"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט שלטון החמאס, ומתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם והחזרת המפונים לבתיהם.
מבצע בֶּצֶר במלחמת העצמאות נערך היום לפני 76 שנים, ב22 באוגוסט 1948 בתל אביב ומטרתו הייתה, תפיסת משתמטים ועריקים משירות צבאי וגיוסם המיידי לצה"ל.
עם התחלת הגיוס בתחילת המלחמה נחשפה תופעת המשתמטים והעריקים. משתמטים היו אלה שלא התייצבו בלשכות הגיוס או שהתייצבו ולא נענו לצו שהורה להם להתגייס. תופעת ההשתמטות נתפסה בעיני הנהגת היישוב, כאיום על הסולידריות והלכידות החברתית ולפגיעה בכוחו הצבאי.
בתחילה הייתה המגמה להימנע מנקיטת צעדי אכיפה ולהסתמך על יצירת אווירה מעודדת על ידי שימוש באמצעי תעמולה ובפעולות הסברה שבהן בלט חלקן של תנועות הנוער.
פעולות אלה לא הועילו ולכן מפברואר 1948 החל , מרכז המפקד לשרות העם, בפעולות ביקורת ואכיפה. פורסמה פקודה שחייבה נשיאת כרטיסי התייצבות והחלו פעולות לאיתור משתמטים שכונו "סריקות". בפעולות אלה השתתפו שוטרים אזרחיים וצבאיים ובתל אביב צורפו לפעולות גם מתנדבי המשמר האזרחי.
בספרות של דור תש"ח, בספר "בשדות פלשת" של אורי אבנרי( 1923-2018 ) הובלטה התופעה של חיילים החוזרים משדות הקרב לתל אביב ומוצאים בה משתמטים הממלאים את הרחובות ובתי הקפה.
עם תחילת ההפוגה השנייה והצורך בהגברת הגיוס לקראת המשך המלחמה, החליט דוד בן-גוריון על מבצע צבאי גדול לתפיסת משתמטים ועריקים.
הנה כאן הקשר לפרשתנו ולימים הרי גורל קיומיים שאנו נתונים בהם. ישראל במלחמת העצמאות השנייה, כבר 314 ימים – 10 חודשים.
המבצע במלחמת העצמאות הראשונה נקרא "מבצע בֶּצֶר", על שם העיר בֶּצֶר, הנוכחת בפרשתנו כאחת משלוש ערי המקלט בעבר הירדן, מתוך כוונה למנוע מתל אביב להיות עיר מקלט למשתמטים .
כנאמר בפרשתנו: "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִזְרְחָה, שָׁמֶשׁ. לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ, אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת, וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ, מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם; וְנָס, אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי. אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר, לָראוּבֵנִי"(דברים, ד', מא'- מג').
מיכאל בן גל ( 1908-1992 ) מפקד המבצע, הוציא פקודת יום:"… בה בשעה שאנו עומדים בקו האש הרחק מן הבית וממקום ישוב עברי, עדיין מהלכים בתל אביב מאות צעירים וצעירות פחדנים ומוגי לב המבלים את ימיהם בהוללות ובשעשועים ומתחמקים מכל חובה כאילו המלחמה הזו אינה מלחמתם וכאילו זכאים היו שאתם בגופכם תגנו עליהם".
ב –22 באוגוסט 1948 בשעה 03.00 נחסמו כל היציאות מהעיר. הוטל עוצר על העיר והופצו כרוזים לבתי התושבים ובהם הוראות העוצר.ברחבי העיר הודבקו כרזות כמו: "המרחם על המשתמט – מתאכזר ללוחם", "קו ההגנה של תל אביב הוא בעמק איילון. הטיילת על החוף איננה מובילה אליו", "כל צעיר – למשלט לחזית" ועוד ( המקור: ויקיפדיה).
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ( 1888-1959 )הרב הראשי לישראל בימי מלחמת העצמאות, סבו של נשיא מדינתנו שיבדל"א, ציטט בנאומו לצדקת המבצע, את נבואת הנביא ישעיהו שאותה נקרא בשבת בהפטרת נַחֲמוּ: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם.דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד ד', כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ.(ישעיהו, מ',א'-ב') וכך המשיך הרב הרצוג בנאומו – אך אתם, בית ישראל, אתם מהרו, אתם הקדימו, מבעד למסכת הסיבות, הכירו כבר עתה את יד ההשגחה העליונה. התרוממו, התנשאו לשיא של המרום הקדוש והנשגב שבתופעה ההיסטורית המופלאה הזאת. התאחדו, התלכדו, התכוננו למאמץ העליון, אך מתוך אמונת איתן בצור ישראל וגואלו ובתורת קודשו ומהרה כדבר נביאנו, יישמע קול מבשרת ציון מבשרת ירושלים" (המקור: עיתון הצפה 25.8.48).
הנה כי כן, נאומו של משה בפרשתנו אודות עיר המקלט – בֶּצֶר בנחלתו של ראובן, מחברת אותנו לאירוע המכונן של שניים וחצי השבטים, שנוכח בנאומו של משה בפרשת דברים בשבת שעברה. בזיכרון הקולקטיבי היסטורי שלנו, צרובים דבריו הנוקבים של משה לשניים וחצי השבטים שבחרו להשתקע בעבר הירדן ולהשתמט מהמאמץ המלחמתי שנדרש מכל שבטי ישראל, לקראת הקמת עצמאותם בארץ ישראל, בתום המסע המדברי מעבדות לחירות והצורך להילחם בעמי הארץ המובטחת: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. וְלָמָּה תנואון [תְנִיאוּן] אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ד' … וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ד' לַמִּלְחָמָה, וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ד' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו… וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה. נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ד' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן"(במדבר, לב', ו'-לג').
כך ממשיך משה בנאומו בפרשתנו, עת הוא מנכיח לעיני בני ישראל את מעמד עשרת הדברות: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל …ד' אֱלֹהֵינוּ, כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ, כָּרַת ד' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת: כִּי אִתָּנוּ, אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים. פָּנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר ד' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ד' וּבֵינֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לְהַגִּיד לָכֶם, אֶת דְּבַר ד' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ, וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר" (דברים, ה', א'-ה').
נציג קריאה נוספת לנאומו של משה, הקורא לעמו במציאות של אש – אל תיראו מפני האש, הר האש קורא לכם – לעלות. מדוע ? – "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ד' "( ויקרא, יט', טז'), במציאות של – "דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן" ( יואל, ג', ג').
כך בהמשך נאומו בפרשתנו, קורא משה לבני ישראל להיכנס מתחת לאלונקה: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי ד' לְמַעַן, יִיטַב לָךְ, וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ד' לַאֲבֹתֶיךָ,לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ, מִפָּנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ד' " (דברים, ו', יח').
גלגולו של נאום משה מגיע בנתיב הדורות, לפתחם של הלוחמים החשמונאים, כאשר ביקשו היוונים להעביר את ישראל על דתם, והכהנים והלוויים נקראו לעמוד וללחום בגבורה על משמר העם והארץ, ובית דין של חשמונאים הורו שמצווה להילחם גם בשבת, והחזירו את מלכות ישראל למקומה ליותר ממאתיים שנה, ולכן עד היום אנחנו חוגגים את חנוכה (רמב"ן, במדבר ח', ב').
כך גם מתגלגל לו במנהרת הזמן, נאומו של משה בפרשתנו, לדבריו המרגשים של הקצין החרדי רב סרן (במיל') דובי יודקין, שאחיו הקדוש הקצין החרדי מכפר חב"ד, סרן ישראל יודקין הי"ד, מגדוד "נצח יהודה", נפל בקרב בעזה: "אנחנו משפחה חרדית מכפר חב"ד, שדמנו הותר עוד לפני 7 באוקטובר, כמשתמטים וכלא משרתים. בסוף כולנו לוקחים חלק בלחימה, וגם בכאב ובשכול עכשיו עם נפילתו של אחי, ישראל… עם ישראל הוא עם אחד, כולם מתחת לאלונקה"( ידיעות אחרונות,23.5.24).
הבה נלמד שבהפטרה לפרשתנו שהיא הראשונה לשבע הפטרות הנחמה, נוכחת התשובה למבצע בֶּצֶר, בהופעתו של הקב"ה: "הִנֵּה ד' אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל". (ישעיהו ,מ' ,י'-יא').
כך גם גיבורי דוד המלך ואומרים שאף הוא עצמו, מכונים – "עדינו העצני", כנאמר:”אֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד יֹשֵׁ֨ב בַּשֶּׁ֜בֶת תַּחְכְּמֹנִ֣י רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִשִׁ֗י ה֚וּא עֲדִינ֣וֹ הָֽעֶצְנִ֔י” (שמואל ב', כג', ח').
לא מקרה הוא, שבתי ספר ובתי כנסת רבים, נושאים את השם – תַּחְכְּמֹנִ֣י .
תַּחְכְּמֹנִ֣י – עֲדִינ֣וֹ הָֽעֶצְנִ֔י, הוא השילוב האולטימטיבי המצופה – צבא ותורה. שילוב של עדינות ורגישות בלימוד התורה, ביחד עם קשיחות צבאית כעץ.
הנה תַּחְכְּמֹנִ֣י – עֲדִינ֣וֹ הָֽעֶצְנִ֔י, בדמותו של הרב ישי אנגלמן, ר"מ בישיבת מעלה אדומים ושריונר, שנפצע קשה בעזה וכך מהדהדים דבריו בראיון: "דיברתי עם ד' על האלונקה, אמרתי לו שאני רוצה להמשיך את השותפות איתו"( מקור ראשון,שבת,26.7.24).
הנה כי כן, נבואתו הקאנונית של הנביא ישעיהו בהפטרת השבת – נַחֲמוּ, דומה שמתכתבת עם קריאתה של בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בנאומו של משה בפרשתנו: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ… וְנִגְלָה, כְּבוֹד ד'; וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ד' דִּבֵּר… הִנֵּה ד' אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו…כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל… שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר".
במלחמת העצמאות השנייה שבה אנו נתונים בימים הרי גורל אלו+ – כולם ללא יוצא מן הכלל נקראים להתגייס לשירות האומה.
זאת גם קריאתה של ירושלים לכולם, ברוחה של הנבואה: כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ… וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו… בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם… אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.
רק באמונה, בתקווה וביחד – ננצח
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלבב
