פרשת בשלח, הסמוכה לטו' בשבט, מתארת לנו אירוע דרמטי ומר, במסע עם ישראל במדבר, מעבדות לחירות: "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם… וַיּוֹרֵהוּ ד' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ".
מדוע נבחר דווקא העץ ,להפוך את המר למתוק? – "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה".
מערכת היחסים בין האדם לעץ, היא סוג של האנשה, זוגיות והדדיות.
רש"י מטיב להאיר לנו את מערכת היחסים בין האדם לעץ באירוע המדברי של מי מרה: " שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ", במרה נתן להם מקצת פרשיות( מצוות) של תורה שיתעסקו בהם: שבת, פרה אדומה ודינים".
מדוע נבחרו דווקא אלו השלושה, להישען על עץ החוק והמשפט ?
כי העץ הוא מורה הדרך לאדם היהודי, בעיצוב זהותו, באלו השלושה: שבת, פרה אדומה ודינים, המשמשים לווית חן למותג: " כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה ".
השבת, מנחילה לנו את הערך הסוציאלי, של מנוחת הגוף והנפש, של שהייה במרחב חברתי של רוח ומשפחה.
הפרה האדומה, האפר שלה לאחר שריפתה, מטהר את הטמאים. היא מצווה שאיננה תמיד מובנת, ומנחילה לנו את החיבור, לאותם מצוות וחוקים שאין לדרוש את טעמם וסיבתם, אבל יש לציית להם. כמו ציות לתמרור או חוק שאיננו מסכימים או מבינים אותו. אבל שייכותנו למסגרת של חברה, עם ומדינה, שהיא הזהות שלנו, מחייבת לא אחת לקבל אותה כפשוטה, כדי למנוע כאוס ואנרכיה.
הדינים, היא אותה המערכת המשפטית ועליונותה, שמנחילה לנו את הערך, של צדק חברתי ושוויון של כולם, בפני החוק והמשפט, וקיומה של חברה אנושית ומוסרית.
המקור לרעיון:" כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה ", מופיע בספר דברים, באירוע של מלחמה:"כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ … כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת; כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה".
הנה כי כן, עץ המאכל המייצג את ארץ ישראל הטובה והיפה ,שהשתבחה בעציה הנותנים פרי, העץ הישראלי, מקבל עליונות, חסינות והגנה, מפני אלו שרוצים לפגוע בו ולגודעו.
דווקא במציאות מרה ומשברית, עלינו להיות רגישים לעץ הישראלי, שמייצג גם את הערכים של החוק והמשפט. עלינו להגן ולשמור על עץ החוק והמשפט, שכן, אין לנו עץ אחר.
זה לא אומר שאין מידי פעם לבדוק , לבקר ואף לתקן את פגמיו של העץ, אבל אל לנו להכריתו ולגודעו באבחת חרב.
אנו היום במציאות הישראלית ,נמצאים במסע המלא אתגרים, כיצד להפוך את המר למתוק. כולנו, ובראש ובראשונה מנהיגינו, נושאים באחריות , לשמור ולהגן, על עץ החוק והמשפט.
גם אם קיימת מחלוקת בקרבנו, על הצורך והדרך בתיקון העץ. הרי יש לעשות זאת בתהליך מושכל , שיש בו שיג ושיח, הקשבה ,חופש מחשבה, כבוד וערבות הדדית.
הפילוסוף מרטין בובר, בספרו ״בין עם לארצו״, מדגיש את החיבור המיוחד, של האדם לאדמתו, כמו החיבור של העץ לאדמה. אכן, השם אדם, הוא שורש המילה אדמה.
בידיו של האדם, לקלקל האדמה או להשביחה. כך אצל האדם, בידיו להיות בּוּר, בזילותו במידות ,בערכים ובמוסר, בקלקולו של עולם, או בידיו האפשרות לתיקון שדה הבּוּר האנושי, על מנת להשביחו, לשומרו ולטייבו, לתיקונו של עולם.
הנה השמירה והציות לעץ החוק והמשפט, מהדהדים בחזונו של הרצל בספרו אלטנוילנד: "כל מה שנטעתם…יהיה חסר ערך ויקמול, אם חופש המחשבה והביטוי, הנדיבות ואהבת הבריות, לא יפרחו אצלכם".
בימים אלו ,כשנשמעים קולות גבוהים, לאי ציות להחלטות בית המשפט, ראוי שנעמוד מול המראה, כחברה, מדינה אחת ומערכת משפטית אחת, נבחן את שורשינו, נתחבר ונציית לעץ החוק והמשפט , כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה.
בימים מאתגרים אלה, בוקעת שירת התפילה והתקווה, בשירה של נעמי שמר:" שְׁמֹר נָא לִי אֵלִי הַטּוֹב, עַל הַדְּבַשׁ וְעַל הָעֹקֶץ, עַל הַמַּר וְהַמָּתוק. אַל נָא תַּעֲקֹר נָטוּעַ אַל תִּשְׁכַּח אֶת הַתִּקְוָה".
טו' בשבט שמח
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
