בסצנה מפורסמת מהסרט "עדיין אליס", הגיבורה שמתמודדת עם ההתדרדרות האיטית של דמנציה הולכת לאיבוד, כשהיא יוצאת לריצה בעיר מגוריה. התיאור של הסרט מאפשר לחוות מקרוב את החרדה המסחררת של ללכת לאיבוד במקום שחשבנו שהכרנו. אז מה בעצם קרה לאליס?
התמצאות במרחב, או היכולת שלנו למצוא את דרכנו במקומות שונים – מוכרים ולא מוכרים – היא יכולת מורכבת מאוד שרובנו לוקחים כמובנת מאליה. ניווט ברחובות השכונה או במעברי הסופרמרקט מצריך מאיתנו לזכור ולעבד הרבה מאוד מידע: המיקום של היעד, סימני הדרך במסלול אליו, המיקום של היעד ביחס לסימני הדרך ואלינו, להעריך כיוונים ומרחקים, לדמיין מקומות מכמה כיוונים (גם אם מעולם לא ראינו אותם מזווית אחרת!)…
כל המידע הזה חיוני כדי שנוכל לנווט במקום מוכר או ללמוד מסלולים חדשים. בזכותו אנו יכולים למצוא דרך להגיע הביתה גם אם נצטרך לנווט. כיוון שמדובר ביכולת שמורכבת מאוסף של תפקודים מוחיים נפרדים, דמנציה יכולה לפגוע בה ביותר מדרך אחת – ולגרום לנו ללכת לאיבוד.
התמצאות במרחב
"זה יותר מורכב כשאנחנו יוצאים עכשיו… ואני דואגת לגבי קצת כי הוא תמיד יגיד ש'אני רק אלך לפה בזמן שאת הולכת לשם' ואני לא אוהבת את זה שנתפצל כי הוא ישכח איפה אמרתי שנפגש. בהתחלה היו לנו מריבות איומות, ואני הייתי יושבת, מחכה לו ותוהה איפה הוא – כי הוא היה מגיע למקום הלא נכון."
-מתוך ראיונות עם בני משפחה במחקר על התמצאות במרחב של אנשים שמתמודדים עם דמנציה
במחקרים על אלצהיימר ו-MCI (ליקוי חשיבתי מתון) נמצא שבשלבים הראשונים של המחלה כ-50% התמודדו עם ירידה ביכולת ההתמצאות במרחב. לרוב נראה בשלבים ראשונים פגיעה ביכולות המורכבות ביותר (למשל, היכולת לדמיין מסלול ע"פ מפה ששמורה בזיכרון, מכיוונים שונים) ובהדרגה נראה ירידה גם ביכולות פשוטות יותר, כמו זיהוי מקומות.
בקרב אנשים הסובלים מדמנציה בדרגת חומרה נמוכה, נפוץ לראות ליקוי בתפיסת כיוון. אנשים שסובלים מליקוי זה יתקשו לשרטט מפה של אזור מוכר. הם יזכרו את סימני הדרך עצמם, אבל יתקשו לשחזר איפה הם. לדוגמא, אם ירצו להסביר את הדרך למכולת השכונתית הם יוכלו לתאר כיצד היא נראית וכיצד נראה הפסל בכיכר בדרך, אבל יתקשו לתאר את המסלול לשם. עם ההחמרה, ייתכן שגם היכולת לתאר את המכולת תאבד.
היתרונות של סביבה מוכרת
מהצד, זה יכול להיראות כאילו ההתמצאות במרחב של יקירנו אינה יציבה. בזמן שהם יכולים ללכת בכוחות עצמם לקנות חלב במכולת השכונתית בלי בעיה, אם נשלח אותם לבדם לקנות חלב בסופרמרקט לא מוכר, סביר שיתקשו מאוד ותגרם להם מצוקה משמעותית. בלבול כזה יכול לקרות אפילו בבית זר. התברר שאנשים שמתמודדים עם דמנציה מסוגלים לנווט בכוחות עצמם לא פחות טוב מאנשים בריאים כשהם נמצאים בסביבה מוכרת. התברר שאם הם מכירים היטב את האזור וראו אותו בעבר ממגוון זוויות, נחסך מהם הצורך לדמיין כיצד דברים יראו מזווית אחרת – וקל להם יותר להתמצא.
כשהמוכר הופך לזר
בשלבים מתקדמים יותר של דמנציה יכול להופיע קושי לזהות ולהתמצא גם בסביבות מוכרות מאוד – אפילו את הבית בו גרנו שנים. כשמתמודדים עם פגיעה משמעותית ביכולת הזיהוי של מקומות, הליכה מהסלון לחדר השינה יכולה להפוך למלחיצה מאוד. נסו לדמיין את החוויה של שהות במשך שעות בכל יום בבית שאינכם מכירים. במובן מסוים, אינכם יכולים לחזור הביתה – כיוון שהיכולת לזהות את הבית חיונית לתחושת הביטחון של ביתיות. זו המצוקה שעומדת מאחורי הבקשה החוזרת "ללכת הביתה" – גם כאשר הם נמצאים בסלון ביתם.
מעבר להשפעה הרגשית, אובדן היכולת לזהות סביבה מוכרת יכול להיות מסוכן – החיפוש אחר הבית יכול להוביל לשוטטות תופעה מסכנת חיים ונפוצה למדי בקרב מתמודדים עם דמנציה בכל שלבי המחלה.
איך אפשר לעזור להם?
- כדי לשמר את יכולת הניווט של יקירנו בסביבה הקרובה, כדאי לצאת לטיולים באזור ולגוון את המסלול המוכר מדי פעם. ככל שיכירו אותה ביותר כיוונים, כך יהיה להם קל יותר להתמצא.
- הכינו סימני דרך ביתיים. שלטים בולטים על דלתות חדרים וארונות יכולים לעזור מאוד למי שמתקשה למצוא את דרכו בבית. אם יקיריכם מתארחים אצלכם, יש סיכוי גבוה יותר שיתבלבלו – מומלץ לדאוג לרמזים סביבתיים שיעזרו להם למקם את עצמם (שלטים, תמונות שלכם ליד המיטה).
- עזרו להם להרגיש בבית. כשהם יושבים בסלון ביתם ומבקשים ללכת הביתה אין טעם להסביר להם היכן הם נמצאים. במקום זאת, אפשר לעזור להם להרגיש בטוחים בעזרת חפצים, מוסיקה, טעמים או ריחות אהובים שישרו תחושת מוכרות ושליטה.
אנחנו כאן בעמותת מלב"ב כדי לעזור ולסייע לכם.
כתבה:
מאיה הכט, נוירופסיכולוגית שיקומית (MA) בהתמחות, מלב"ב לקהילה
