האדם כמו העץ, יונק את תשתית דמותו המוסרית והערכית משורשיו. אנו יום יום עומדים בניסיון, לביצור ערכי השוויון והצדק בפני החוק והמשפט: " וַיּוֹרֵהוּ ד' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ" ( שמות, טו', כב'- כה').
כך הכרנו את סיפורו של ההלך במדבר המברך את האילן : "אִילָן אִילָן בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ ? אִם אוֹמַר לְךָ שֶׁיְהוּ פֵּירוֹתֶיךָ מְתוּקִין ,הֲרֵי פֵּירוֹתֶיךָ מְתוּקִין .שֶׁיְהֵא צִלְּךָ נָאֶה ,הֲרֵי צִלְּךָ נָאֶה ,שֶׁתְהֵא אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶיךָ ,הֲרֵי אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶיךָ .אֶלָא יְהִי רָצוֹן שֶׁכָּל נְטִיעוֹת שֶׁנוֹטְעִין מִמְךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ." (מסכת תענית, דף ה' עמ' ב').
אנו הנטיעות, שואפים להידמות לאילן ברום גובהו בדמותו האצילית ,הראוי לגובהו, במידותיו וערכיו, המשמש דוגמא ומופת לנטיעותיו, לדעת להכיל את כולם ללא הבדל, למרות השונות ביניהם ולהעניק תשומת לב שווה לכל אחת ואחד, שכן כולם שווים, בפני עליונותו של עץ החוק והמשפט.
כך אנו מתענגים בניחוח שירת העשבים של רבי נחמן מברסלב : " וְכִי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן. כִּי כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵש לוֹ שִׁירה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶה בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה."( ליקוטי מוהר"ן, תנינא סג').
שירת העשבים מקדשת את השוויון של העשבים בפני ההרמוניה של המשפט המוזיקלי, המדגישה את היחד בצד הייחוד ותובעת מכל עשב להקשיב בסבלנות ובכבוד לעשב האחר.
כך יורדת לה השבת בקדושתה ובטוהרה כל שבוע- בשירו של יהושע רבינוב ובלחנו של דוד זהבי ( 1946 ),המשרה בעולמנו, אוירה של רוגע, רגישות, המונעת כל קנאה. לכולם יש מקום. כל אחד מפרגן לשני :" יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר, וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ…נָשְׁקָה הַשַּׁבָּת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ, לָאֵזוֹב שֶׁבַּסֶּלַע נָשָׁקָה. וַיְּהִי הַדַּרְדַּר לְשַׁרְבִיט שֶׁל מַלְכוּת עַל רָמוֹת דְּמָמָה מְרוֹנֶנֶת"
כולם שווים בפני קדושתה ,טוהרה ותמימותה של השבת–הברוש הגבוה, הדרדר והאזוב שבסלע.
טו' בשבט שמח
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
