השבוע הושבעה הכנסת ה-25 של מדינתנו המתקרבת לגיל ה-75. עוד מעט תְכוֹּנָן הממשלה החדשה על קווי יסודותיה. אוכלוסיות ומגזרים שונים נושאים עיניהם לכנסת ולממשלת ישראל ,בציפייה דרוכה לפועלן עבורם ולמענם. כך גם ניצבת לה אוכלוסייה עתירת זכויות הקוראת לראשיה – הנה הגיע, זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה.
אוכלוסיית הזקנים מאופיינת בשלושה מעגלים:
המעגל הראשון – "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ "( תהילים, צב', טו'). מתאפיין, בזקנים בריאים, יצרניים, פעילים ומתנדבים, לומדים ומועשרים בידע ובתחביבים ומודעים לזכויותיהם ויודעים למצותם.
המעגל השני – " אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי ". (תהילים, עא', ט') מתאפיין בזקנים, עם בעיות בתפקוד , תלות בממסד. זקנים החשופים לסכנה ולסיכון, חסרי ישע. נתונים בעוני ובמצוקה כלכלית , חלקם סובל מבעיות תזונה , גלמודות, ערירות ובדידות. חלקם, הם קורבן לאלימות וניצול. חלקם ,סובלים מבעיות רפואיות ונתונים במצוקה נפשיות.
המעגל השלישי – " אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי "( תהילים, נא',יג'). מתאפיין בזקנים הסובלים מדמנציה וירידה קוגנטיבית.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, צפוי מספרם של בני ה-65 ומעלה בישראל, להוות בשנת 2025 , כ-15 אחוז מהאוכלוסייה.
תחזית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קובעת, כי בעוד פחות משני עשורים, תהיה תוחלת החיים הממוצעת 84.8 שנים לגברים ו-89.5 שנים לנשים.
אם עד כה ידענו לאפיין את אוכלוסיית הזקנים כמייצגים את הגיל השלישי, הרי כיום כבר מאפיינים את הישישים גילאי 80+, כבני הגיל הרביעי – " בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה " (איוב, יב', יב').
פרשתנו מאירה זרקור, לזִקְנָתוֹ של אברהם אבינו :"וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַד' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל" (בראשית, כד', א').
כיצד מתיישבת הסיפא עם הרישא של הפסוק. מהי הכוונה- "בַּכֹּל" ?.
שאלתנו מתחדדת עוד יותר ,נוכח פועלו של אברהם בפרשתנו: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, וְאֶת מְדָן, וְאֶת מִדְיָ וְאֶת יִשְׁבָּק, וְאֶת שׁוּחַ". (בראשית, כה', א', ח').
כיצד- "אַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים" מתכתב עם – "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה…" ? הילכו שניהם יחדיו?
דומה שכן.
פרשתנו מציגה את המשמעות והפרקטיקה של הדאגה לאדם הזקן- זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה :" וַד' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל".
הנה לנו אקטביזם אברהמי, שלמרות גילו המופלג, הוא איננו נח ,או פסיבי בסולם מינור. אברהם מציג לנו פרקטיקה של – זִקְנָה פעילה . הוא נושא אישה שיולדת לו ששה ילדים. אישור לכך נקבל בהמשך פרשתנו : " וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים. וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל עַמָּיו".
אברהם מסיים את חייו בגיל 175 , בסולם מז'ור – "זָקֵן וְשָׂבֵעַ".
אלברט שוויצר ( 1875-1965 ) מוזיקאי, פילוסוף ורופא, זוכה פרס נובל לשלום לשנת 1952, אמר: "איש אינו מזדקן בשל מספר השנים שהצטברו מאחוריו, אדם מזדקן כשהוא נפרד מהאידיאלים שלו…כל עוד ליבך פתוח לבשורות היופי סביב לעליצות, לתעוזה ולתחושת עוצמתו של כדור הארץ, כל עוד קיימים בקרבך היכולת לחוש את קרבת בני האדם, את המודעות לאין סוף, סימן שאתה צעיר"
מַרְקוּס טוּלִיוּס קִיקֶרוֹ (106-43 לפנה"ס) מגדולי אנשי הרוח ברומא העתיקה, כתב בספרו על הזִקְנָה : "מלאו לי 84. לא לגמרי החלשתני זקנתי. לא פגעה בי אנושות. עוד כוחי עומד לי בסנאט, באספת העם בקהל מרעי בני חסותי ואורחי…כשם שלא כל יין יחמיץ עם התיישנו, כך גם לא כל אדם יחמיץ עם הגיל".
אלפיים שנה לאחר קִיקֶרוֹ, ארגון הבריאות העולמי WHO פרסם מסמך מדיניות בשנת 2002, על זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, שהשמירה על איכות חיים בתוחלת חיים היא:" להמשיך להיות פעיל, להמשיך להיות מעורב בפעילות חברתית, כלכלית, תרבותית, רוחנית ובענייני ציבור ובפעילות גופנית ותזונה נכונה".
ליסה פלדמן בארט חוקרת מדעי המוח מבית החולים הכללי במסצ'וסטס , קובעת כתוצאה ממחקריה, שבין הפעילויות התורמות באופן יעיל לזִקְנָה פעילה, לשמירה על כושר קוגניטיבי של איכות חיים בתוחלת חיים, הן – לימודי שפות, לימודים אקדמיים ,אימון בנגינה על כלי מוזיקלי חדש, פעילות ספורטיבית ופעילות אירובית. (סדרת מאמרים בעיתון "הארץ" על זִקְנָה פעילה ,מ- 1.1.17 ו- 3.1.17 ).
מחקר של פרופ' ליאת איילון מאוניברסיטת בר אילן, שפורסם במאמר ב- 2008 (International Psychogeriatrics) , מצביע על כך – שהתנדבות קשורה לאריכות ימים. בקרב בני 60 ומעלה בישראל, אלו שהתנדבו היו בסיכון נמוך למוות. 8.24% מאלו שלא התנדבו לעומת 2.12% מאלו שהתנדבו ,נפטרו במהלך 6 שנים.
חשיבותה של זִקְנָה פעילה, היא קריטית במשבר גיל הפרישה והיציאה לפנסיה והשלכותיה. כאשר לא אחת אדם פעיל שכלית פיזית ונפשית , באִבְחַת חרב מוצא עצמו במציאות של רִיק ,פסיביות, תחושת ערך ודימוי עצמי ירודים.
הצייר קלוד מונה צייר בגנו את בריכות שושני המים בעשור התשיעי לחייו. ג'וזפה ורדי כתב את האופרה פַלְסְטַף, כשהיה בן 85, בנג'מין פרנקלין המציא את העדשות הבי-פוקליות בגיל 78. האדריכל פרנק לויד רייט עיצב את מוזאון גוגנהיים בניו יורק בגיל 92. מיכלאנג'לו ,מאטיס ופיקאסו– כולם נותרו יצירתיים בעשור התשיעי לחייהם.
הנרייטה סאלד (1860-1945 ) התייחסה לזִקְנָה פעילה:
"but the old sees better ,The young has better visual ability "
הנה כי כן- זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, מאיר את האחריות המשילותית של האדם על איכות חייו, אך באותה נשימה, תובעת גם – מְשִׁילוֹת של השלטון , להעמיד לאדם הזקן תשתית ראויה שתאפשר לו זִקְנָה פעילה- וַד' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל".
אך זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה קורא לאחריות הממלכה והמדינה לאדם הזקן, גם כאשר גופו בוגד בו ואף משפיע על נפשו . כך ההפטרה לפרשתנו מציגה זאת : " וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ…וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת-אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד-מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ ". ( מלכים א', א', א'-ד').
הנה כי כן, זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, דורש אחריות ודאגה לגופו ולנפשו של האדם הזקן, הנזקק לרשת בטחון חברתית.
אך זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, מאיר זווית נוספת והיא – התשתית הארגונית והאפקטיבית הנדרשת, למימוש מיטבי של הדאגה לאדם הזקן. הבה נקרא זאת בפרשתנו: " וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ" ( בראשית, כד', ב'). לצערנו, אנו עדים במדינתנו לפיצול האחריות והסמכויות לטיפול באדם הזקן. כך אנו מפצלים עצמנו לדעת, בין משרדי ממשלה וגופים שונים ואיננו מאגמים את התכנון והספקת השירותים, תחת קורת גג אחת. ריבוי הגופים ואי התיאום ביניהם והעדר ניהול מרכזי אחד, גורם לכפילויות ולבזבוז משאבים, על חשבון הזקן. כך לדוגמא, מרכזי יום לזקנים תשושי גוף ונפש, אינם זוכים לקבל מימון ממשלתי.
הנה הקריאה לממשלה החדשה – הגיע זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה –לימדו זאת מפרשתנו- גורם אחד מושל , מתכלל ומנהל, את מְשִׁילוֹת הזִקְנָה :" זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ".
הגיע זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, להקים רשות לאומית לגיל הזהב , שתאגם ותמזג תחת כנפיה, את ריכוז המידע והנתונים , התכנון , הרגולציה, הפיקוח ,הבקרה וההערכה, על כמות ואיכות השירותים הניתנים לזקנים, בעתות של שגרה וחירום כאחד. כל זאת, על מנת להבטיח רצף של שירותים, לרצף של צרכים, במעגלי הזִקְנָה השונים.
זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה קורא לחברה כולה, לבער מקרבה את – הגִּילָנוּת (איג'יזם Ageism),מבית מדרשו של ד"ר רוברט באטלר ( 1927-2010), שגיבש, באופן רעיוני ותאורטי, את המושג גּילָנוּת בשנת 1969, המתאר דעה קדומה כנגד אדם, המבטאת אפליה. סוג של סטריאוטיפ המתקבע כלפי אדם עקב גילו, בלי להתייחס לתכונותיו האישיות של האדם ויכולותיו.
זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה יביא בכנפיו את מימושה של נבואת הנביא זכריה, בחיבור הבין דורי: "כֹּה אָמַר ד' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ, יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים, בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה, ח', ד'-ה').
זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה קורא למנהיגינו, להעניק כבוד והדר לזקני השבט, של אחים ואחיות גם יחד, כשרוממות הדאגה לאדם הזקן, תהא בפיהם ובידם כאחד.
כך זמן מְשִׁילוֹת הזִקְנָה, יתנגן באוזנינו בשירי הדרך של המשוררת לאה גולדברג ( 1911- 1970 ) : " וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ, וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם, וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ…לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל, לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל ".
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
