fbpx

מתנדבים עם כל הלב במלב"ב

סיפורה של שיר ערגי

במרכז היום של מלב"ב בגבעת משואה חגגנו היום יום הולדת לשיר ערגי, מתנדבת צעירה, סך הכל בת 22, שעושה עבודה התנדבותית מופלאה מכל הלב והנשמה עם באי מרכז היום, אנשים המתמודדים עם דמנציה ואלצהיימר. משפחת מלב"ב מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. יום הולדת שמח וגאה להביא את הדברים שכתבת.
תודה לך שיר על מי שאת ומה שאת !
___________________________
"הרבה אנשים שואלים אותי, "למה דווקא קשישים?", "למה את מתנדבת, אם התחלת ללמוד?", "למה את לא הולכת ללמוד עבודה סוציאלית?" , ועוד הרבה שאלות בסגנון.

אז אני שיר ערגי, היום חגגתי יומולדת 22, סטודנטית ללימודי תקשורת ופוליטיקה.
למה פוליטיקה?!, כי בשביל ללמוד תקשורת, צריך להבין גם בפוליטיקה.
למה תקשורת?!, כי תמיד אהבתי לכתוב.

כשהייתי ילדה, הייתי מציירת כל דבר שזז, וגם מה שלא.
הייתי מצלמת, כי אהבתי את זה.
נולדתי עם קולובומה בשתי העיניים. בעין אחת, גלגל העין והרשתית התפתחו באורך ממוצע, ובשנייה- נאדה.
כשהייתי בת 11 חודשים, עשיתי ניתוח לב פתוח, שברוך ה' הוציא אותי מכלל סכנה.
כמו שאתם בטח יודעים, כשתינוק נולד, ככל שהחודשים עוברים, הוא גדל במשקל.
ואני, לא התפתחתי הרבה, ולא, לא נולדתי פגית!.

כשסיימתי כיתה י"ב, הייתי אמורה להתחיל ללמוד חינוך מיוחד במכללת "בית רבקה", אבל מכיוון שההנהלה לא ידעה מה הזכויות שלי, ומה עליה לעשות בכדי שאשתלב, הם החליטו לוותר עליי, למרות שהתקבלתי.
ובכך יצאתי לדרך חדשה, לבד, בלי אף חברה, כי כל אחת התקדמה בחיים שלה.


ואז מצאתי את "מקום לכולם", עמותה שמקדמת חברה נגישה בישראל. יצאנו לשטח, העברנו סדנאות בבתי ספר, גנים ואף במכללות בנושא נגישות וקבלת האחר בחברה. במקביל, התגוררתי בדירת הכשרה לחיים עצמאיים של בית חינוך עיוורים.
בדירה למדנו לנהל חיים בוגרים ובעיקר, איך מתגברים על הפחד הזה שנקרא, "עצמאות".
לא היה קל. אני זוכרת לילות שבכיתי, ימים שלמים של ציפייה לחזור הביתה אל התחום המוכר והתומך, וכן, יש לי משפחה תומכת ומפרגנת.
הם לחצו עלי שאעשה את השינוי, אז עשיתי.
לקראת השנה השנייה, חיפשתי בתי ספר מיוחדים בהם אוכל לעשות שירות לאומי, וקיבלתי המון סירובים, כי, "איך תעשי את זה אם את לא רואה טוב?".
אז ויתרתי.


כשהגעתי לראשונה למוקד קשר מתנדבים לבני הגיל השלישי של עמותת מלב"ב, באתי עם ביטחון ואמונה שאצליח, שאתגבר על כל המכשולים שהיו בדרך לשם, והיו הרבה.
למרות שבהתחלה באתי בדרישות, אני רוצה לדבר רק עם ניצולי שואה, כוכב כהן, מנהלת המוקד שאלה – "ומה עם אנשים שנלחמו למען המדינה?". הם הסכימו לקבל אותי, ודינה הרכזת אף מקליטה עבורי רשימות של קשישים עם מספרי טלפון.
כשסיימתי את השירות, החלטתי להמשיך להתנדב במוקד הטלפוני, כי נקשרתי להרבה אנשים שרצו שאשאר, וביקשו שאשמור על קשר. יצרתי קשרים נהדרים עם קשישים, שחלקם אף הפכו לאישיים.
ומאז שהגעתי, עברו להן שנתיים משמעותיות, התעצבתי והתבגרתי כי הבנתי שאין לי מה להתלונן על הבעיות שלי, מכיוון שהם, עברו חיים לא קלים. חלקם חולים, חלקם עצמיים, וחלקם כבר אינם בין החיים- לצערי.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מעוניינים לקבל עדכונים על מאמרים חדשים?

אנו נשלח לא יותר מעדכון לשבוע. אנו לא שולחים ספאם ופרסומות.