הסלוגן- רק ביחד ננצח, נולד במלחמת חרבות ברזל. כך התלכדנו כולנו, סביב הסלוגן, והנפנו את דגל הביחד והאחדות. נדמה היה שלרגע, הותרנו מאחור את משקעי העבר, של הפיצול, הקרע, השסע , הנאצות, האלימות המילולית וגם הפיזית שבתוכנו, שאפיינה אותנו עד ערב השבעה באוקטובר. אבל המציאות טפחה על פנינו ושוב פיצלה אותנו לחברה דו קוטבית.
השאלה היא, האם הפיצול שבתוכנו הוא גזירת גורל, שאיננו ניתן לתיקון ולריפוי, או שמא , כן נוכל להתלכד ביחד, בצד הייחוד והשונה שבתוכנו ? האם נוכל לאמץ את גישת האקונה מטטה מבית מדרשה של חברת וולט דיסני , מהסרט "מלך האריות" ,שבו טימון הסוריקטה ופומבה חזיר היבלות מלמדים את סימבה גור האריות, הגיבור הראשי של הסרט, את פילוסופיית החיים שעומדת מאחורי הביטוי – האקונה מטטה , שפירושו, לשכוח את בעיות ומשקעי העבר ולהתמקד ביחד בהווה, למען עתיד משותף טוב יותר.
הבה ננסה עם כל הקושי, להרכיב משקפיים ורודות, נסלק מתוכנו את קולות הייאוש וחוסר התקווה לשינוי, לתיקון ולריפוי, וכן, נאמץ לליבנו את האקונה מטטה , וכן, נאמין בסיכוי . נעשה ובעזרת ד' ביחד, ננצח ונצליח.
הבה נשאב עידוד ותקווה מפרשתנו, הפותחת בתיאור המפגש המכונן ,הטעון והדרמטי, בין שני אחים יריבים ושונאים – יוסף ויהודה: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ.כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" (בראשית, מד', יח').
אך קודם נזכר במפגש הפסגה בין שני האחים – יעקב ועשו : "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ" (בראשית, לג', ד'). ר' שמשון רפאל הירש( 1808-1888 ), מעצים בפרשנותו, את גישת האקונה מטטה שהתחוללה: "מלת ויבכו היא עד נאמן לכך, שלפנינו התגלותו של רגש אנושי טהור…דמעות המתפרצות ברגעים כאלה, חזקה שהן יוצאות מעומק הלב. הנשיקה הזאת והדמעות הללו מגלות לנו, כי גם עשו הוא מזרע אברהם אבינו ואיננו רק צייד פרוע… גם עשו מתפרק לאט לאט מחרבו והולך ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ודווקא יעקב הוא הנותן על פי רוב הזדמנות לעשו להוכיח שעקרון האנושות מתחיל להתגלות אצלו".
אבל הנביא עמוס שואל :"הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם נוֹעָדוּ"( עמוס, ג'). האם קיימת היתכנות וסיכוי, שאכן ילכו השניים, שתהום פעורה ביניהם, שהיו קודם במנעד שמתחיל בקנאה, ממשיך לשנאה, וסופו בהשלכה לבור ולמכירה ולביום מוות טרגי ?: "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו… וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו". (בראשית, לז' , ב'-כ' ).
אז האם קיים סיכוי להגיע על גבי המנעד, למצב של שלום וביחד בין האחים? זאת ראוי לדעת, שהמילים – אח, אחי אחיו, נוכחות בספר בראשית, אין ספור פעמים. רק בפרשתנו – 21 פעם.
ובכן, המפגש המכונן בפרשתנו, בין שני האחים – יוסף ויהודה, הינו מיקרוקוסמוס של עימות היסטורי עתידי, במנהרת הזמן, בין שני מלכים: יוסף (מלכות ישראל בשומרון) לבין יהודה (מלכות יהודה בירושלים). כשירבעם בן נבט משבט אפרים, בנו של יוסף, מורד בשלמה המלך שהוא בן דוד משבט יהודה, הוא משתלח במלכות יהודה: " וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְאֹהָלָיו״ (מלכים א', יב', טז').
לצערנו, מתרחש באופן טרגי, מצב לא טוב, של פיצול ולא אחדות. הממלכה נקרעת, לשתי מדינות: מדינת ישראל ומדינת יהודה: " וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה, בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים. וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם, קַח לְךָ, עֲשָׂרָה קְרָעִים: כִּי כֹה אָמַר ד' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ, אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם" (מלכים א',יא', כט'-לז').
כך מנהרת הזמן מפגישה אותנו יותר מאוחר, בדיון תאולוגי, על שני משיחים, משיח בן יוסף אל מול משיח בן דוד (יהודה). האם נגזר עלינו הפיצול והקרע בין שתי הממלכות,האם נגזר עלינו הפיצול בין שני המשיחים? האם כדברי הנביא עמוס:״ :"הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם נוֹעָדוּ ?
הפטרת הנביא יחזקאל לפרשתנו, מציגה לנו את התשובה, במפת דרכים, ובמתווה בעל סיכוי של הביחד:" וְאַתָּה בֶן אָדָם, קַח לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד, לְךָ לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ…כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ד', הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; … וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד". (יחזקאל, לז', טז'-כב').
נבואתו של הנביא יחזקאל, מפיחה רוח של תקווה וסיכוי. כן, האחדות בין הניגודים, היא אפשרית. כן , זה יקרה, כמו בחזונו האחר של יחזקאל – חזון העצמות היבשות. זה קרה לעצמות וזה יקרה גם לעצים. למה? "כי האדם הוא עץ השדה". האופטימיות תנצח, גם אם חשבנו שזה לא יקרה, גם אם חשבנו, שזה חסר סיכוי. הביחד שיש בו ממד של אחדות, אינו בהכרח אחידות. האחדות מקדשת את השוֹנוּת וההבדלים במרחב חיים אחד. ניגודים רק משלימים ומייצרים אתגר, עניין ושלמות: "וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי… וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד".
בסוגיית המשיחים, כבר הכריע הראי"ה קוק ( 1865-1935)בשנת 1904,בדברי פרידתו, לרגל פטירתו של הרצל, הידוע בשם:״המספד בירושלים״, בקובעו , שהרצל היה משיח בן יוסף. אך אין להסתפק בממד הפרגמטי הקיומי והארצי בלבד ,של משיח בן יוסף, אלא אליו יש לחבר את הממד הרוחני של משיח בן דוד (יהודה).
אז כיצד מתרחש הביחד בין השבטים והאחים – יהודה ויוסף ובין שתי הממלכות המפוצלות– יהודה וישראל, ובין שני המשיחים– יוסף ודוד? מהי הנוסחה לכך, שזה יקרה בפועל?
הרב ד"ר בני לאו, מצטט את נגה הראובני ( 1924-2007) מייסד שמורת הטבע "נאות קדומים", שהסביר בדרכו מהי הנוסחה שזה יקרה, בנבואתו של יחזקאל בהפטרה לפרשתנו. לדעתו, מתחולל כאן תהליך של "הרכבה" בבוטניקה, שמרכיבים שני עצים לעץ אחד שמניב פרי משובח. בתהליך ההרכבה יש את הרוכב ויש את הכָּנָה. כאשר יוסף הוא הכָּנָה ואילו יהודה הוא הרוכב. כלומר, יש כאן תלות הדדית בין שני השבטים. זה מחייב שותפות אמיתית בין השניים. אבל, ההכרעה והבחירה ההנהגתית היא בשבט יהודה. כלומר, לא יכולים שני מלכים לשמש בכפיפה אחת . על זה כבר נאמר בתלמוד: " קדירא דבי שותפי, לא קרירא ולא חמימא " ( בבא בתרא, כ', ב'). ההכרעה המנהיגותית היא של קודקוד אחד, מנהיג אחד, מתכלל אחד, Case Manager אחד. זאת אנו לומדים בהפטרה: "וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ … וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד. וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם".
על מנת לאפשר משילות ויציבות שלטונית, חייבים להתקיים שני תנאים: 1.ביחד, בלב אחד 2.מנהיגות אחת. שבט יוסף מביא לשותפות הביחד את תרומתו הייחודית בידע, בניסיון ובתשתית הכלכלית והחומרית ואילו שבט יהודה מביא לשותפות הביחד, את תרומתו הייחודית, בידע ובמשאבים הרוחניים של התשתית המוסרית, הערכית והישרות השלטונית. זה החיבור האמיתי של שמים (יהודה) לבין הארץ (יוסף).
אך בזה עדיין לא סיימנו, את תהליך הרכבת הביחד. פרשתנו מלמדת אותנו, ששותפות אמיתית של הביחד, דורשת תעצומות נפש, של תהליך נפשי פסיכולוגי של אקונה מטטה, של מחיקת משקעי העבר, של סליחה והבניה מחודשת של מערכת היחסים, של ויתור האחד (יוסף) לאחיו (יהודה) , על המלוכה וההנהגה. כיצד יכול יוסף לסלוח ליהודה נוכח משקעי העבר, כשיהודה הוא זה שהציע לאחיו למכור את יוסף לעבד: " וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל אֶחָיו: מַה בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" ( בראשית, לז', כו)?
הרב פרופ' יונתן זקס בפרשנות לפרשתנו, מתאר את המפגש שבין יוסף ליהודה ואחיו, כהולדת הסליחה בעולם: " יש רגעים המשנים את העולם. כמו הרגע שיוסף גילה לאחיו את זהותו: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (מה', ד'). זהו הרגע המתועד הראשון בהיסטוריה שבו אדם אחד סולח לזולתו…הסליחה שוברת את הבלתי הפיכות של מעגל התגובה והנקמה. את הנעשה אפשר להשיב. האנושות השתנתה ביום שיוסף סלח לאחיו. כשאנחנו סולחים וכשאנחנו ראויים להיסלח, אנו חדלים להיות אסיריו של עברנו".
אך כיצד עושים את הביחד בפועל? מהי הפרקטיקה? לא תמיד זה אנושי לסלוח, נוכח משקעי העבר? עולמנו המודרני פיתח מודל וטכניקות של תהליכי סליחה, שינוי ,תיקון, והתמודדות עם משקעי העבר ומצבי חיים קשים, המביאים לפיוס, לאיחוד, למיזוג, לשלום, לאחווה ולרעות. כן, יש לכך סיכוי, זה לא חסר סיכוי.
תאוריית הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותית, קוראת לזה:" מיסגור מחּדש" . (Reframing) תמונה של צייר עשויה להיראות אחרת כאשר מחּליפים את המסגרת שלה .כך גם התמונה של החיים. העובדות אינן משּתנות, אך משּתנה האופן והגישה ,כיצד אנו תופסים אותה.
כך גם דומה שיוסף במפגש עם אחיו, בתהליך הסליחה ,המיזוג ,האיחוד וההתחברות לאחיו, משתמש בטכניקה של מיסגור מחדש ( Reframing):" כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית, מה', ד'). גדלותו של יוסף הייתה בגיוס משאבי הנפש ,האחריות הכוללת, ביטול האגו, הוויתור על נקמה , וויתור על השררה וההנהגה, לטובת יריבו ואויבו – אחיו יהודה.
הפיצול והקרע אינם גזירה מהשמיים. הביחד, הוא ערך מנצח, "היחד בצד הייחוד". הביחד הוא מרחב ההכלה, הסולידריות והערבות ההדדית. במרחב הביחד אין חומה או גדר המפרידים בין השניים. במרחב הביחד, אין הדרה, דיכוטומיה של משהו בינרי, כמו משחק סכום אפס. במרחב הביחד, אין תיוג של אנשים ,שלילתם, ביטולם ומחיקתם, בשל ההבדלים והשוֹנוּת ביניהם – דעותיהם השקפותיהם, עמדותיהם, לבושם או כיפתם. במרחב הביחד בין בית יוסף לבית יהודה, מתקיימת דינמיקה שכל אחד מביא ותורם את יתרונו היחסי, לטובת האחריות הכוללת, של הנשיאה המשותפת תחת האלונקה, והנשיאה המשותפת בנטל, למען גורל ויעוד קיומיים משותפים. כולם נכנסים מתחת לאלונקה הקיומית. במגרש הביחד, השחקנים כולם, מכירים ומכבדים את כללי המשחק, של מוסר, אתיקה, הגינות, יושר ואחריות. במרחב הביחד של סך הכול השלם על חלקיו והשונות שבתוכו, מתקיים כבוד הדדי ופירגון, נטול אגו, בין החלקים השונים שלו. רק בהשלמת תהליך אמיתי וכן, של אחדות הביחד, בין בית יוסף לבין בית יהודה, יכול להתקיים האפילוג בהפטרתנו : "וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ, אֲבוֹתֵיכֶם; וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַד עוֹלָם … וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם … וְהֵמָּה, יִהְיוּ לִי לְעָם. וְיָדְעוּ, הַגּוֹיִם, כִּי אֲנִי ד', מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם, לְעוֹלָם" ( יחזקאל, לז',כה'-כח').
אל לנו להיות קטני אמונה. הבה נאמין ביחד, בסיכוי, כי כן ילכו שנים יחדיו, גם אם בלתי נועדו קודם. ויקוים בנו את "זאת הברכה": " וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"( דברים, לג', ה'). רק ביחד ננצח – הסיכוי יגבר על הסיכון.
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
