"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
החשיכה בה אנו נתונים כבר 483 ימים, הציבה לנו אתגר מורכב, להפוך את החושך לאור. אתגר שיש בו צורך לשינוי, לריפוי ולשיקום מהותי, שהוא הכרח להמשך קיומנו כעם חופשי בארצו האחת והיחידה. אנו נתונים בתהליך שינוי, ריפוי ושיקום, הדורש – אמונה, תקווה אורך רוח ונשימה. תהליך השינוי, הריפוי והשיקום כולל: גמילה מהתמכרות לקונספציה שהשתלטה עלינו עד לשבעה באוקטובר והשבת תפיסת הביטחון – הגנה, התרעה, הרתעה והכרעה לחיינו, השבת 82 החטופים לביתם בהקדם, טיפול בנפש הפצועה של האומה, שיקום וקימום פיזי וחברתי של הריסות חיינו ואיחוי השסעים והקרעים שבתוכנו.
מאז שבת שמחת תורה השבעה באוקטובר, אנו נתונים במאקרו, בסוג של טראומה קולקטיבית, ובמיקרו אנו פוגשים לא מעט נפגעי פוסט טראומה ותגובת דחק.
החשיכה השתררה עלינו באבחת חרב בשבעה באוקטובר, אבל תהליך השינוי, הריפוי והשיקום, הוא תהליך ממושך שאין בו קיצורי דרך.
דומה שלפרשתנו יש מה לומר, כיצד מתמודד עם שלם ומנהיגיו, עם תהליך שמציב נכוחה אתגר של – שינוי, ריפוי ושיקום. אתגר שיש בו התמודדות, בתהליך השינוי, בהשגת יעדים, ממציאות של – חושך לאור, מפסיביות לאקטיביות, מBeing לDoing ,מבדידות לשייכות, מעבדות לחירות.
פרשתנו היא קו פרשת המים, של יעדים אלו.
נקודת ההתחלה בתהליך השינוי, נמוכה ביותר וניצבת לה, בפסוק המתאר מצב של טראומה קולקטיבית, ייאוש ודכאון : "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" ( שמות, ו', ט'). המצב הנפשי הפסיכו סוציאלי של עם העבדים, עם הפרעת קשב קולקטיבית, איננו מאפשר להקשיב ולהתחבר לדברי החזון של משה, אודות ארץ הייעוד וסופה של העבדות. דומה שדיבורים לא עוזרים במצב הצבירה הנפשי בו נתון העם. דומה שיש לשנות את הדיסקט בראש ולהחליפו למשהו אחר. יש לשנות האסטרטגיה וגם הטקטיקה, באתגר השינוי, שבמהותו, הוא תהליך שינוי חינוכי ופסיכולוגי.
אשר על כן אנו נחווה בפרשתנו תכנית שינוי של אלוקים, שנמסרה ליישום למנהיגות משה ואהרון.
יעד השינוי ממוקם בנקודת ציון אתגרית של אור, בחלקה השני של פרשתנו: "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ד', מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם " ( שמות, יב', מא').
האתגר הוא– לא יציאה ממצרים, באבחת חרב, באופן פסיבי וטכני, אלא יציאה ממצרים, שיש בה יציאת התסמונת הקרויה- מצרים, מתוך נפשם של עם העבדים. יש באתגר זה ממדים של – גמילה, ניקיון, ייצוב ועיצוב זהות, של עם חדש ומתחדש, ממציאות של טראומה של עבדות, למציאות של צמיחה והתחדשות של עם שמאמץ לעצמו, זהות של חירות ובני חורין.
במילים אחרות, האתגר המוצב למשה ולאהרון, הוא כיצד, ייצא העם, ממציאות של חושך, למציאות של אור. הנה כי כן, פרשתנו בחלקה הראשון, מציגה לנו את שלוש המכות האחרונות – ארבה, חושך ומכת הבכורות. המאפיין את שלוש המכות הללו, הוא החושך.
הפרשן הכלי יקר – ר' שלמה אפרים מלונטשיץ( 1550-1619 ) מאפיין בפרשנותו את היסוד של החושך בשלוש המכות בפרשתנו .במכת הארבה נאמר: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ " (שמות י', יב' – טו'); במכת החושך נאמר: " וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שמות י',כא' – כב'); מכת בכורות הייתה בחשכה – "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַד' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם. כִּי אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת " (שמות יב',כט'-ל').
היציאה מהחושך לאור, מחייב תכנית טיפולית , שיש בה פרקטיקה חינוכית פסיכולוגית שתביא את השינוי. הנה פרשתנו בחלקה השני ומשם לאורך כל ספר שמות, תפרוס פרקטיקה שיש בה צעדים ושלבים שיביאו את מימוש אתגרי השינוי – מפסיביות לאקטיביות, מBeing לDoing ,מבדידות לשייכות, מעבדות לחירות. פרשתנו היא קו פרשת המים, בהתנעת תהליך השינוי של אתגרים אלו, בדמותן של 20 מצוות עשה ולא תעשה, לפי מנין המצוות של הרמב"ם.
אנו מכירים בעולמנו המקצועי את מודל מעש"ה – טיפול בתגובות דחק ובטראומה, שפותח בשנת 2011 ע"י ד"ר משה פרחי, ראש המסלול ללחץ טראומה וחוסן, במכללה האקדמית תל-חי, המתמקד בהגשת עזרה ראשונה נפשית, למי שמפתח תגובות חרדה ודחק במצבי חירום, כפי שאנו חווים בימים אלו .
המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים, להתערבות מידית במצבי חירום:
מ- מחויבות – האדם המסייע, צריך ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה, מחויבות- המעניקה תחושת בטחון. לדוגמא, ניתן לומר לנפגע: "אני איתך ולא הולך לשום מקום".
ע – עידוד – עידוד נפגע החרדה לפעילות יעילה. במקום להרגיע את הנפגע, בלתת לו כוס מים ולהרחיק אותו מהזירה – יש לעודד אותו לפעול, כדי לסייע לעצמו ולסביבה, ע"י הוראות פשוטות שמטרתן להפעיל אותו בהקשר של האירוע. יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע. לדוגמא: במצב של אירוע דקירה ניתן לומר לאדם הנפגע: "תרכז את האנשים שנמצאים סביבך ותדאג לכך, שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר".
ש- שאלות מחייבות מחשבה – ערוץ התקשורת עם הנפגע צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי. לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו במהלך האירוע ואחריו. יש להימנע מלומר לנפגע בעת האירוע: "זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה". כן אפשר לומר לו: "תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו, או כמה זמן אתה מחכה לאנשים שיבואו לקחת אותך". כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.
ה- הבניית האירוע והדגשה שהאירוע הסתיים. באירוע חירום, מומלץ לומר לנפגע: "לפני 2 דקות היה פיצוץ, עכשיו יש כאן הרבה כוחות הצלה המגישים עזרה, האירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו" . ( המקור : https://www.telhai.ac.il/ )
הבה נבחן את צעדי תכנית השינוי ויישומה , באתגרי הריפוי והשיקום בפרשתנו.
הצעד הראשון בתהליך השינוי מוצג בפרשתנו במודל מעש"ה, במתן המצווה הראשונה לבני ישראל, שהיא מצוות קידוש החודש: " וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". (שמות, יב', א'-ב' ) .מהי המשמעות של מצוות החודש?, התשובה לכך היא, שהקב"ה מעניק לעם ישראל, שעון. המסר במתן השעון ,הוא במתן האחריות והשליטה העצמית לעם ישראל על הזמן. הקב"ה העביר את האחריות על הזמן לעם ישראל- " מקדש ישראל והזמנים". כלומר, עד כה היית עבד שהתנתק מהאחריות על הזמן. לכן, נעניק לעם הנצח שאיננו מפחד מדרך ארוכה , את חוסן הזמן, בדמותה של מצוות קידוש החודש.
הד לכך גם נמצא אצל הפילוסוף היהודי פרנץ רוזנצווייג ( 1886 – 1929) בספרו "כוכב הגאולה":" ישראל הוא עם הנצח, חיי עולם נטע בתוכנו, אין לזמן שליטה על ישראל, היוצר לו קטגוריה של זמן משלו. בשלשלת הדורות מתגשמת נצחיותו".
הצעד השני בתהליך השינוי במודל מעש"ה, מוצג בפרשתנו במתן מצוות קורבן הפסח. פרשתנו מתארת זאת: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ" (שמות, יב',מג'-מו').
בעל ספר החינוך, פרשן שחי בסוף המאה ה-13, מסביר את טעם המצווה: ״דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו וליבו וכל מחשבותיו ,תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק, אם טוב ואם רע…כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות״.
הרמב״ם בשמיני משמונה פרקיו מסביר:״ וראוי לו שירגיל עצמו במעשים הטובים עד שיגיעו לו המעלות ויתרחק מן המעשים הרעים, עד שיסורו ממנו הפחיתויות״.
הנה לנו בפרשתנו במצוות קורבן הפסח, לידתה של התיאוריה ההתנהגותית הביהביוריסטית, תיאוריית הלמידה בפסיכולוגיה, שהייתה הזרם המשפיע ביותר בתיאוריות הפסיכולוגיות השונות באמצע המאה ה-20, שראשיה היו ווטסון וסקינר. תיאוריה שהביאה לטיפול ההכרתי הקוגניטיבי ההתנהגותי, המוכר כיום בשם: CBT cognitive behavioral therapy. פרשתנו מפרטת את פרטי המצווה וההתעסקות בה. וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ – " כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות ".
עתה אנו מגיעים בפרשתנו לצעד השלישי והאחרון, בפרקטיקה של תהליך השינוי במודל מעש"ה, והוא שלב השיקום, בתכנית ההתמודדות עם ההתמכרות לעבדות מצרים. שלב השיקום מתחיל בפרשתנו, במצוות התפילין: " וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ד', בְּפִיךָ… וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה" (שמות, יג', ט'-י'). במצוות התפילין בפרשתנו, הסדר הוא שמניחים קודם את התפילין של יד ורק אחר כך את התפילין של ראש. יש כאן רציונל של פרקטיקה, שמתחילה במעשים בהתנסות של היד, ורק אחר כך תבוא ההבניה של התודעה, המחשבה, ההפנמה וההטמעה בראש. היהדות בניגוד לנצרות, איננה מעצבת את האדם המאמין , היודע את ייעודו והאחראי על גורלו, בתהליך עיצובי מההכרה למעשה, אלא הפוך, מהפרקטיקה של התעסקות במצוות ,לעבר ההכרה. הנצרות מטיפה ופונה ישר להבנה ואין בה פרקטיקה וקודקס של מצוות מעשיות, בניגוד ליהדות שהיא פרקטיקה עניפה של מצוות מעשיות ומשימות ברורות ומפורטות, בתורה שבכתב ובעל פה.
עם ישראל עובר תהליך דרמטי, שיש בו צעדים ושלבים מושכלים, במתווה סדור ושיטתי , של פרקטיקה במודל מעש"ה, של תהליך שינוי, ריפוי ושיקום, בפרויקט לאומי, שנגזר מהתוכנית האלוקית, של המעבר, מחושך לאור, מפסיביות לאקטיביות, מBeing לDoing ,מבדידות לשייכות, מעבדות לחירות, במסע ארוך מייגע ומפרך, ממצרים לארץ ישראל.
הנה כי כן, ה Doing, והאקטיביות, בפרקטיקה של מודל מעש"ה , הם עוגנים חשובים בפרשתנו, בהקשר לברית הייעוד ותכלית השיבה לארץ ישראל, לאחר תהליך השינוי, הריפוי והשיקום, לאחר תהליך הטרנספורמציה, מזהות של עם עבדים, לזהות של עם בני חורין: "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן ד' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת" (שמות, יב',כה'). המסר ברור, בארץ ישראל עליכם להטמיע את המושג – הָעֲבֹדָה , לקחת גורלכם בידיכם כבני חורין, בעצמאות ולא בתלות. על כולכם להתגייס ולעבוד ולהתייצב לקריאת הנני נוכח אתגרי האומה והמדינה.
הנה זה קורה בפרשתנו: "וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ"( שמות, יב', כח').
מסע השינוי לא יהיה קצר. הטיפול בנפש האומה הפצועה, בשיקום והקימום הפיזי והחברתי של הריסות חיינו, נצלח בעזרת ד' בהארתה וחמימותה של השמש המלטפת , בשירו של יורם טהר לב (1938-2022):"הו אלי אלי רק תפילה אשא, שהשמש תעבור עלי ותיקח אותי אל המסע".
רק בתקווה, באמונה וביחד ננצח – שבת שלום וחודש מבורך
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלבב
