מלחמת שאגת הארי מהדהדת את עוז רוחם וגבורתם של טייסנו, מפקדינו, חיילנו ואנשי זרועות הביטחון, כולם גיבורי התהילה, בשיתוף עם בני בריתנו האמריקאים, ומהדהדת את מנהיגותם במלחמה, של ראש ממשלתנו וידידנו נשיא ארצות הברית.
בשעה זו של שאגת הארי הנמשכת, האומה כולה מתייצבת באחדותה, באמירת תודה להם ולעמנו המופלא, עם הסגולה .
מִזְמוֹר לְתוֹדָה של נעים זמירות ישראל נישא בפינו: "מִזְמוֹר לְתוֹדָה: הָרִיעוּ לַד', כָּל־ הָאָרֶץ…הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ. כִּי טוֹב ד', לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; וְעַד דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ"( תהילים, ק').
ערך הכרת הטוב והתודה נלמד בפרשתנו מפסוק אחד: " וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" ( שמות, לח', ח').
הרמב"ן (1194-1270 ) מפרש : " ויתכן שנאמר בדרך הפשט, שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול ונאספו אל פתח אוהל מועד לתת מראותיהן בנדבת ליבן, והיה נחושת המראות נחושת קלל ממורט ויפה מאוד. ועל כן ייחד אותו מתחילה לכלי הזה. והנשים בראותן כן נאספות ובאו צבאות, לתת כולן מראותיהן להיעשות בהן כל הכיור וכנו".
מדרש תנחומא שופך אור על החיבור המיוחד שבין הקמת הכיור והמראות הצובאות של נשות ישראל : "בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאווה, מתוך הפרך העמידו כל הצבאות. שנאמר : "יצאו כל צבאות ד' מארץ מצרים" ונאמר: "הוציא ד' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם". כיון שאמר לו הקב"ה למשה, לעשות את המשכן, עמדו כל ישראל ונתנדבו. מי שהביא כסף ומי שהביא זהב או נחושת ואבני שוהם ואבני מילואים, הביאו בזריזות הכל. אמרו הנשים: מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן ?. עמדו והביאו את המראות הצובאות, והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות זעף בהן. אמר להן לישראל: טלו מקלות ושברו שוקיהן של אלו. המראות למה הן צריכין ?. אמר לו הקב"ה למשה : משה, על אלו אתה מבזה? המראות האלו, הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחושת וכנו לכוהנים, שממנו יהיו מתקדשין, שנאמר : " ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות הצובאות אשר צבאו. באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלו" .
הכרת הטוב והתודה לנשים, שבזכותן נגאלנו ממצרים, כפי שלמדנו בפרשה הראשונה של ספר שמות, בא לידי ביטוי באקורד הסיום בפרשתנו, בקבלת תרומתן של הנשים ,של מראות הנחושת שבידן, לעשיית כיור הנחושת, שהיה הכלי היחיד במשכן ללא מידות , ומהותו בתהליך השינוי מטומאה לטהרה.
הנה לנו הפנמה והטמעה, של ערך הכרת הטוב והתודה, בתכנית האלוקית של השינוי מעבדות לחירות, על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו.
הכרת הטוב והתודה, התפתחו בימינו למדע של ממש המעוגן במחקרים רבים, מבית מדרשה של הפסיכולוגיה החיובית. מחקר שהחל ב 2009 במבצע "עופרת יצוקה" ונמשך ב2012 בישראל, על ידי החוקרים: פרופ' אורן קפלן, ושות' ושפורסם ב2015 ב The Journal of Positive Psychology, בדק את ההשפעה של התכונה וההתנהגות, של הכרת הטוב והתודה על תסמינים של תגובות דחק של פוסט טראומה, בקרב תלמידי כתות ז'-יב', בדרום הארץ, שנחשפו למתקפות של טילים מהחמאס. תוצאות המחקר היו חד משמעיות: תלמידים בעלי נטייה להכרת תודה, כלומר אלו שחשו לפני התקפת הטילים רמת הכרת תודה גבוהה כלפי אחרים ועל מה שיש להם בחיים, סבלו פחות מתסמינים פוסט טראומטיים לאחר ההתקפה.
כך גם מחקר הנזירות המפורסם, מתכתב עם ערך הכרת הטוב והתודה. בשנת 1986, חוקר בשם ד"ר דייוויד סנודון (David Snowdon) מאוניברסיטת קנטקי בארה"ב, החל לעקוב אחר 678 נזירות ממנזר "אחיות בית הספר של נוטרדאם". הנזירות חיו בסביבה כמעט זהה , הן אכלו את אותו אוכל, לא עישנו, לא שתו אלכוהול, חיו באותו מצב סוציו-אקונומי ולא היו נשואות. זה "ניקה" את כל רעשי הרקע שיכולים להשפיע על הבריאות.
התפנית המדהימה במחקר קרתה, כשסנודון גילה ארכיון של מכתבים שכתבו הנזירות כשהיו צעירות, בשנות ה-20 לחייהן, ממש לפני שנשאו את נדרי הנזירות בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת. החוקרים ניתחו את המכתבים וחיפשו תוכן רגשי חיובי: מילים כמו "שמחה", "ברכה", "תודה", "אמונה" ו"הכרת טובה". הם חילקו את הנזירות לארבע קבוצות, מהכי פחות חיוביות להכי חיוביות. תוצאות המחקר שפורסמו רשמית בשנת 2001, הציגו הממצאים הבאים:
אורך חיים: בגיל 85, 90% מהנזירות בקבוצה ה"חיובית והמכירה תודה" היו עדיין בחיים, לעומת 34% בלבד מהקבוצה הכי פחות חיובית.
פער של עשור: בממוצע, נזירות שהביעו רגשות חיוביים והכרת תודה במכתביהן חיו 10 שנים יותר מאחיותיהן שכתבו בטון ניטרלי או פחות חיובי.
הגנה על המוח: ממצא מדהים נוסף הראה שגם כאשר בנתיחה שלאחר המוות נמצאו במוחן של הנזירות סימנים פיזיים של מחלת האלצהיימר (פלאקים וקשרים), רבות מהן לא הראו תסמינים של דמנציה בחייהן. הכרת התודה והחיוביות יצרו סוג של "רזרבה קוגניטיבית" שהגנה עליהן.
מחקר הנזירות הוכיח שהכרת תודה היא לא רק תגובה לאירוע טוב, אלא גישה לחיים שמתחילה בגיל צעיר ומשנה את הביולוגיה שלנו עד גיל זקנה.
(המקור המדויק: Danner, D. D., Snowdon, D. A., & Friesen, W. V. (2001). Positive emotions in early life and longevity: findings from the nun study. Journal of Personality and Social Psychology).
כשאנחנו אומרים תודה ,או מרגישים תודה, המוח שלנו עובר "שטיפה" של חומרים כימיים מהנים, דופמין וסרוטונין. הכרת תודה מפעילה את מערכת התגמול במוח. ברגע שאנחנו מזהים משהו טוב, המוח משחרר דופמין ,שגורם לנו לרצות לחזור על הפעולה וסרוטונין שמשפר את מצב הרוח ומשרה רוגע. מחקרים ב-fMRI הראו, שפעולה של הכרת תודה מפעילה את האזור של הקורטקס הפרה-פרונטלי המדיאלי במוח, האחראי על למידה, קבלת החלטות מוסריות והבנת האחר. ככל שמתרגלים זאת יותר, ה"שריר" הזה במוח, מתחזק .
מחקרים אחרים במדע הכרת הטוב והתודה, מצאו, שפיתוח רגש הכרת הטוב והתודה, משפר את הבריאות הגופנית ואת החיסון בפני מחלות. רגש ההודיה מפחית רגשות מכאיבים כגון, טינה, תסכול וחרטה ואת ההסתברות לדיכאון. עוזר להימנע מתגובת יתר לחוויות שליליות בדמות שאיפת נקם. גם מסייע לשינה טובה יותר ומעודד את הכרת הערך העצמית. מצמצם את הסיכויים שאדם יקנא בזולתו על הישגיו והצלחותיו. לאנשים מכירי טוב, יש מערכות יחסים מוצלחות יותר.
היהדות מקדשת את ערך הכרת הטוב והתודה, בברכת "מודים אנחנו לך", כאשר המתפללים נוטלים חלק פעיל במודים דרבנן. זו הברכה היחידה בתפילת שמונה עשרה בחזרת שליח הציבור, שהקהל אינו מסתפק בה רק באמירת אמן.
נשיא ארה"ב אברהם לינקולן, ב3 באוקטובר 1863, בעיצומה של מלחמת האזרחים, פרסם הודעה על הפיכת חג ההודיה לחג לאומי, בדבריו על הכרת הטוב והתודה לאל, אמר הנשיא: "הם מתת חסדו של האל הנעלה מכל עליון, אשר בחמת זעמו על חטאינו משפיע עלינו מרחמיו…אני מזמין אפוא את עמיתיי האזרחים בכל חלקי ארצות הברית….לייחד ולשמור את יום החמישי האחרון של נובמבר הקרוב, כיום של הודיה ושבח למיטיבנו, אבינו שבשמים".
הרב זקס בפרשנותו לפרשת עקב בספר דברים, ח', יז' , על כוחה של הכרת הטוב והתודה, בפסוק : "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", מצטט את דברי הפילוסוף הצרפתי בן זמננו אנדרה קונט ספונוויל : "האגואיסט הוא כפוי טובה, מפני שאין הוא אוהב להכיר בחובו לאחרים, והכרת תודה היא ההכרה בחוב הזה". להכרת הטוב יש זיקה פנימית לענווה. היא מודה כי מה שאנחנו ומה שיש לנו, הם הודות לאחרים ומעל הכול להודות לאלוקים. קונט ספונוויל מוסיף : "אלה שאינם מסוגלים להכיר טובה, חיים לשווא. לעולם לא יהיו שבעי רצון או מאושרים, לעולם לא ירגישו מימוש עצמי".
הנה לנו שיעור מאלף בפרשתנו על ערך הכרת הטוב והתודה. בדרך כלל הכיוון הוא ,מהאדם למטיבו – הקב"ה. אך בפרשתנו כאמור, הכיוון הוא מהקב"ה לאדם ובמקרה הנדון- לנשות ישראל.
עד כמה חיינו יראו אחרת במערכות יחסים שבין אדם לרעהו, שבין אדם לחברו, בלווית החן של הכרת הטוב והתודה.
עד כמה מילה אחת – תודה ,עושה את כל ההבדל, ובכוחה להשפיע על איכות חיינו. עד כמה אנו נפגעים ומאוכזבים ובצדק, לא אחת, במצבים של ציפייה, לקבל פירגון ,משוב חיובי ומילה טובה של הכרת הטוב והתודה, על מעשה טוב שעשינו לזולתנו, ואיננו זוכים לקבל זאת.
עד כמה אנו מצפים לקבל מילה טובה במקום עבודתנו, במשפחתנו, בקהילתנו ובקרב חברינו.
עד כמה מוכרים לנו אותם אנשים שסובלים מקושי מובנה בפיהם, סוג של נכות חברתית ורגשית, לומר תודה. שהרי בידוע הוא, שלפרגן ולומר תודה והבעת הערכה, אינם דורשים תקציב כספי מיוחד.
עד כמה, פירגון ומילה טובה גורמים להנעת אנשים ועובדים. זה תלוי רק בנו, כהורים, כמנהלים וכחברים.
וינסנט ואן גוך (1853-1890) בציורי החמניות, מציג את הפרחים בכל שלבי חייהם, מפריחה מלאה ועד נבילה. המדענים והאוצרים מסבירים, שזוהי הכרת תודה על כל מחזור החיים, גם על הקושי והקמילה, שכן כולם חלק מהיופי של הבריאה.
הנה כי כן, מסע השינוי המדברי מעבדות לחירות, שהחל בראשיתו של ספר שמות , בנקודה הנמוכה ביותר, עמוק בתוך מעגל ההתמכרות לעבדות במצרים : " וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה", מגיע בפרשותינו לאקורד הסיום, בהקניית הערך של הכרת הטוב ואמירת התודה למיטיבנו.
כך נכון ויאה לסיים את הסמינר המדברי בתהליך השינוי של עם ישראל ,מעבדות לחירות, במילה אחת – תודה.
הנה באקורד הסיום של ספר שמות, מתנגן באוזנינו שיר הכרת הטוב והתודה של עוזי חיטמן (1952-2004 ): "תודה על כל מה שבראת, תודה על מה שלי נתת . על אור עיניים, חבר או שניים על מה שיש לי בעולם, על שיר קולח ולב סולח שבזכותם אני קיים".
השבת נברך את ברכת חודש ניסן, החודש שבו אנו מברכים את ברכת האילנות , בתודה ובהודיה לקב"ה: "בָּרוּךְ אַתָּה ד' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם".
במלחמת שאגת הארי, ינצחו בני האור הבריות הטובות את בני החושך.
חזק חזק ונתחזק
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
