הבה נעסוק במאמרנו, בשלושה מודלים קלסיים, שנוכחים מאד בחיינו ומשתקפים בפרשתנו, בהפטרתנו ובחג החנוכה: 1.הטְרִילוֹתֶרַפְּיָה 2.שלבי הפרקטיקה הטיפולית 3.עקרון הפרדת הרשויות. אנו ניווכח שאלו השלושה, ילכו יחדיו, גם אם בלתי נועדו.
הטְרִילוֹתֶרַפְּיָה (Trilotherapy) היא גישה טיפולית והתפתחותית מודרנית, שמשלבת פסיכולוגיה מזרחית ומערבית ומבוססת על הרעיון, שבאדם פועלים שלוש רשויות עיקריות: 1. רשות השכל – הצד ההגיוני, הביקורתי, המנתח, המתכנן.2. רשות הלב , הרגש – הצד החווייתי, הרגשי, החושני, האוהב והשונא. 3. רשות האני האמיתי והמאזן – נקודת איזון שמופיעה, כאשר השכל והרגש, מסוכסכים אחד עם השני , אבל לבסוף הם מתפייסים ומקיימים הרמוניה ביניהם. הנחת היסוד היא, שבדרך כלל קיים נתק, קונפליקט או מאבק, בין השכל לרגש, והדבר יוצר מתח, חרדה וחוסר סיפוק. הטיפול במצב קונפליקטואלי זה, מכוון להשיב את האיזון וההרמוניה בין השניים, על ידי כך, שהאדם במצב של מודעות ובשליטה עצמית לקונפליקט, מייצר רשות אישית שמאופיינת בהיותה מבוגר אחראי, היודעת לאזן במאבק בין השניים – השכל והלב.
במידה מסוימת הטְרִילוֹתֶרַפְּיָה מתכתבת עם התאוריה משנת 1923,של זיגמונד פרויד( 1856-1939 ) על מבנה הנפש, שמורכב לדעתו משלוש רשויות: האיד, האגו והסופר אגו.
האִיד (Id ) –הוא המרכיב היצרי, הלא מודע והקדום ביותר של הנפש. שאיפה לסיפוק מידי של דחפים, ללא התחשבות במציאות, מוסר או תוצאות. "מה אני רוצה עכשיו?". הָאֵגוֹ (Ego) – הוא ה"אני" המודע , המתווך והמאזן, בין האיד, הסופר אגו והמציאות. איך לממש דחפים בצורה אפשרית, מותרת ובטוחה. "מה אפשרי במציאות?" הַסּוּפֶּר אֵגוֹ (Superego) –הוא המצפון והאידיאל המוסרי של האדם. המצפון– מה אסור (אשם, בושה), האני האידיאלי, מה ראוי להיות (שאיפה לשלמות) מה מותר וראוי?"
הטְרִילוֹתֶרַפְּיָה היא סוג של אִינְטוּאִיצְיָה, הנוצרת במהירות רבה בן רגע, ומופיעה בפתאומיות -בהשראה או בהברקה. אִינְטוּאִיצְיָה היא אחד המקורות לשכל ישר (Common sense). קארל יונג, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקן( 1875-1961) טוען, שהאינטואיציה מתבטאת למעשה בפתיחת הראש אל הרגשות והמחשבות הפנימיים, תוך איזון אל מול המידע שנתפס בחושי האדם. על פי עבודותיו של פרופ' דניאל כהנמן (1934-2024), פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002, אִינְטוּאִיצְיָה היא היכולת, לייצר באופן אוטומטי פתרונות ללא טיעונים לוגיים ארוכים או הוכחות והיא מתחברת לקול הפנימי והרגש העמוק שבתוכנו.
הנה כי כן, ענין רב לנו בנוכחותה של הטְרִילוֹתֶרַפְּיָה בפרשתנו, מבית מדרשו של פרעה, שליט המעצמה הגדולה והחזקה באותם הימים, הנתון להתרחשותו של מאבק פנימי, בין רשות השכל, לבין רשות הרגש. הנה רשות הרגש מציבה למלך, תמרורי אזהרה רגשיים – כיצד אתה המלך ירום הודו, מזמין לארמונך עבד עברי בסטטוס של אסיר, כמועמד לפתור את חלומך? כיצד אתה מעמיד אותו בשורה אחת, עם מיטב חכמיך ויועציך המומחים, בסיטואציה כה גורלית שטלטלה אותך בחלום שחלמת, שמחייב מציאת פתרון ראוי? הנה רשות השכל אף היא, מציבה למלך תמרורי אזהרה – כיצד אתה המלך שחייב לשמש דוגמא מנהיגותית לעמך, רומס לעיני כל, את המסורת המשילותית ,המקובלת והנהוגה במצרים לאורך שנים רבות? כיצד אתה המלך, חורג מהנוהל והפרוטוקול של נציבות שירות המדינה המצרית, בדרכי מינוי בכירים למשרות מרכזיות ?. כיצד אתה המלך, מעדיף אדם צעיר, חסר ניסיון ניהולי, אסיר, עבד עברי זר, על פני גלריה של מומחים, בעלי ניסיון, בעלי ותק, כדוגמת החרטומים וחכמי מצרים. הכול נראה הזוי, מוזר ולוקה בחוסר אחריות של המלך.
אבל פרעה המלך, במציאות של המאבק הפנימי, בו הוא נתון בין שתי הרשויות – השכל והרגש, איננו מקבל את פתרונות החלום, על ידי יועציו החרטומים, והוא מייצר ומפעיל את הרשות השלישית – האני האמיתית והמאזנת בין השתיים: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ" ( בראשית, מא', לח'). כלומר, פרעה מצפה גם מאותו איש שיכין את מצרים למצב החירום של שבע שנות הרעב. הנה כי כן, פרעה שומע לקול האינטואיטיבי הפנימי שבתוכו , ומפעיל הלכה למעשה, את רשות האני האמיתית והמאזנת: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף: "רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם." (בראשית,מא',ח'-מד' ). כך התהליך בהתנהגותו של המלך, מציג לנו גם את שימושו במודל – שלבי הפרקטיקה הטיפולית, שכולל את המתווה המוכר בעולם הטיפול הרפואי, הפסיכולוגי והחברתי: 1. האנמנזה, שהיא הצגת סיפור העובדות, על פרטיו 2. האבחון, שהוא הדיאגנוזה, שיודעת להגדיר את המחלה או התסמונת 3. הפרוגנוזה, שיודעת לצפות התנהגות המחלה או התסמונת בעתיד 4. ההתערבות , שכוללת את הפעולות המעשיות הטיפוליות 5. האפקטיביות, התוצאות ומדדי הצלחה של ההתערבות.
המלך פרעה בהיותו מפעיל את – רשות האני האמיתית והמאזנת, בין שתי הרשויות שנמצאות במאבק פנימי בתוכו, איננו מסתפק רק בהחלטתו, להזמין את יוסף לפיתרון חלומו ולקבל את פתרונו, רק בשלבי – האנמנזה, הדיאגנוזה והפרוגנוזה, אלא הוא מיישם גם את שלב ההתערבות ומטיל את יישומו, על יוסף: "רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם".
דומה שהתנהלותו של המלך פרעה מתכתבת גם, עם אפקט נס פַּךְ השמן בחנוכה.
אנו מכירים את השאלה שנשאלה על ידי ״הבית יוסף״ (רבי יוסף קארו, המאה ה-16 ) "אורח חיים" סימן תר"ע, מדוע חוגגים את חנוכה שמונה ימים ולא שבעה ימים, שהרי בפך היה כבר שמן שהספיק ליום אחד והנס היה, שהשמן הספיק לעוד שבעה ימים? כך אנו לומדים בתלמוד: "שכשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פַּךְ אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת .קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" ( בבלי, מסכת שבת, כא' עמ' ב').
כאשר החשמונאים נכנסו לבית המקדש הטמא, הם נתקלו בפַּךְ קטן זרוק על הריצפה שנראה עלוב במראהו החיצוני. דומה שגם בהם נכח המאבק בין הרשויות שבְטִרילוֹתֶרַפְּיָה. רשות השכל אמרה להם, להתעלם מפך זרוק בדרך, בגלל מראהו החיצוני, שבוודאי אין בו כלום וחבל לבזבז עליו זמן. לחשמונאים היו את כל הסיבות שבעולם,לאחוז ברשות השכל, להתרשם מהאריזה החיצונית והLOOK – של פך השמן העלוב ולא לנסות להמר על פנימיותו. ומנגד, רשות הרגש הציגה טענה רגשית, שמא כן, יש משהו בתוך הפך, גם אם הוא נראה עלוב. הנה כי כן, החשמונאים, אחזו ברשות השלישית- האני האישית והמאזנת, במאבק שבין השכל, לבין הרגש, ובחרו גם במתווה מודל השלבים הטיפולי , ובחרו לאבחן את הפך כמי שאין חיצוניותו מעידה על פנימיותו, וכן, יש להתערב ולהרימו, ובכך הם גילו, את הפוטנציאל שבתוכו, שגרם לנס השמן של שמונה ימי החנוכה, שהספיק להדלקת המנורה בבית המקדש. הם דבקו באמרתו של רבנו בחיי בספר חובות הלבבות: "מעט מן האור הדוחה הרבה מן החושך". הנס היה, באמונה ובאִינְטוּאִיצְיָה של החשמונאים, בפוטנציאל של פַּךְ השמן להפתיע ביכולת שלו, להוציא מתוכו תפוקה של שמן שהספיקה לשבעה ימים נוספים. כלומר, עצם האמונה והאִינְטוּאִיצְיָה של החשמונאים ומתן הסיכוי, ביכולת הפנימית של הפך, ולא התרשם רק ממראהו החיצוני, הוא נס בפני עצמו. לכן אנו חוגגים שמונה ימים.
דומה, שאפקט נס פַּךְ השמן מתקיים גם אצל פרעה. הוא איננו מתרשם מהפרופיל החיצוני של יוסף ובעובדה שהיה זר, היותו עבד וחסר כל ייחוס ,חסר מעמד והשכלה פורמלית. החיצוניות של יוסף הייתה דומה למראה החיצוני של פך השמן. פרעה נעזר ב MRI אנושי, ורואה מבעד למראה החיצוני ונייר קורות החיים הדל של יוסף, את הפוטנציאל והיכולות שבתוכו. פרעה הימר על כל הקופה בתהליך מינויו של יוסף ובניגוד לכל החרטומים, יועציו ועוזריו, האזין לקול הפנימי שלו, שלט ברשות האישית והמאזנת במאבק הנתון בין השכל לבין הרגש – מי ינצח?, ובאומץ מנהיגותי ובחשיבה מחוץ לקופסא ,נתן צ׳אנס וסיכוי ליוסף העבד שזה עתה יצא מבית האסורים, ומינה אותו לתפקיד הרם הקריטי והגורלי. המלך פרעה איננו שבוי בקוֹנְסֶפְּצְיָה בסטריאוטיפים, בעמדות קדומות, בשיפוטיות ובהכללות. פרעה מלמדנו, כיצד בתהליך קבלת החלטות, עושים שימוש באִינְטוּאִיצְיָה, חושבים מחוץ לקופסה ומאזינים לקול הפנימי שלך. הנה אפקט נס פַּךְ השמן מתרחש במינויו של יוסף למשנה למלך. כך יוסף, חסר רקורד של השכלה וניסיון מוכחים לתפקיד – ראש רשות החירום של מצרים, במבחן התוצאה, מצליח בתפקידו בגדול, בכוח האמוני שלו באלוקים וגם ביכולותיו האישיות והאינטואיטיביות ובכך הוא מציל את מצרים.
דרכו של עולם, שאנו עוצרים באריזה החיצונית ולא מנסים בכלל, לחדור ולהתבונן באופן אמיתי וישר מבעד לשכבות החיצוניות של האחר. לא בכדי אמרו חז"ל : "רַבִּי אוֹמֵר: אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִילּוּ חָדָשׁ אֵין בּו" ( אבות, פרק ד', משנה כ').
הנה גם המשורר הלאומי ח.נ. ביאליק ( 1873- 1934 ) במקאמה שלו – "אלוף בצלות ואלוף שום", נדרש לרשות האישית והמאזנת ולקול הפנימי העמוק שבתוכנו: "כִּי תַחַת הַקְּלִפּוֹת הִרְבָּה לוֹ "תּוֹךְ"וַיִּתֵּן לִלְבָבוֹ צַחְצָחוּת וָזֹךְ, וְהוֹד וְהָדָר שִׁוָּה עָלָיו, בְּתִתּוֹ לוֹ בָּשָׂר צַח כְּחָלָב, וַיַּעַטְרֵהוּ לְתִפְאֶרֶת בְּלֹרִית וּזְקַנְקַן; וְאִם לֹא הָדוּר הוּא בִלְבוּשָׁיו, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן; הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם, לֹא כֵן אֱלֹקים: יֵשׁ מְלֻכְלָךְ מִבְּחוּץ וְנָאֶה מִבִּפְנִים".
הטְרִילוֹתֶרַפְּיָה על שלוש רשויותיה, מתכתבת גם עם מודל עקרון הפרדת הרשויות, מבית מדרשו של מונטסקייה (פילוסוף צרפתי 1689-1755). לדעתו, כל משטר צריך לשאוף ולהבטיח את חירות האדם, וכדי לעשות זאת יש להפריד בין שלוש הרשויות, תוך שמירה על איזונים ובלמים. שלוש הרשויות שהוא מתאר הן: הרשות המבצעת ,הרשות המחוקקת והרשות השופטת. הנה כי כן, ההפטרה לפרשתנו, העוסקת בחזונו של הנביא זכריה, מבליטה את ההבחנה וההפרדה בין רשות הכהונה ,לבין רשות המלוכה. הנה שתי רשויות שלטוניות, שיש להקפיד על ההפרדה ביניהן. כך מספרת לנו ההפטרה: "וַיַּרְאֵנִי, אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עֹמֵד, לִפְנֵי מַלְאַךְ ד'; וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ, לְשִׂטְנוֹ ….וִיהוֹשֻׁעַ, הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים ….וָאֹמַר, יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ; וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ, וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים, וּמַלְאַךְ ד', עֹמֵד. וַיָּעַד מַלְאַךְ ד', בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ד' צְבָאוֹת, אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר, וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי, וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים, בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה. שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, … כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח ( זכריה , ג', א' – י')… וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר, זֶה דְּבַר ד', אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹח כִּי אִם בְּרוּחִי, אָמַר ד' צְבָאוֹת. מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ. וַיְהִי דְבַר ד', אֵלַי לֵאמֹר. יְדֵי זְרֻבָּבֶל, יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה; וְיָדַעְתָּ, כִּי ד' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם " (זכריה, ד', ו'-ח').
הנה הקריאה ליהושע הכוהן בהפטרה, הקובעת לו מסגרת התנהלות מדויקת,ברשות הכהונה.
אבל על יהושע הכוהן לדעת, שקיימת גם רשות המלוכה, הרשות המבצעת, בדמותו של זרובבל. גם לכוהן וגם למלך, יש תפקיד חשוב ועליהם לכבד אחד את השני, תוך כדי הקפדתם, על הפרדת הרשויות. אך מה קרה בתקופה מאוחרת יותר? הרמב"ן מוצא את חטאם של החשמונאים, בכך שלא ידעו לשמור על הפרדת הרשויות -כהונה ומלוכה : "וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון ואלמלא הם, נשתכחו התורה והמצוות מישראל ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן, החסידים המולכים, זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם, נפלו ביד אויביהם בחרב…בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד והסירו השבט והמחוקק לגמרי"( רמב"ן, בראשית, מט', י'). אם כן, חטאם של החשמונאים היה, שהיו כוהנים גדולים והחליטו לעסוק גם במלוכה. הם שברו את עיקרון הפרדת הרשויות – כהונה ומלוכה.
הנה כי כן, שלושה מודלים, שלוש רשויות, שלושה שלבים, ילכו יחדיו, גם אם בלתי נועדו.
שבת שלום וחג חנוכה של אור ושמחה וחודש מבורך
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
