ישראל במלחמה – 707 ימים. אנו מייחלים ומתפללים באמונה ובתקווה, להשבתם של 48 החטופים הביתה.
שיח שטחי ורדוד, המבליח מידי פעם, פרצי תיוגים וסטריאוטיפים בינאריים וניגודיים – ימין ושמאל, פרץ לחיינו בעצימות גבוהה. הנה נולדה לה שיטה – אם אתה בעד או נגד מישהו, אז אתה מתויג – ימני או שמאלני, אם אתה מביע דעה, בעד או נגד משהו, אז אתה גם מתויג – ימני או שמאלני. כך לדוגמא, הבעת דעה בעד או נגד בעניין, החטופים, המלחמה, ועדת חקירה, חוקה, רפורמה משפטית ועוד, תמריץ את המברשת הטבולה בצבע כהה וחד, לצבוע אותך, כימני או כשמאלני.
השבוע הציגה ד"ר לירז מרגלית, פסיכולוגית חברתית העוסקת בחקר ההתנהגות בעידן הדיגיטלי, מחקר עכשווי נמשך, אודות מאפייני הקצוות, בימין ובשמאל. היא מצאה במחקרה מאפייני אישיות והתנהגותיים קיצוניים דומים של אנשים, המשתייכים לקצוות בימין ובשמאל. אין זה סוד, ש- 80% מהחברה הישראלית מסכימה על 80% מהנושאים והסוגיות הרות הגורל, העומדות על סדר היום הציבורי. אבל אנו בדרך כלל שומעים את קולות הברקים והרעמים, של הקיצוניים בקצוות, מימין ומשמאל. הנה גם העיתונאי –אריאל שנבל, במאמרו- "זהירות רק לא ליפול", כותב:" כבר התרגלנו לדיונים שטחיים של שחור ולבן. מעטים הם המקומות והאפשרויות להעמיק, להחליף דעות, ללבן סוגיות באופן שלא מתמצה בכותרות, בקלישאות ובקביעת עובדות מוחלטות, שאינן מותירו מקום לצד השני אפילו לנסות לשכנע. יצרנו סביבנו קיר ברזל אטום, והפעילות האינטלקטואלית היחידה במרחב החשיבה והדיון שלנו, היא אטימה הדוקה ומהירה של כל סדק שחלילה, רחמנא ליצלן, עוד עשויה לחדור בעדו דעה שתערער את עולמנו הבטוח כל כך…אנחנו לא רוצים לראות ולהכיר בקיומו של השחור, מבחינתנו, לא רוצים אפילו לראות את קיר הברזל, זה שמזכיר לנו שמצידו השני מחכה לנו דעה אחרת, שעשויה לטרוף אותנו חיים, תנו לנו רק לבן– דעתנו הצחה, הנשגבת והנכונה על כל דבר וכשהכול לבן בעיניים, זה סימן שאנחנו עיוורים" (מקור ראשון, גיליון 1299, ב' בתמוז תשפ"ב, 1.7.22).
מה המקור למושג – ימין ושמאל ? "בחיים הפוליטיים מרבים להשתמש בכינויים "שמאל" ו"ימין". מקורם של כינויים אלה במיקום מושביהם של הנציגים באסיפה הלאומית שקמה בצרפת בתקופת המהפכה הצרפתית (סוף המאה השמונה עשרה).נציגי האצולה והכמורה הגבוהה, שהחזיקו בעמדות שמרניות, ישבו לימינו של המלך ואילו נציגי "המעמד השלישי" שתבעו שינויים – העירונים, בעלי המקצועות החופשיים, פועלים ואיכרים – ישבו לשמאלו". (המקור: הספר:-מסע אל העבר : המאה העשרים, בזכות החירות , ד"ר אביאלי-טביביאן, קציעה, בהוצאת מט"ח -המרכז לטכנולוגיה חינוכית,1999 ).
הנה בנאומו של משה הנמשך לאורך פרשות ספר דברים , מופיעות המילים – ימין ושמאל בארבעה מופעים: 1. “אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ, לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל” (דברים ב’, כז').
2.“עַל־פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל ”( דברים יז',יא'). 3. “לְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ”( דברים יז', כ’).
כך גם במופע הרביעי בנאומו של משה, מופיעים המושגים – ימין ושמאל, במיקום אסטרטגי בפרשתנו, בצומת ההנגדה, במעבר ממרחב הברכות, למרחב הקללות: “וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאל, לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם” (דברים כח', יד').
דומה שלא מקרה הוא, שמשה מציג את ההנגדה בין ימין ושמאל, בצומת מרחב ההנגדה, בין הברכות, לבין הקללות. אולי יש בכך גם רמז לימינו, שכן אם אתה מסכים ושותף לדעתי, אז תתקיים ברכה בינינו ואם אינך מסכים ושותף לדעתי, אז תתקיים קללה בינינו. אבל משה בנאומו מאתגר אותנו, באתגר יצירת מרחב אחדות הניגודים ולא באחידות הניגודים. דומה שלא מקרה הוא, שמשה פותח את נאומו בפרשתנו, באירוע מקרא הביכורים: "וְהָיָה, כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם… וַיְבִאֵנוּ, אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָש " (דברים, כו', א'-ב', ט').
אירוע מקרא הביכורים, מנכיח את מרחב אחדות הניגודים של ימין ושמאל, כפי שמתארת זאת המשנה במסכת ביכורים:"כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים? מַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר: "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל בֵּית ד' אֱלֹהֵינוּ… עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לְירוּשָׁלַיִם…וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם: אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם [נ"א: בֹּאֲכֶם] לְשָׁלוֹם"( מסכת ביכורים פרק ג', משנה ב', ג').
הבה נדמיין לעצמנו היום, את חווית הכלת אחדות הניגודים ברחובה של עיר, עת אנשי ירושלים מקדמים בברכה את אחיהם מכל שבטי ישראל מרחבי הארץ, המעלים את הביכורים. הם אינם שואלים אותם, מהי השתייכותם השבטית או המגזרית. האם הם ימנים או שמאלנים, כך גם לא שוללים אותם בגלל דעתם או השקפתם. כיאה לעיר שחוברה לה יחדיו, המסמלת את אחדות הניגודים.
אכן, הכלת אחדות הניגודים היא אבן יסוד המחברת ומעצימה את המחויבות והאחריות של עמנו לארצנו.
משה בנאומו בפרשתנו מאתגר אותנו, במרשם בדוק, כיצד יוצרים בפועל את מרחב אחדות הניגודים: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, לַד' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל ד' אֱלֹהֶיךָ; וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְו�תָו וְאֶת חֻקָּיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם." (דברים, כז', ח'-י').
המרשם מבוסס על שני מרכיבי יסוד – שמיעה והקשבה. אך איך עושים זאת? כך מלמדנו התלמוד: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל – הַס ואחר כך כַּתֵּת, כמו שאמר רבא- לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה"( מסכת ברכות דף סג', עמ' ב').
כך גם למדנו בפרקי אבות: "שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה; וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה; וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא." (מסכת אבות פרק א' משנה יז') . הרמב"ם ( 1138-1204 )מפרש המשנה שמדובר בהימנעות מדיבורים ומילים, שבכוחן להזיק ולא להועיל. גם אברבנאל ( 1437-1508 ) מפרש את המשנה שהיא מדברת על לימוד תורה. אברבנאל מתכוון לאותו מפגש של לימוד תורה, שבו התלמיד רוצה להוכיח לרבו כמה הוא יודע ולא מקשיב בקשב עד סוף הלימוד של רבו. ניתן גם להוסיף לפרשנותו של האברבנאל, את לימוד החברותא ובכלל השיג והשיח בליבון מחלוקות, בתוך כותלי בית המדרש היהודי לדורותיו. כלומר, המרשם שמוסר לנו משה בנאומו לאחדות הניגודים, בשיח – "הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל – הַס ואחר כך כַּתֵּת".
נאומו של משה על מרחב אחדות הניגודים בפרשתנו, קורא תיגר, כנגד העדר תרבות של שיג ושיח או דיון, שמקורם באי הצמדות לכלל הבסיסי של הקשבה אמפתית, שלה קורא משה בנאומו בפרשתנו: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל". בבקשה, הס! שתוק! כבוש את יצריך! התאזר בסבלנות, ספור עד עשר, והרגל עצמך, גם להכיל דעה ששונה מדעתך ותן כבוד לרעך המציג את דעתו או את עמדתו, ורק אחר כך תוכל לכתת ולהביע דעתך החולקת והמנוגדת.
קארל רוג'רס ( 1902-1987 ) היה פסיכולוג אמריקאי, מאבות הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה, ואבי שיטת הטיפול הממוקד בלקוח (Client-Centered Therapy). רוג'רס הגדיר מהי "הקשבה אמפתית" במרחב אחדות הניגודים : "ההימצאות בחברתו של אדם אחר באופן אמפתי, משמעה לחיות לשעה קלה בתוך חייו, לנוע בהם בעדינות, מבלי להיות שיפוטי. להיות עם אדם אחר (באמפתיה) משמעו, שלעת עתה אתה מניח בצד את כל השקפותיך וערכיך, על מנת להיכנס לעולמו ללא דעה קדומה. זוהי חוויה מורכבת, מאתגרת, חזקה, ועם זאת מעודנת ועדינה".
אתגר ההקשבה במרחב אחדות הניגודים בנאומו של משה בפרשתנו, מתחבר לדמותו האצילה של הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין( 1885-1969). כך מספרים שבכל פעם שר' אריה לוין, היה מסיים את אחד מביקוריו אצל האסירים בכלא או בבית החולים –היו כולם בהתרוממות רוח. פעם אחת, אחד מהעובדים ניגש אליו ואמר: "רבי אריה, אני חייב לשאול אותך, איך זה שכולם בהתרוממות הרוח כזאת, אחרי שאתה מבקר אותם? מה אתה אומר להם?" ענה לו רבי אריה: "אני לא אומר להם. אני משתדל רק להקשיב ".
לא מקרה הוא שהשורש -שמ"ע מופיע בחומש דברים לאורך נאומו של משה -92 פעם. אולי יש מסר במספר – 92, שהוא בגימטרייה = צב. הנה כי כן, משה בנאומו מעביר לנו מסר, שאת תהליך השמיעה ביצירת מרחב אחדות הניגודים, יש לעשות בקצב איטי, כמו הליכתו של צב.
כך האויב של יכולת ההקשבה לאחר, השונה ממך בדעה , מופיע בדמותו של לב אטום בנאומו של משה: "יַכְּכָה ד' בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב". זה מצב של אוטם הלב מבחינה חברתית שמעיד על אוטם הקשבה אמפתית, של העדר – לב שומע. כך מפרש רש"י:"וּבְתִמְהוֹן, לֵבָב – אוטם הלב".
אטימות הלב, היא אם כל חטאת, לקעקע קיומו של שיח, הדורש הקשבה אמפתית, ולב שומע, כפי ששלמה המלך ביקש מהקב"ה: "תְּנָה לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ, לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע; כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי ד' כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"( מלכים א', ג', ט'-י'). אכן לֵב שֹׁמֵעַ מאפשר קיומה של הקשבה אמפתית במרחב אחדות הניגודים.
הסופר יהודה אטלס מציב לכולנו תמונת מראה:"כְּשֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לְךָ מַשֶּׁהוּ, וְאַתָּה כָּל הַזְּמַן רַק – "יֹופִי, יֹופִי" מֵשִׁיב, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה בִּכְלָל לֹא מַקְשִׁיב " ("והילד הזה הוא אני", הוצאת כתר, 1977).
הנה הנביא ישעיהו מלמדנו בנבואת הנחמה: " כִּֽי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִֽׁיבוּ… כִּֽי־מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵֽעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּֽךְ"( ישעיהו נד', ג', ט' ). מה ענין יָמִין וּשְׂמֹאל למֵי נֹחַ? הסיפור ראשיתו בבראשית בכריתת הברית של הקב"ה עם האנושות, לאחר האפוקליפסה של המבול: "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ…אֶת קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן… וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר" ( בראשית, ט', יא'-טו').
הקשת היא מרחב פלורליסטי, המכיל שונות של צבעים על מאפייניהם ותכונותיהם.
הקשת מאופיינת בהצבת גבולות בין צבע לצבע. אין מהילה או ערבוב של צבע אחד במשנהו. צבעי הקשת חיים בסוג של הרמוניה, שלום, ערבות הדדית ופירגון של כל צבע לרעהו. אין חציית גבול או השגתו של צבע אחד כלפי חברו. ההרמוניה מייצרת סימפוניה של צבעים שמשרים אור ותקווה.
הקשת בצורתה כמו הפאראבולה של גאוס בסטטיסטיקה,(מתמטיקאי פיזיקאי ואסטרונום גרמני 1777-1855),מייצגת את ההתפלגות הנורמלית מתחת לפעמון הפאראבולה, שם נמצאים ה80%,שמשני צדדיהם מוצבים הגבולות של ה10% ימינה וה10% שמאלה, המייצגים מצבים חריגים וקיצוניים.
האם לא נכון בימים אלו, להתאחד בתוכנו מתחת לפעמון הפאראבולה של גאוס ? צו השעה זועק – כי רק ביחד ובאחדות הניגודים ננצח.
הקשת באותיותיה, מייצגת שלושה עוגנים: קבלה ,שותפות תקווה. אלו השלושה מבטיחים את הערבות ההדדית והסולידריות של צבעי הקשת השונים שמציבים לנו מראה, ל – קבלה, שותפות , ותקווה בתוכנו, במרחב אחדות הניגודים.
כך משה בנאומו בפרשתנו מותיר אותנו באמונה ובתקווה:"יִתֵּן ד' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ. בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ" (דברים, כח', ז').
באמונה, בתקווה וביחד – ננצח.
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
