פרשת ראה, "כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ" – להיות טוב, אבל גם להיות ישר

   "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').

אנו  מתפללים ומייחלים להשבתם הביתה במהרה, של 50 החטופים, הנמקים במאפליה במנהרות החמאס .

משה בנאומו  בפרשתנו, מטיל אלומת אור ממוקדת, בערך הנעלה – הישר (יושרה): "כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ". לפי אחת הדעות בתלמוד במסכת עבודה זרה דף כה' עמ' א', ספר דברים נקרא גם ספר הישר.

שבע פעמים מופיעה בספר דברים המילה –ישר. בשום מקום אחר בתורה, לא מופיעה המילה – ישר.

הנה נפגוש בנאומיו של משה בספר דברים וגם בפרשתנו:" ועשית הישר והטוב", "לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת…","כי תעשה הטוב והישר בעיני ד' אלוקיך", "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך, כי תעשה הישר בעיני ד'".(דברים ו',ט',יב',כא').

 הביטוי – ספר הישר, מופיע בספר יהושע: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר".

הנה כי כן, הַשֶּׁמֶשׁ מאירה בעוצמה את דבריו הישרים, אודות השקיפות של ערך – הישר, של  השופט לואי ברנדייס ( 1856-1941 ), היהודי הראשון שנכנס כשופט לבית המשפט העליון של ארצות הברית:" אור הַשֶּׁמֶשׁ הוא חומר החיטוי הטוב ביותר".

אדם יכול לכאורה, להיתפס בעיני סובביו כאדם טוב שעושה מעשים טובים למען אחרים. אומרים עליו – הוא אדם טוב. יש אפילו שיכנו אותו – צדיק,   אבל בפנימיותו ובמעשיו בסתר, הרחק מעין סובביו והציבור, הוא אדם לא ישר. לא תמיד אנו מודעים או יודעים על ההתנהגות האמיתית בסתר, של אותו אדם טוב . לצערנו לא אחת, אנו נחשפים רק בדיעבד, להיחשפותו של חוסר היושר. כך  אנו נוכחים ומופתעים בתגובה של לסת שמוטה, בפער המתגלה באור הַשֶּׁמֶשׁ, לפעמים באקראי, שבין הטוב  לבין הישר. כך למגינת לבנו זה קורה  במישורי החיים השונים במערכות יחסים  – במשפחה, חברים, בקהילה, בעבודה במדינה ובפוליטיקה. דוגמאות לצערנו , לא חסרות.

הנה היטיב להציג  את הפער, שבין טוב וצדיק , לבין ישר, הנצי"ב מוולוז'ין (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, 1816-1893 ,בעל העמק דבר), בפירושו לספר בראשית: "דורו של בית שני היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, ולא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבליבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ד' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקב"ה צדיק הוא כי לא סבל צדיקים כאלה אלא ישרים בהליכות עולמים " ( בראשית, ו', יא').

מצופה מאיתנו לדבוק במידותיו של הקב"ה – כנאמר בתלמוד: "זה אֵלי וְאַנְוֵהוּ – הוי דומה לו. מה הוא חנון ורחום – אף אתה הוי חנון ורחום " (בבלי, מסכת שבת, דף קל״ג ע״ב),  והנה הפעם היחידה במקרא שבה מכנים את הקב"ה – ישר: " הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא"( דברים, לב', ד').

הפער שבין הטוב לכאורה, ש"בידידי", לבין הישר , מוטבע באמרתו של  וולטייר, 1694–1778   הפילוסוף והסופר הצרפתי: "אלוהים, שמור אותי מידידי – מאויבי כבר אשמר בעצמי ".

האתגר הגדול שעומד לא אחת בפנינו, היא התמודדות עם מסכות החיים של בני אדם. כך למדנו:

" וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם… וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"( ויקרא, יט',א'-ג') .

זאת המשמעות של בריאתנו בצלם אלוקים.

על מנת להיות ראויים להשתייך לקהילת- "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ  וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם", עלינו להסיר המסכות ולהיות שקופים, ישרים, הגונים ואמיתיים, במעגלי חיינו, שבין אדם לחברו.

הרב פרופ' יונתן זקס (1948- 2020 )בפרשנותו לפרשת וירא בספר בראשית מדגיש את חשיבות ערך – הישר והאמת, נטול מחיצות ומסכות":  התשתית החברתית המוסרית האנושית, של מעשה הקורבנות דורשת גם הקרבה יום יומית, מטרתה להביא לקירוב והתקרבות של האדם, לא רק לאלוקיו, אלא גם לקירוב והתקרבות, בכל מערכת יחסים אנושית, בין איש לאשתו, בין אדם למשפחתו ובין אדם לחברו אל לה לקירבה להיות מזויפת, זמנית, אינטרסנטית שתלויה בדבר. היא חייבת להיות אמיתית, כנה ונטולת מסכות.  מבקר התרבות היהודי האמריקני ליונל טרילינג בספרו: " כנות ואותנטיות"מציין שבעברית, אין מילה שהיא מקבילתה המדויקת של person  האנגלית. יש מילים כמו – אדם ובן אדם ואיש ואנוש, אך אף לא אחד , הוא תרגום מלא של person –  .הסיבה לכך היא, שמילה לועזית זו מקורה במילה הלטינית persona   המציינת מסכה שעוטה שחקן על הבמה, כדברי ויליאם שייקספיר ( 1564- 1616 ) –  "כל העולם במה, כל איש וכל אישה רק שחקנים הם".

כך  תורתו הפסיכולוגית של זיגמונד פרויד ( 1856-1939 ), מציגה את המסכות המפרידות במבנה אישיותו של האדם, מהסתמי – האִיד  (id): , המבנה המאגד את היצרים , התאוות והדחפים הטבעיים שבנו. האני – האגו   (ego): ,המבנה המהווה את העיקר המודע של האדם. והאני העליון – הסופר אגו (super-ego): ,המבנה המייצג את המוסר והמצפון שבנו – ערך הישר.

זאת לדעת, שפוטנציאל הפער שבין הטוב לבין הישר, טבוע באדם מלידתו. כך קריאתו של החכם באדם שלמה המלך: "לְבַד רְאֵה  זֶה מָצָאתִי, אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִּקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים" (קהלת, ז', כט').

הנה כי כן, עשיית פנקסנות וחשבונאות בין אנשים, מדרדרת אותנו  לעברי פי פחת, את פוטנציאל ערך – הישר. אבל עיקר המסר הוא – שהכול נתון  בידינו. הנה כך פותח משה את נאומו בפרשתנו: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה ". ההחלטה אם ללכת בדרך הישר לעבר הר הברכה, או ללכת בדרך העקומה , לעבר הר הקללה, היא נתונה רק בידינו.

 רוח גבית לכך, גם נמצא בנבואתו של הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשתנו: " אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל.  כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי " ( ישעיהו, נד'). הקב"ה ברא את האדם והותיר לו  את הבחירה החופשית ,איך וכיצד לתעל את יכולותיו וכישרונותיו, מעשיו ומילותיו – לתיקון עולם או לקלקולו? לבניית עולם או להריסתו ולחורבנו? האם לטוב וליושר, או לטוב מדומה, ללא יושר ?.

כך הרמב"ן ( 1194-1270 ) בפירושו לפסוק: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ד' (דברים, ו', יח') ןגם בפירושו לפרשת – "קדושים תהיו" ( ויקרא יט', ב') נדרש לפער, שבין הטוב הלא אמיתי  הנתפס בחיצוניותו, לבין חוסר היושר – נבל ברשות התורה:" גם באשר לא ציווך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא ( הקב"ה) אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, כי אי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקון הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה… חזר ואמר בכלל שתעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין… והעניין לומר, כי יעשה הישר והטוב בכל דבר, עד שיתקן עצמו וישר כל דרכיו...וזה ענין גדול, כי התורה נתנה רשות לאדם, שאם ירצה – יהיה נבל ברשות התורה… על כן בא הכתוב ואמר: ועשית הישר והטוב – כלל, שיתנהג האדם בדרך טובה וישרה בכל דבר".

כך מתגלה לנגד עינינו , בימים אלו, הפער שבין הטוב לבין הישר.

לימוד תורה בלבד נתפס כטוב, כנאמר :"טוֹב־לִי תוֹרַת  פִּיךָ, מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף"( תהילים, קיט', עב') . אבל במציאות של איום קיומי ופיקוח נפש, גוברת  המצווה: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ד' "  (ויקרא, יט', טז').  אכן בעת מלחמת מצווה, על כולם להתגייס ולהיכנס ישר  תחת האלונקה, כפי שזה כבר קורה, בנצח יהודה ובחטיבת חשמונאים. הם מלמדים אותנו את ערך – הישר : "וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר"( שמואל ב', א',יח').

הנה כי כן, החשמונאים והמכבים לימדו אותנו, שאת החשכה שמשתררת, יש לגרש – גם במקלות במלחמה – "לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת". זאת מכוח האמונה בצדקת הדרך ובזכותנו להיאחז בארצנו, כפי שמשה מנחיל לנו זאת בנאומו בפרשתנו: "לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ".

כך נאומו של משה בפרשתנו מתגלגל לנאומו של שמעון החשמונאי בדבריו התקיפים לאתנוביוס עוזרו של אנטיוכוס בשנת 142 לפני הספירה: "לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו. חזרנו אל נחלת אבותינו, אשר גורשנו ממנה בלא משפט בידי אויבנו. ועתה, כאשר עזר לנו אלוהינו, שבנו אל נחלת אבותינו".

משה בנאומו בפרשתנו  מאמין בעם ישראל הנפלא, כפי שאנו חווים את גדולתו של עמנו בימים אלו של מלחמה הנמשכת כבר – 686 ימים.

משה בנאומו מדגיש את סגולתו הייחודית של עם ישראל: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַד' אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר ד', לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה"(דברים, יד', ב').

למשמעות של- עַם סְגֻלָּה, שני פנים.

פאן אחד, יצירת מותגיות וייחודיות של עַם סְגֻלָּה בעיני עצמך אך גם בעיני הסביבה החיצונית.

פאן נוסף, מלשון – סְגֻלָּה. משה בנאומו,  מאמין במסוגלותו של עם ישראל לעמוד באתגר הנעלה: "כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ"  (דברים, יא', לא').

משה בנאומו בפרשתנו, מישיר מבטו לכל עמו ואומר: "כִּי לֹא בָאתֶם, עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה, וְאֶל הַנַּחֲלָה, אֲשֶׁר  ד' אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לָךְ", אבל  אני  משה, נשאר  אופטימי  ומאמין בכם. כן, אתם מסוגלים ויכולים לעמוד באתגר גם אם הוא קשה ותובע מחיר- "וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". שכן, "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ" – לבדו איננו מספיק. מדוע? כי ירושה המוענקת לכם, יש בה מאפיין פסיבי של קבלת מתנה –אפשר חלילה לבזבזה ולאבדה, שכן, לא עמלתם בה. אבל- "וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" , הוא אתגר קיומי, הדורש מעם ישראל –  תקווה, וחוסן אמוני ונפשי, המתועל לפרואקטיביות, ללקיחת אחריות , לאמונה ולהתמדה.

כאן בדיוק תיבחן המסוגלות שלכם, להיותכם- עַם סְגֻלָּה .

השבת אנו מברכים את ראש חודש אלול. החודש שבו נברא האדם. הקב"ה ברא את העולם ואת האדם. האדם נברא בחיסרון. תפקידו של האדם לעסוק בתיקונו של עולם ולהאיר אותו. הכול תלוי באדם, איך הוא יִרְאֶה את העולם וגם איך יֵרָאֶה העולם בעיניו.

במשנה נאמר : "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה" (פרקי אבות  ב', ט').

העַיִן הטוֹבָה, מתחברת לפתיחת נאומו של משה בפרשתנו:" רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הבחירה בטוב ובישר כפי שמשה קורא בנאומו, היא רק בידינו : "כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ".

שבת שלום וחודש מבורך

כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב