פרשת " וזאת הברכה", אותה נקרא בשמחת תורה , החותמת את ספר דברים וחמשה חומשי התורה ,פותחת בפרולוג : " וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ… תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל " (דברים, לג', א'-ה' ) .
הנה מגיע לסיומו נאומו של משה שהינו לווית חן למסע המדבר וסמינר ההכנה של בני ישראל לקראת כניסתם לארץ ישראל. נאום המשתרע לאורך פרשות ספר דברים. משה מציג לנו בנאומו – סמינר לימודי לדורות, שבנוי מסיליבוס, הכולל בתוכו פרקים, שבנויים כבניין רב קומות.
הקומה הראשונה היא קומת הזיכרון הקולקטיבי שבה משה מספר אודות אירועים דרמטיים שאירעו לדור המדבר- חטא המרגלים, חטא העגל, מי מריבה וכיו'ב. הקומה השנייה, היא קומת המצוות שבין אדם לארצו ולחברו. הקומה השלישית ,היא קומת האמונה בקב"ה, בתורתו ובארצו. הקומה הרביעית, היא קומת התשתיות לקימום האומה, משילותה ומוסדותיה המדיניים, הקומה החמישית , היא קומת הפרידה ותובנותיה .
הסיליבוס על פרקיו איננו לינארי בקו ישר , אלא הוא מאופיין בתנועה מעגלית מחזורית.
כך ייצוגי מאפייני הקומות חוזרים ומודגשים במקומות שונים בנאום לאורך ספר דברים.
נאומו של משה כפי שאנו נוכחים ונפעמים מעוצמתו, עוסק בעבר, הווה ועתיד.
הנאום מכוון לדור ב'- על מנת להבטיח את איכות כניסתו לארץ וקימום עתידו בה. אך הנאום מכוון רחוק לדורות הבאים. הנאום עוסק בחיי שעה ,אך גם בחיי עולם.
משה אבי הנביאים ,מברך את שבטי ישראל , לא כיחידים, אלא כקולקטיב של שבטים , בראיה כוללת של עם ישראל . המסר של משה לשבטי ישראל : "שמרו על אחדות העם ".
אם נתבונן בברכותיו של משה בפרשתנו, נוכל לאפיינן כפאזל המורכב מחלקיו השונים.
על מנת להרכיב את הפאזל בשלמותו , יש לחבר את כל חלקיו, לתמונת פאזל שלמה אחת.
כל חתיכה בפאזל מייצגת את המאפיין הייחודי של כל שבט.
שלמות הפאזל היא היחד והאחדות בצד הייחוד והשונות של כל שבט ושבט.
כיצד יוצרים את: "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" ?
רק על ידי קיום ערך השותפות בין השבטים השונים- אחדות ולאו דווקא אחידות.
המלבי"ם ( רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר 1809-1897 ) בפרשנותו מאיר אלומת אור למשמעות של האחדות – יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל : " וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ – קראם משה, ישורון, על שם ישרות שכלם ומידותיהם…כשיתהווה איזה דבר….אז התאספו ראשי עם, או יחד שבטי ישראל, בסדר נכון כל שבט…לא כמו שהיה לפנים כשנהיה איזה דבר, שהתאספו באין סדרים".
מוסיפה על כך פרופ' נחמה ליבוביץ( 1905-1997 )בעיוניה לפרשה : "רצונו של המלבי"ם לומר, שאחר שקיבלו עליהם ישראל את התורה, יסדו את החברה על מכוניה בסדר נכון, בעצה, בתבונה ובאחדות" .
הנה לפנינו המודל האידיאלי של החברה האזרחית וההון החברתי במיטבם.
בנקודת הזמן הזאת, על סף הכניסה לארץ המובטחת, משה מציב לעם ישראל על שבטיו, את האתגר- שותפות: אתם חייבים למצוא את המשותף שביניכם , במתווה של היחד בצד הייחוד, לקראת כניסתכם לארץ ישראל, שם מוטלת עליכם משימה נעלה, לשמור על אופייה המוסרי והערכי של האומה והמדינה בדרך, וגם לשמש אור לגויים. עליכם לקיים- שותפות, סולידריות וערבות הדדית: " בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ".
כך המדרש קורא לאחדות : "כשהם עשויים אגודה אחת ולא כשהם עשויים אגודות אגודות" (ספרי, שמו , לג', ה')
כך גם רש"י יוצא בקריאה לאחווה ורעות : " , בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל "- בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם ולא כשיש מחלוקת ביניהם.
פרשתנו מסתיימת באפילוג : "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ד', פָּנִים אֶל-פָּנִים. לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ד', לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם–לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל." ( דברים,לד',י'-יב')
מפרש רש"י: " וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה – שקיבל את התורה בלוחות בידיו. וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל – ניסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא. לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר-ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקדוש ברוך הוא לדעתו, שנאמר- אשר שברת, יישר כוח ששברת."
משה שובר את הלוחות הראשונים ומתוך השברים הוא יוצר לוחות שניים שלמים. על מעשה השבירה הוא זוכה לקבל מהקב"ה – ברכת יישר כוח.
מה ענין שבירת הלוחות לאפילוג ? משה נושא עמו את טראומת שבירת הלוחות שמתקשרת עם חטא העגל, מדוע להותיר טעם לא נעים באקורד הסיום ?
דומה שיש כאן מסר חשוב של הקב"ה למשה, ובעקבותיו , מסר חשוב של משה לעם ישראל לדורותיו – מהשבירה תבוא תקומה.
המסר הוא – "אין יותר שלם מלב שבור" ( מנחם מנדל מקוצק 1787-1859.)
המסר הוא- גם ללוחות השבורים מוענק כבוד והדר בצד הלוחות השלמים – "לוחות ושברי לוחות מונחות בארון״ (ברכות ח', ע"א).
המשבר – הוא המקום עליו יושבת היולדת. הוא המרחב הלימינלי, שלב המעבר שבין ההיריון ללידה. גם עם ישראל נמצא בנקודת הזמן הקריטית -במרחב הלימינלי, במעבר שבין מדבר לארץ נושבת. במעבר שבין היריון מדברי ללידת עם בארצו.
המשבר– מקפל בתוכו את החוסן של – לשבור שבר. עם ישראל ישבור שבר , רק אם ייקח את גורלו בידו וינהג באחריות לקיומו ולצמיחתו.
המשבר – מקפל בתוכו בסינית שתי מילים – סכנה והזדמנות. עם ישראל ינהל נכונה את הסיכונים המאיימים עליו ויכיר בהזדמנות הגדולה שעומדת בפניו –להיות עם סגולה בארצו ובמולדתו.
משה רבנו בפרשתנו נפרד מבמת ההיסטוריה , בעלייתו להר נבו– "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ… וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ד', בְּאֶרֶץ מוֹאָב–עַל-פִּי ד'."
משה נושא עמו בפרידתו ממפעל חייו – עמו וארצו, את עצב הנבו , אך הוא עושה זאת בזקיפות קומה, בשלמות של חוסן אמוני ונפשי – "אין יותר שלם מלב שבור".
משה נושא עמו בתודעתו, בעלייתו להר, את הלוחות השבורים בצד לוחות שלמים, שיונחו תודעתית, בארון הקודש בפסגת הר הנבו.
שבירת הלוחות כמו גם פרידתו של משה בפרשתנו , מתרחשים בשקיפות מלאה- "לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל ".
תורתנו הקדושה וארון הספרים היהודי –שותפים להם – כל עם ישראל לדורותיו.
ארץ ישראל – שותפים לה, כל עם ישראל לדורותיו.
עתה, עם פרידתו מעם ישראל לקראת הכניסה לארץ ישראל, מציג משה לעם ישראל, את אתגר השלמות, בהרכבת שברי הפאזל הלאומי, שהתכנותו רק בקיומם של – אחדות, שותפות וסולידריות.
התכנותו רק בקיומם של – ישרות שכלם ומידותיהם של עם ישראל.
ספר דברים מסתיים באות ל :" לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל " ואילו ספר בראשית אותו נתחיל משבת הבאה מתחיל באות ב:" בראשית ברא". השילוב בין האותיות הוא: לב.
מודל השותפות בין השבטים יתרחש רק אם השבטים ירגישו זאת בשלמות הלב, גם אם הוא- לב שבור. רק חיבור אמיתי של הלבבות השבורים יביא לשלמות ולשותפות אמיתית.
"אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בד'. "
בתפילת הושענא רבה נישא תפילתנו: "להושע נא עליית שבטים, פינת יקרת, ציון המצוינת, קודש הקודשים, רצוף אהבה, שכינת כבודך, הושע נא ….קול מבשר מבשר ואומר, הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם".
פתקא טבא וחג שמחת תורה ושמיני עצרת שמח.
חזק חזק ונתחזק.
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
