לאור תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע , יקבלו על עצמם 120 חברי כנסת, שרים וראש ממשלה, שליחות ציבורית למען המדינה והחברה.
המחויבות שלהם לשליחות הפוליטית והציבורית, בצד המחויבות למשפחתם הפרטית, מעלה שאלה – האם נאמנות ומחויבות לציבור אותו אתה משרת, יכולה לדור בכפיפה אחת עם נאמנות ומחויבות למשפחה ?
דוגמאות לא חסרות אודות מנהיגים בהיסטוריה, שהקדישו את כל חייהם למען השליחות והיעוד , על חשבון משפחתם.
כך למשל הרצל, שהקדיש את חייו לחלום הציונות ולהגשמתו, שהביוגרפיה אודותיו יודעת לספר על בעיות במשפחתו עם ילדיו. כך גם מנהיג וייטנאם הו צ'י מין במלחמה נגד הצרפתים שהיה נשוי לעם ולא הקים משפחה. כך גם באודיסאה אודות אודיסאוס שעזב את אשתו פנלופה ומשפחתו למלחמת טרויה ולקח לו 10 שנים לחזור הביתה, מתוך אחדות של עמי יוון כנגד טרויה.
פרשתנו פותחת צוהר לדיון בשאלה– האם מחויבות ונאמנות לתפקיד ולשליחות למען הכלל, יכולה לדור בכפיפה אחת ואף בהרמוניה ,עם נאמנות ומחויבות דומה למשפחה?
הילכו שניהם יחדיו ?
שאלת דיוננו על קונפליקט הנאמנות והמחויבות בין שליחות לציבור לבין המחויבות והנאמנות למשפחה, מוארת בפרשתנו אצל אברהם השליח הציבורי ואברהם המשפחתי : "וַיֹּאמֶר ד' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ…וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ד', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט… וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן". (בראשית, יב', א'-ה').
אברהם אבינו מציג לנו בסיפור " לֶךְ לְךָ ", את התמודדותו במורכבות השליחות האלוקית שהוטלה עליו, אל מול אהבתו ומחויבותו למשפחתו.
אברהם אבינו מציג לנו בראשית פרשתנו ,מודל שיש בו התכנות לשילוב של – מחויבות לשליחות הציבורית, עם המחויבות למשפחה.
בעיון בכתוב נראה לכאורה, שהקב"ה מורה לאברהם, לעזוב לבדו את בית אביו ומשפחתו :" וַיֹּאמֶר ד' אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ " – לבדך , ולא, – לך לך עם אשתך .לא כמו, במקרה של נח, שקראנו בשבת שעברה, שם הקב"ה אומר לנח : "וַיֹּאמֶר ד' לְנֹחַ, בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה " (בראשית, ז', א').
"אברהם הציבורי", מתייצב לשליחות הציבורית ולמשימה האלוקית, לחולל ולהנחיל את האמונה המונותאיסטית ולהקים את העם העברי מעבר לנהר.
אבל באותה נשימה, "אברהם המשפחתי" איננו מוכן גם לוותר על משפחתו.
אברהם מציג מודל משולב של שני ערכים- מחויבות לשליחות ציבורית ומחויבות למשפחה, שכן יכולים הם לדור בכפיפה אחת: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן" (בראשית, יב',ד'-ה').
אברהם מתייצב לקבל השליחות הציבורית האלוקית והאחריות הכבדה שהוטלה עליו על ידי הקב"ה, אבל בכפיפות לכך, שהוא ממשיך גם לשאת באחריות והמחויבות למשפחתו.
דומה, שאברהם מציב גבולות וקוים אדומים לקב"ה – המשפחה היא ערך עליון, לא אצא לבדי, אלא רק עם אשתי , עם בן אחי לוט ואת הנפש שעשינו בחרן.
הנה כי כן, ערך המשפחה והמחויבות אליה, מוטמע בDNA של אברהם , בכל הקשור גם למשפחתו המורחבת , כך מציגה זאת פרשתנו : ״וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ" (בראשית, יג', ז'-ח').
אברהם ולוט נפרדים גאוגרפית ולמרות הפערים הגדולים ביניהם, באורח החיים, בהשקפת עולם ובאידאולוגיה. בשעת מבחן כשאחיו ולוט בן אחיו של אברהם נתונים בצרה ובמצוקה, אברהם נחלץ להצילם מידי המלכים, תוך סיכון גופו: ״ וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ… וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב " ( בראשית, יד',יד'-טז').
תפיסתו של אברהם את ערך המשפחה- האחריות, הסולידריות והערבות ההדדית, לא יודעת גבולות ופשרות וזאת בצד מילוי חובתו לשליחות הציבורית שהוענקה לו מהקב"ה.
למרות הפיצול והמרחק הגאוגרפי והאידאולוגי במשפחה, אברהם איננו עושה חשבונות, איננו עוסק בתיוג בני המשפחה השונים ממנו ובהדרתם, ובשעת מבחן הוא מסכן את נפשו ונחלץ לעזרתם.
הנה סוגיית דיוננו נוכחת גם אצל משה רבנו.
בנקודת הזמן הקריטית, עת משה אמור להיכנס לתפקידו ולמלא את השליחות הציבורית שהוטלה עליו, הוא עוצר לרגע, לוקח פסק זמן ומציב לפנינו אתגר של מחויבות ורגישות אנושית משפחתית, שהיא קודמת לכל: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם (שמות, ד', יח').
מפרש רש"י : "וישב משה אל יתר חותנו: ליטול רשות".
דומה שהמשפחה היא ערך חשוב למשה.
הדיאלקטיקה של הנאמנות לציבור אותו אתה משרת, לבין הנאמנות למשפחה, עומדת במבחן גם בתקופה יותר מאוחרת: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, אֶל-הַמִּדְבָּר… וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה, מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב… וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו: לֹא טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל, גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ… וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת… וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ" (יתרו, יח', ה' – כב').
יתרו מזכיר למשה את רגישותו ומחויבותו גם למשפחתו, כאומר לו: משה חתני, זוכר אתה כיצד באת אלי בזמנו ליטול רשות וברכת הדרך לשליחותך הנעלה, להוציא את עם ישראל ממצרים. לא קבלת מיד השליחות, אלא באת קודם אל משפחתך במדין ולשמוע את דעתה ולקבל רוח גבית לשליחותך, שכן, לא בהכרח חיי ציבור סותרים חיי משפחה.
יש בעצתו זאת של יתרו למשה, ממד נוסף, מעבר לממד הארגוני, בהקניית ערך מוסף, של הקדשת זמן איכות למשפחה. כאומר למשה: כן משה חתני היקר, משפחתך עכשיו ,גם היא בעדיפות גבוהה. עליך לשלב את המחויבות הציבורית שלך, עם המחויבות למשפחתך . יתרו מגיע למשה במדבר ומביא איתו את אשתו וילדיו של משה לאחר נתק של שנים.
יתרו גם כיועץ נישואין ומשפחתי הראשון בהיסטוריה, מדגיש כיצד יש לחזק את המחויבות , האחריות והנאמנות למוסד המשפחה. המסרים של יתרו למשה כאומר לו: דאג כמנהיג וכמנהל, להיות לא רק אפקטיבי בניהול וארגון עם ישראל במדבר, אך גם לא להתנתק מהמשפחה.
גם בהיותך איש ציבור ומנהיג עסוק וטרוד בשליחותך הציבורית, דע והפנם עוד יותר, את החשיבות של ההתחברות למשפחתך כערך בחיים, אל תשכח ותזניח אותה. שאב ממשפחתך תמיכה גיבוי ועידוד למילוי שליחותך הציבורית, אך גם הענק לה תשומת לב.
יש לך אחריות לאשתך ולילדיך, שעד כה הייתה מעט מוזנחת על ידך. הייעוץ של יתרו ויישומו, יעניק למשה זמן איכות שאין לו היום, על מנת שתהיה לו פְּנִיוּת וזמן איכות למשפחה.
שאלת המחויבות הציבורית אל מול המחויבות המשפחתית – הילכו שניהם יחדיו ,מקבלת ביטוי בתקופה מאוחרת בימינו, בדמותה של חנה סנש שנולדה בהונגריה ב-1921 ועלתה לארץ בגיל 18. כעבור חמש שנים, עם הגעת הידיעות על המתחולל באירופה, יצאה לשליחות וצנחה ביוגוסלביה. היא נתפסה בהונגריה, ולאחר חודשי עינויים הוצאה להורג והיא בת 23.
חנה סנש כותבת ביומנה : "ערב ראש השנה, שנתיים מאז עזבתי את הבית, את אימא. מה הייתי מדברת עם אימא לו נפגשנו? יכולתי להגיד לה את שהרגשתי אתמול, לחץ חזק וקשה, יכולתי לבכות. כי הרגשתי: שתי דרכים עומדות לפני – לחפש את אושרי הפרטי ולהעלים עין מהשגיאות אשר מסביבי או להשקיע כוחות במלחמה הורסת וקשה בעד דברים שהם טובים ונכונים בעיניי. נדמה לי שהברירה אינה בידי, טמונות בי תכונות הקובעות את דרכי, אם גם אכיר את כל הקושי והסבל הכרוכים בה " (מיומנה של חנה סנש נס ציונה,1941).
כך גם שאלת המחויבות הציבורית אל מול המחויבות המשפחתית, נוכחת בשירה של חנה סנש – "כִּי קָרָא הַקּוֹל":"הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל. הָלַכְתִּי לְבַל אֶפֹּל. אַךְ עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים סָתַמְתִּי אָזְנַי בַּלֹּבֶן הַקָּר וּבָכִיתִי. כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר " (קיסריה, 12.1942).
בקיבוץ שדות ים, התקיים טקס לציון 65 שנים להוצאתה להורג של חנה סנש, בסופו של הטקס , נגשה למיקרופון שרה (סוריקה) ברוורמן בת התשעים. היא הייתה ביחידה המוצנחת של חנה סנש, אבל פחדה לצנוח, ועל כן זכתה, שלא בטובתה, בכינוי "הצנחנית שלא צנחה". היא פנתה אל תמונתה של חנה סנש ואמרה: "חנה, הייתי גדולה ממך רק בשנה וחצי, לי נולדו ילדים, נכדים ונינים, ולך לא. שילמת את המחיר הכבד ביותר שאשה יכולה לשלם ".
פרשתנו קוראת לנבחרי הציבור, לדעת לשלב את המחויבות, לשליחות הציבורית בצד המחויבות לשליחות המשפחתית .
שבת שלום ומבורכת
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
