מיצוי זכויות לאנשים עם דמנציה

זכאות בביטוח לאומי, לאזרח ישראלי מעל גיל 62 לנשים ו- 67 לגברים, מתבססת על שקלול של שני גורמים חשובים – רמת התפקוד של האדם, ומצבו הכלכלי.

ברמה התפקודית, על מנת לקבל קצבאות וסיוע, יש לספק מסמכים רפואיים המספקים ראייה לכך שיש מגבלה המצריכה עזרה בתפקודים יומיומיים. במקרה של דמנציה מדובר בסוגיה חשובה במיוחד, כיוון שמדובר במחלה המחמירה לאורך זמן. לכן, חשוב לשמור אצבע על הדופק וכשיש צורך להגיש בקשה להחמרת מצב.

לדוגמא, אדם מקבל גמלת סיעוד מביטוח לאומי הכוללת 10 שעות של עובדת סיעוד. יום בהיר אחד הוא נופל בביתו ושובר את צוואר הירך, אחרי האשפוז הוא או בני משפחתו, יכולים להגיש בקשה להחמרת מצב ולקבל עוד שעות בהתאם למצבו העדכני. לרוב ניתן לקבל סיוע בעניין, בבית החולים מעובדת סוציאלית במחלקה לקראת השחרור או במרכז מיצוי זכויות בבית החולים. במקרה של החמרה בתסמיני הדמנציה ניתן לפנות להערכה רפואית אצל פסיכו גריאטר או נוירולוג ולדווח על החמרת מצב באופן עצמאי.

ברמה הכלכלית, היקף הסיוע נקבע בהתאם למדרגות של הכנסה חודשית, ומעל לתקרה מסוימת אין זכאות לסיוע. עם זאת, הסכום שמוגדר כתקרה מתעדכן כל שנה. לכן יכול להיות שהזכאות תשתנה משנה לשנה, במיוחד במקרים גבוליים.

לבסוף, אדם עם דמנציה שמשלם מס הכנסה יכולה משפחתו לבדוק זכאות לקבלת דרגת נכות שמוגדרת על ידי משרד הבריאות (ללא תלות בביטוח לאומי), שיכולה להוות בסיס לקבלת הקלות בתשלומי מס הכנסה.