מבצע אנטבה או מבצע יונתן בשמו המוכר, אותו אנו מציינים השבוע, מאיר באור יקרות את ערך הערבות ההדדית, שכל ישראל ערבים זה בזה. חילוצם של אחים ואחיות מהמאפליה של אויב נתעב, צורב את תודעתנו ואת הזיכרון הקולקטיבי היסטורי, של תחיית עמנו בציון. מבצע יונתן היה פעולה הירואית שביצע צה"ל באוגנדה ברביעי ביולי 1976 ,להצלת 105 נוסעים יהודים, ישראלים ואנשי צוות מטוס אייר פראנס, שנחטפו על ידי טרוריסטים גרמנים ופלסטינים, במהלך טיסתם מישראל לצרפת. כמעט כל החטופים חולצו בשלום. במהלך המבצע נהרגו שלושה בני ערובה וכן מפקד סיירת מטכ"ל, סגן אלוף יונתן נתניהו גיבור התהילה.
את סוגיית שחרור שבויים וחטופים משבי האויב,כבר פגשנו במלחמה הראשונה בהיסטוריה בתנ"ך בסיפורי ספר בראשית. במלחמה זו נלקחים בשבי – לוט, בן אחיו של אברהם ואיתו משפחתו המורחבת על נשותיהם וטפם:"וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם".
צבא אברהם משיב מלחמה שערה ונוחל הצלחה בשחרור שבויו:" וַיִּרְדֹּף, עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם".
אברהם מנהיג המשפחה העברית המורחבת הבראשיתית, יודע ששחרור שבויים וחטופים, הוא ערך עליון ואיננו ניתן לפשרות. למרות פערים עמוקים בהשקפת עולמם ובאורח חייהם של אברהם,לעומת בן אחיו לוט ומשפחתו, כנאמר בתנ"ך טרם המלחמה:" וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם", אברהם העָרֵב המשפחתי בשעת מבחן, כאשר לוט בן אחיו ומשפחתו נתונים בצרה ובמצוקה, נחלץ בראש הצבא העברי הראשון להצילם מידי האויב, תוך סיכון גופם.
כך גם נוכחת סוגיית שחרור חטופים ושבויים בשבי האויב, אצל דוד המלך, היוצא למלחמה בעמלק, ממוטט אותו ומשחרר את השבויים, כפי שמספר לנו התנ"ך: "וּשְׁתֵּ֥י נְשֵׁי דָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי…וַיִּרְדֹּ֣ף דָּוִ֔ד ה֖וּא וְאַרְבַּע־ מֵא֣וֹת אִ֑ישׁ… וַיַּכֵּ֥ם … וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כׇּל אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶת־שְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽד".
ארון הספרים היהודי שהינו השתקפות של בית המדרש היהודי לדורותיו, מציג לנו עמדות שונות ביחס למחיר הנדרש לפדיון שבויים. כך למשל, הרמב"ם בהלכות מתנות עניים כותב:" אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תיקון העולם, שלא יהיו הרודפין אחריהם לשבותם". אך מאידך למדנו למשל, בתלמוד במסכת גיטין:" תנו רבנן, מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים…שאינני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו, לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה".
חלפו תשעה חודשים מאז האסון שפקד אותנו בשבעה באוקטובר. עדיין 120 חטופות וחטופים נמקים במנהרות החמאס. יותר ויותר אנו מבינים, שפעולה צבאית כדוגמת אברהם ודוד התנ"כיים, או מבצע יונתן, איננה בת יישום, נוכח התנאים המורכבים. עמדה זאת שמענו לאחרונה מדובר צה"ל בקולו.
כאשר ישבנו בגולה אלפיים שנה ונדרשנו לסוגיות של פדיון שבויים, לא היינו עם חופשי ריבוני בארצו. אבל היום בעצמאות מדינתנו, בהיותנו עם חופשי וריבוני בארצו, עלינו להעניק חשיבות עליונה לשחרור אחינו ואחיותינו החטופים, בדרך של עיסקה שתתבע מעימנו מחיר לא פשוט. יתכן שתוצאות העיסקה תסלול הדרך לפיתרון מול האויב הנתעב בצפון. השבת החטופים לביתם, היא צו עליון, שאותו נכתוב בספר דברי הימים של מדינתו ויהיה חקוק בסלע הזיכרון ההיסטורי של עמנו שאותו ננחיל כמורשה חינוכית ערכית לילדינו ולנכדינו, לאורו של ערך הערבות, כי אחים ואחיות אנחנו.
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
