היום פורסמה כתבה בעיתון ידיעות אחרונות, תחת הכותרת:" בורחים מהכאב להתמכרות". הכתבה מציינת, שמאז 7 באוקטובר, הוכפל מספר המכורים להתנהגויות מסוכנות ולחומרים שונים, והמדינה לא מצליחה להתמודד עם היקף התופעה. בין ההתנהגויות, ישנן גם קנייה רגשית והימורים. לפי ממצאי מחקר חדש, מאות מקרים נובעים כתוצאה ישירה של טראומה מהמלחמה. בשנת 2018 היו מכורים 1 מכל 10 ישראלים, בשנת 2023, 1 מכל 5 ובשנת 2025, 1 מכל 4 ישראלים היו מכורים. לדברי המרכז הישראלי להתמכרות (ICA ) , פרופ' שאולי לברן ופרופ' איל פרוכטר:" הזינוק הזה משקף לא רק מצוקה אישית, אלא דפוס התמודדות נרחב יותר, שמנסה להרדים את הכאב שבפחד, באבל ובחוסר הוודאות"( שירה קדרי עובדיה, ידיעות אחרונות, 22.1.26 ).
פרשתנו מציגה לנו את תופעת ההתמכרות לעבדות מצרים, וגם את תכנית הגמילה ,הטיפול והשיקום , בתהליך היציאה מעבדות לחרות.
כיצד עושים זאת? מהו מתווה התכנית? מהן הפעולות המבטיחות את יישומה והצלחתה ?
התכנית נשענת על העיקרון שיבטיח את האפקטיביות שלה , לא די רק ביציאה פיזית של עם ישראל ממצרים, אלא ובעיקר, ביציאתה של מצרים מעם ישראל. במילים אחרות, יש לגמול את עם העבדים, מהתמכרות פיזית ,נפשית ותפקודית חברתית, לעבדות מצרים ולהוביל אותם לתהליך של טיפול ושיקום, על מנת שמבחן התוצאה לא יהא רק בניקיון פיזי מסם העבדות של מצרים, אלא ובעיקר ביצירת זהות חדשה – בניקיון נפשי, רוחני, חברתי ותפקודי, כפי שמכריזה על כך פרשתנו: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ד', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם " (שמות, ו', ו'- ח').
"השפת אמת" ( ספרו של הרב יהודה אריה ליב אלתר , האדמו"ר השני מגור, 1847-1905) מפרש את הפסוק : " וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם – שלא תוכלו עוד לסבול את מצרים ".
דומה שההתמכרות -סִבְלֹת מִצְרַיִם, ממנה סובלים בני ישראל במצרים, היא התמכרות לעבדות, שגורמת לאדם לאבד את כבודו וחירותו. העבדות גורמת לחיי הפקר , לאיבוד שליטה על החיים, להעדר גבולות, לשלילת החופש והעצמאות, לשלילת הזהות והאחריות העצמית על הזמן והחיים.
מה מאפיין את ההתמכרות לעבדות מצרים ?
בספר במדבר בפרשת בהעלותך ( יא', ה'), מתלונן העם: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם". מסביר הספרי ( פיסקא פז', יא', ה'): " מאי חינם? – חינם מן המצוות".
פרופ' נחמה ליבוביץ( 1905-1997 )מציגה בפרשנותה את ההתמכרות לעבדות: " עיניהם יוצאות אל אותו חופש מדרישות לתרבות ומתביעות לריסון עצמי, שבו היו חיים העבדים במצרים. "עבדא – בהפקירא ניחא ליה" ( לעבד נח לחיות בחיי הפקר) ( בבלי, גיטין, יג', ע"א). ככל שיהיה העבד נתון לשלטון חושיו, כן יוטב לאדון, ישתכר העבד, יכה בחבריו, יעסוק בזנות, יתהולל, יוציא את מרצו שעוד נשאר לו משיעבודו, ולא יחשוב על כבוד האדם הנברא בצלם המתחלל יום יום בידי נוגשיו ,מעניו. אין האדון מלמדו מוסר ודעת, וכבהמת עבודה לו העבד, והעבד, טוב לו בכך".
הנה כי כן, מודל הגמילה, הטיפול והשיקום של עם ישראל בפרשתנו, ממצב של התמכרות לעבדות ,אל מצב של חירות ועצמאות, תואם אחד לאחד, את מודל הגמילה , הטיפול והשיקום של נפגעי ההתמכרות לסמים. נפגעי סמים המכורים לסמים קשים , המאבדים את זהותם, כבודם וחירותם.
מודל הגמילה , הטיפול והשיקום כולל השלבים הבאים:
השלב הראשון: גמילה פיזית – ניקוי פיזי של הגוף מסמים ( תהליך הניקוי היזום קרוי "דה-טוקסיפיקציה", או בשמו העממי "דיטוקס" ) הדגש הוא על התערבות רפואית פיזית. שלב זה יחסית קצר מאד.
השלב השני: הניקיון הנפשי והטיפול הפסיכוסוציאלי, הכולל: שיחות טיפוליות, קבוצות תמיכה ה NA (מכורים אנונימיים), חוגים וטכניקות טיפוליות משלימות .
השלב השלישי: השיקום – בהקניית כישורי חיים, בשליטה עצמית, במיומנויות, בהכשרה מקצועית ובתעסוקה. תהליך זה משתרע על פני שנה וחצי ובסופו – האדם חוזר פיזית ונפשית לעצמו, למשפחתו לחבריו. מצבו הגופני והנפשי משופרים.
מודל טיפולי שיקומי זה , מתאים גם לסוגי התמכרויות אחרים, כפי שציינה הכתבה בה פתחנו.
הבה נבחן את יישום מודל הגמילה, הטיפול והשיקום, של עם ישראל מהתמכרותו לעבדות ,על שלביו, אחד לאחד, כפי שמוצג בפרשתנו.
השלב הראשון: הגמילה הפיזית: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַד' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם… וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה…וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ …כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם צֵדָה, לֹא עָשׂוּ לָהֶם… וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ד', מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" ( שמות, יב', כט'-מב').כמו בגמילה הפיזית בנפגעי ההתמכרות לסמים, גם בפרשתנו, התהליך הוא פיזי ומהיר, כאשר הקב"ה הוא אקטיבי ואילו עם ישראל הוא פסיבי: " וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ד' מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים"(שמות, יג', יד' ).
עד כאן השלב הראשון של "היציאה הפיזית ממצרים", שהוא שלב הגמילה הפיזית. אך עדיין לא מתרחש התהליך הטיפולי, של "יציאת סִבְלֹת מִצְרַיִם מבני ישראל" . כאן מתחיל השלב השני– הטיפול הפסיכו סוציאלי, שמטרתו להוציא את מצרים מעם ישראל, במובן הנפשי, הרוחני והתפקודי.
בשלב זה מתרחשים שני תהליכים חשובים בפרשתנו .
התהליך הראשון: במתן המצווה הראשונה לבני ישראל כעם, שהיא מצוות קידוש החודש: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". (שמות, יב', א'-ב' ) . הקב"ה מעניק לעם ישראל, סוג של שעון.
המסר במתן השעון ,הוא במתן האחריות והשליטה העצמית לעם ישראל על הזמן.
הקב"ה העביר את האחריות על הזמן לעם ישראל:" מקדש ישראל והזמנים". כלומר, עד כה היית עבד שהתנתק מהאחריות על הזמן. לכן, נעניק לך שעון בדמות מצוות קידוש החודש.
התהליך השני: במתן מצוות קורבן הפסח. פרשתנו מתארת בפרטי פרטים לאורך פסוקים רבים, את המשימות הכרוכות בקיום מצוות קורבן הפסח:" וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל בֶּן נֵכָר, לֹא יֹאכַל בּוֹ. וְכָל עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא יֹאכַל בּוֹ. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ"(שמות, יב',מג'-מו'). בעל ספר החינוך, פרשן שחי בסוף המאה ה-13, מסביר את טעם המצווה: ״דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו וליבו וכל מחשבותיו ,תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק, אם טוב ואם רע…כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות״. גם הרמב״ם( 1138 – 1204 ) בשמיני משמונה פרקיו מסביר:״ וראוי לו שירגיל עצמו במעשים הטובים עד שיגיעו לו המעלות ויתרחק מן המעשים הרעים, עד שיסורו ממנו הפחיתויות״.
הנה לנו בפרשתנו במצוות קורבן הפסח, לידתה של התיאוריה ההתנהגותית הבהביוריסטית, תיאוריית הלמידה בפסיכולוגיה, שהייתה הזרם המשפיע ביותר בתיאוריות הפסיכולוגיות השונות באמצע המאה ה-20, שראשיה היו ווטסון וסקינר. הנה כי כן, וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ : " כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות ". הדרך הנכונה להפוך עבד לבן חורין, להוציאו מהתנהגות של אדם תלותי ונשלט, לאדם עצמאי, שולט ואחראי על חייו, היא בדרך של יצירת מרחב חוויה והתעסקות מעשית במשימות ובפעולות:"כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". מצוות קורבן הפסח גם מחייבת באופן התנהלותה, לפעול במסגרת המשפחה והחבורה.
כך מפרש רש"י (1040 -1105) : "בבית אחד יאכל- בחבורה אחת". ההתעסקות במצוות קורבן הפסח ובקיומה, מייצרת מרחב השתייכות למשפחה ולחבורה, המשמשים כמסגרות השתייכות ,תמיכה ועוגן , בתהליך הטיפולי של המעבר מעבדות לחירות. כמו שקבוצות וחבורות התמיכה ( ה- N.A מכורים אנונימיים), מסייעות ותומכות בשלב הטיפול של המכורים לסמים.
עתה אנו מגיעים בפרשתנו לשלב השלישי והאחרון והוא שלב השיקום, בתכנית הגמילה , הטיפול והשיקום, מההתמכרות לעבדות מצרים. שלב השיקום: מוצג בפרשתנו, במצוות התפילין: " וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ד', בְּפִיךָ… וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה". (שמות, יג', ט'-י'). תהליך השיקום ממשיך גם בפרשות הבאות ששיאו הוא במתן תורה, בפרשת "יתרו". במצוות התפילין בפרשתנו, הסדר הוא שמניחים קודם את התפילין של יד ורק אחר כך את התפילין של ראש. יש כאן רציונל של פרקטיקה, שמתחילה במעשים בהתנסות של היד, ורק אחר כך תבוא ההבניה של התודעה, המחשבה, ההפנמה וההטמעה בראש. היהדות בניגוד לנצרות, איננה מעצבת את האדם המאמין , היודע את ייעודו והאחראי על גורלו, בתהליך עיצובי מההכרה למעשה, אלא הפוך, מהמעשה של התעסקות במצוות ,לעבר ההכרה. הנצרות מטיפה ופונה ישר להכרה ואין בה פרקטיקה וקודקס של מצוות מעשיות, בניגוד ליהדות שהיא פרקטיקה עניפה של מצוות מעשיות ומשימות ברורות ומפורטות, בתורה שבכתב ובעל פה. יש כאן דגש על הdoing – ולא על ה- being .
עם ישראל עובר תהליך דרמטי שיש בו שלבים וצעדים במתווה סדור ושיטתי , של גמילה , טיפול ושיקום בפרויקט הלאומי שנגזר מהתכנית האלוקית, של המעבר מעבדות לחירות, מגלות לגאולה, כיחידים וכעם, במסע ארוך מייגע ומפרך, ממצרים לארץ ישראל.
זה מסע תרפויטי פסיכוסוציאלי ,שמתחיל בשלב הגמילה והניקיון הפיזי, בעשרת המכות, ביציאה החפוזה ממצרים, ממשיך לשלב הטיפול– בצעדים של פרקטיקה של התנסות פרואקטיבית בקיום מצוות של עם העבדים, במצוות החודש, בקבלת אחריות על הזמן, בהתעסקות חוויתית מעשית בקורבן הפסח ,בקשירת השה שהוא האליל המצרי למיטה שמביא להעצמת הביטחון והחוסן האמוני והרוחני של העם. בשלב זה מושם דגש בלמידה , בעיצוב התנהגותי וזהותי: ״כי האדם נפעל כפי פעולותיו…כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות״. ומסתיים בשלב השיקום – של התנסות מעשית במצוות התפילין , של אקטיביות, עשיה ועיסוק .
אכן, היציאה מהתמכרות לעבדות:" וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם", במסע הגמילה ,הטיפול והשיקום של עם ישראל, לעבר האור הבוקע בזריחתה של השמש, המאירה את התקווה והגאולה, איננו פשוט כלל ועיקר. כך מאירות מילות השיר: "שהשמש תעבור עלי", של המשורר יורם טהר לב (1938-2022) :"הו אלי אלי רק תפילה אשא, שהשמש תעבור עלי ותיקח אותי אל המסע".
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
