיות.
כך בפרשתנו אנו עדים לתנועתיות של שני עופות- העורב והיונה:" וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם, עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ…וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, מִן הַתֵּבָה. וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ… וַיְשַׁלַּח, אֶת הַיּוֹנָה, וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו, עוֹד " (בראשית, ח', ו' –יב' ).
גם העורב וגם היונה , מקבלים את אותה משימת שירות ושליחות – לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם?
אך הבדל תהומי בין השניים, בכל הקשור, להנעה לאתגר השליחות והמשימה.
העורב יוצא מהתיבה ונבהל מהמים ומחכה עד יבושת המים. ואילו היונה לא מוצאת מנוח לרגלה ולנפשה. היונה יוצאת מגדרה ופועלת מעל ומעבר למצופה, למלא את משימתה ואת השירות שהוטל עליה.
החיבור למשמעות –בָּלָמָּה ובָּלְמָה , עושה את ההבדל בהנעת אנשים , לביצוע משימה.
כך כאשר בונים תיבה של נח וכך כאשר בונים ספינה של הנסיך הקטן.
הנעת אנשים מהדהדת, בהשראת שירה של חמוטל בן זאב: ״ לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב ואיך מוצאים את ההבדל שבין לקחת ולקבל, עוד תלמד לתת, לתת״.
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
