נושא הטיפול בבן או בבת משפחה עם בעיות זיקנה, דמנציה ואלצהיימר,הזקוקים לעזרתנו, לרבות הורינו בערוב ימיהם, זו שליחות וחובה מוסרית. בישראל, חובה מוסרית זו מעוגנת גם בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.
סעיף 4 לחוק קובע כי אדם חייב במזונות שאר בני משפחתו, ובפרט הוריו והורי בן או בת הזוג. סעיף 5 לחוק מוסיף, כי החובה קיימת בתנאי שלמטפלים יש יכולת כלכלית לעשות זאת מבלי לפגוע בצרכי משפחתם הגרעינית וכל עוד ההורה הנזקק אינו יכול לספק את צרכיו בעצמו. המשמעות של זה היא הטלת העומס הכלכלי בטיפול, על הילדים ובני משפחה אחרים.
יחס התלות בישראל
יחס התלות הוא מונח סוציולוגי שבא לתאר את הפער הכמותי בין קבוצות אוכלוסייה נתמכות (הורים מבוגרים, ילדים וסיעודיים) לבין קבוצות האוכלוסייה בגיל העבודה התומכות בהן. בישראל נתון זה גבוה יחסית והמשמעות היא עומס כלכלי גדול על האוכלוסייה העובדת, היצרנית – קרי, נשים וגברים בגילי 40 ומעלה, לרוב, שלהם גם ילדים תחת חסותם וגם הורים מזדקנים הזקוקים לסיוע.
הקושי הכלכלי בטיפול בהורים לעת זקנתם
מלבד ימי מחלה מעטים יחסית שיכול בן המשפחה המטפל לקחת מהעבודה לצורך הטיפולי בהוריו, ישנן גם נקודות זיכוי במס, הגנה בחוק מפני פיטורין בעקבות הטיפול בהורה ובעיקר – האפשרות לקבל גמלת סיעוד חודשית מביטוח לאומי (כמו במקרים של עובד זר מטפל) עבור העבודה השקופה הזו, בהתאם לאפיון המקרה.
כך או כך, גם במידה ואכן מתקבלת גמלת סיעוד, עדיין מדובר במשימה שעשויה להיות קשה מאוד מבחינה כלכלית. אם אתם מטפלים בבן משפחה חולה, סיעודי או מבוגר, כנראה שאתם כבר מרגישים את זה: הוצאות לא צפויות שלא נגמרות, שעות עבודה שמתמעטות, לחץ נפשי ולפעמים גם תחושת חוסר אונים.
לעיתים, יש מי שנאלצים לעזוב עבודה כדי לטפל במשרה מלאה בבן המשפחה. המשמעות? פחות הכנסה, פחות חסכונות לפנסיה והרבה יותר תלות במעגל הקרוב ובשירותי הרווחה.
עלויות שאנחנו לא תמיד שמים לב אליהן
טיפול בבן משפחה דורש לא מעט כסף, גם אם זה לא תמיד נראה ככה. זה מתחיל מהוצאות יומיומיות: תרופות, טיפולים, ציוד רפואי, טיפול רפואי וייעוץ, הסעות ואפילו התאמות לבית, כמו מעלית קטנה או מיטה מיוחדת. אם החלטתם להעסיק מטפל פרטי, ההוצאה הזו יכולה להגיע לאלפי שקלים בחודש. לצד זאת ישנן גם עלויות "שקופות": שעות העבודה, ימי חופש ומחלה שאתם מפסידים, פרויקטים שאתם דוחים ואפילו פגיעה בקידום בעבודה שמושפע מזה.
חשוב לציין כי הנפגעות העיקריות מכך הן הנשים, המטפלות המסורתיות של המשפחה גם ככה, שהקריירה שלהן, קידומן בעבודה ויכולת ההשתכרות שלהן ממילא לוקות בחסר בשל היותן נשים ואימהות.
החוק מחייב, אבל מה הוא גם נותן?
לצד החובה המוסרית והחוקית לדאוג להורינו בעת זקנתם, המתבססת על התרבות היהודית וערכיה, מכיר החוק באתגרים שבני משפחה מטפלים מתמודדים איתם ומעניק זכויות והטבות שונות שנועדו להקל עלינו במצב הזה, אבל בואו נודה על האמת – מדובר בטיפה בים, שעשויה להיות לפעמים סוערת למדי.
אז מה עושים?
ראשית – מודעות. דעו את זכויותיכם מול ביטוח לאומי, מס הכנסה, הרשות המקומית, קופות החולים וגורמי תמיכה קהילתיים אחרים. הניווט בסבך הביורוקרטי לצד העומס הנפשי הכרוך בטיפול בהורה חסר ישע עשוי להיות לא פשוט.
שנית – פנו לעזרה. אתם לא חייבים להיות לבד בזה וישנם גורמי רווחה ועמותות שיכולים לסייע. אנו, בשירות "מְלַבֵּב למשפחה" מעניקים מגוון שירותי ייעוץ מקצועי, ליווי, עזרה בניהול הטיפול ותמיכה רגשית במגוון צורות. השירות ניתן על ידי אנשי מקצוע מוסמכים בדגש על הטיפול באדם עם ירידה קוגניטיבית, דמנציה ואלצהיימר.
לטפל בבן משפחה זו משימה חשובה, אבל היא לא צריכה לבוא על חשבון הבריאות שלכם, הכלכלה המשפחתית שלכם או העתיד שלכם. דאגו גם לעצמכם, כי רק ככה תוכלו להמשיך לטפל באהוביכם.
צרו אתנו קשר ונסייע ככל שנוכל – לפרטים נוספים על השירות והשארת פרטים לחצו כאן
או בטלפון 1700-70-4533 ובאתר – www.melabev.org.il.
כתבה: שרון שילוח, גרונטולוגית, עמותת מְלַבֵּב
