אנו מתפללים ומייחלים להשבתם של 3 החטופים החללים הביתה, לקבורה.
השבוע, לבבות עם ישראל התחברו ללב אחד פועם, במסע הלוויה של גיבור התהילה, סרן הדר גולדין הי"ד. אביו שמחה שיבדל"א בדברי ההספד על בנו, תיאר כיצד טמנו את הדר בקבורה הראשונה, רק עם חולצתו הצבאית שבה היה מונח הספר – מסילת ישרים, שהוא אחד מספרי היסוד של המוסר וההגות היהודית.
הספר נכתב על ידי רבי משה חיים לוצאטו הרמח״ל ( 1707–1746) ועוסק בתיקון המידות. הדר המפקד והמנהיג הנערץ, כך סיפר האב, נהג לרשום הערות בכתב ידו בספר, שהיה עבורו, מורה דרך למידות וערכים.
באחת מהערותיו של הדר נכתב:" יש לך בחיים שתי אפשרויות – להתעסק עם עצמך או לעשות דברים גדולים” .
ההוד וההדר שבהדר, גיבור התהילה , אופף בשנתיים האחרונות אנשים טובים בעמנו, שנענו לקריאתו של הדר: " לעשות דברים גדולים”.
הם אלו, אנשי ההוד והדר המידות והערכים, המתנדבים לדעת, שמתייצבים פעם אחר פעם, לצו האומה במלחמת קיומה ולקריאתו של הנביא ירמיהו: "הוֹי! כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאֵין כָּמֹהוּ, וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיהו, ל', ז').
הם אלו הנענים מיד – הִנְנִי, ללא היסוס. הם אלו העוזבים את ביתם ומשפחתם ומתייצבים לעזרת האומה, ברוחו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק ( 1873-1934 ): "הַמִּתְנַדְּבִים לְעֶזְרַת הָאוּמָּה קוּמוּ נֵלֵךְ! עוֹד לֹא אַחַר! עוֹד לֹא אַחַר הָעֵת! כִּי הִנֵּה קוֹל דּוֹרְשֵׁינוּ עוֹלֶה, מֵעֵבֶר לְמִפְלְסֵי הַדָּם וְהָאֵשׁ…קוּמוּ נֵלֵךְ!עוֹד לֹא אַחַר! עַד מָתַי נַעֲמֹד מִנֶּגֶד? הֲלֹא לְעֵת כָּזֹאת בָּאתֶם, בָּנִים! עֲמֹד וּרְאֵה – אֵיךְ תִּכְלֶה אֻמָּה מִבְּלִי עֹז, אֵיךְ תִּכְלֶה מִבְּלִי בָּנִים מִתְנַדְּבִים. קוּמוּ נֵלֵךְ! לְהַצִּיל אֶת נַפְשֵׁנוּ, לְהַצִּיל אֶת עַמֵּנוּ. כִּי אִם לֹא עַכְשָׁו – אֵימָתָי?" ( ביאליק, תרע"ו 1916).
הם אלו שלא אחת, מכנים אותם – האֱלִיפֶלֶטים והפראיירים,
אֱלִיפֶלֶט הוא שיר שכתב נתן אלתרמן ( 1910 -1970). אֱלִיפֶלֶט, הוא חייל גיבור התהילה, תמים, זך וטהור של דור מלחמת תש"ח: " בְּלִי מַדּוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד, בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אֵיךְ וְלָמָּה, בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד, בְּלִי מָתַי וּבְלִי אָן וְכַמָּה ".
הוא לוקה בתסמונת הקרויה על שמו – אֱלִיפֶלֶט, היא הדוחפת אותו, לבצע מעשה גבורה: " אָז הִרְגִּישׁ אֱלִיפֶלֶט כְּאִלּוּ הוּא מֻכְרָח אֶת הַמְּלַאי לְחַדֵּשׁ…הוּא זַחַל כָּךְ יָשָׁר מוּל הָאֵשׁ".
אות ההוקרה והצל"ש מוענק לאֱלִיפֶלֶט על ידי המלאך גבריאל: " וּבַלַּיְלָה חֲבוּשׁ קַסְדַּת פֶּלֶד, אַט יָרַד הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל, וְנִגַּשׁ לִמְרַאֲשׁוֹת אֱלִיפֶלֶט, שֶׁשָּׁכַב בַּמִּשְׁלָט עַל הַתֵּל. הוּא אָמַר: אֱלִיפֶלֶט אַל פַּחַד, אֱלִיפֶלֶט, אַל פַּחַד וָחִיל , בַּמָּרוֹם לָנוּ יֵשׁ מִּמְּךָ נַחַת‟.
אֱלִיפֶלֶט לא נולד גיבור, הוא אפילו סוג של – אנטי גיבור בילדותו ובנערותו, אבל בשעת מבחן בשדה הקרב, הוא אֱלִיפֶלֶט החייל הגיבור, הפועל בגבורה עילאית ובמסירות נפש, ללא נהי או בכי, ללא שאלות – למה? מדוע ? כיצד? למה דווקא אני? .
האֱלִיפֶלֶטיות, נוכחת במלוא עוצמתה גם בגיבורי התהילה – דור תשפ"ד, תשפ"ה ותשפ"ו, עת אנו משתאים, נוכח מסירות נפשם וגבורתם העילאית.
גיבורי אֱלִיפֶלֶט של מלחמת חרבות ברזל, כמו בשיר האלמותי: " בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין", הם מגש הכסף שעליו ניתן לנו המשך קדושת חיינו בארץ, שאינה מכסה דם גיבוריה, במלחמת המצווה והקיום על הגנת המולדת.
גיבורי אֱלִיפֶלֶט נוכחים בפרשתנו בדמותה של רבקה אמנו , במפגשה במרחב הבאר עם אליעזר עבד אברהם .
אליעזר יוצא בשליחות אדונו אברהם לעבר הנהר, למצוא אישה מתאימה ליצחק, בנו של אברהם: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ…וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי יִצְחָק… וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. וַיֹּאמַר ד' אֱלֹ קי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת … וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל גְּמַלָּיו. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ד' דַּרְכּוֹ, אִם לֹא. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת … וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם, לָלוּן… וַתָּרָץ, הַנַּעֲרָה, וַתַּגֵּד, לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים, הָאֵלֶּה"(בראשית, כד', א'- כח').
רבקה הנערה, פועלת ומתרוצצת ללא הפסקה. היא יוצאת מגִדְרָה לְרָצוֹת את אליעזר. היא מתזזת את עצמה לדעת. משקיעה מאמץ יוצא דופן לשרת אדם זר שאיננה מכירו וגם את עשרת גמליו- ספינות המדבר. הרי זה לא פשוט לנערה לרוץ לבאר, לשאוב מים ולהשקות עשרה גמלים ברצף, הלוך וחזור.
רבקה נושאת את הגֵּן של – תסמונת אֱלִיפֶלֶט: " בְּלִי מַדּוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד, בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אֵיךְ וְלָמָּה, בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד, בְּלִי מָתַי וּבְלִי אָן וְכַמָּה ". לא שומעים ממנה- לא בכי לא נהי, לא אוֹי, לא אוֹף, לא קיטור.
רבקה היא – האֱלִיפֶלֶטית והפרייארית הבראשיתית.
אליעזר השדכן המקצועי הראשון בהיסטוריה, הפועל בשליחות אדונו אברהם, למצוא אישה מתאימה וראויה לבנו יצחק, את המידות הנעלות של – האֱלִיפֶלֶטיות והפראייריות, אותן בדיוק הוא מבקש למצוא, אצל המועמדת להיות אישה ליצחק.
אליעזר איננו מחפש את אותם אלו – החושבים והמחושבים, מקטיני הראש, אליעזר איננו מחפש את אלו שרק צופים בדרמות מרחוק ויושבים על הגדר מנגד, באיצטלה של טיעונים ותירוצים – למה ומדוע , הם לא חלק מהאֱלִיפֶלֶטים והפראיירים, ומדוע – הם ולא אנחנו.
רבקה בפרשתנו, לא עושה חשבונות של פרקטיות, פרגמטיות, שיקולי כדאיות ושכלתנות, או שיקולי עלות תועלת ,כשהתרוצצה ללא הפסקה עם חיוך נסוך על פניה , להשקות את אליעזר ועשרת גמליו. רבקה לא אמרה:" סליחה , מתנצלת, אני כרגע עסוקה, יש לי מחויבויות אחרות, אני אחזור אליך יותר מאוחר, אבל אני מכירה מישהו אחר שיעזור לך".
רבקה הנערה העסוקה, הטמיעה את מידת – האֱלִיפֶלֶטיות והפראייריות ובגדול.
הנה כי כן, רבקה שנפגשת עם אליעזר במרחב הבאר, מייצגת את המשפט האלמותי של בנג'מין פרנקלין (1706-1790) מחותמי מגילת העצמאות של ארה"ב :
"Well done is better than well said…when the well's dry ,we know the worth of water"
"אָמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה" ( פרקי אבות, א',טו')
הנה כי כן, קריאת – הנני, של האֱלִיפֶלֶטים והפרייארים , בוקעת לה, בהשראת דמותה של רבקה בפרשתנו, הקוראים לכולם ללא יוצא מן הכלל – עכשיו זאת הזכות והחובה, להיכנס מתחת לאלונקת הנטל הקדושה, לְהַצִּיל אֶת עַמֵּנוּ. כִּי אִם לֹא עַכְשָׁו – אֵימָתָי?.
האֱלִיפֶלֶטים והפראיירים, הם אלה שבזכותם העולם קיים. הם הצדיקים והישרים שבזכותם נקרא ספר בראשית, ספר הישר. הם אותם המעטים , שכל כך הרבה רבים, חייבים להם את קיומם.
פרופ' נחמה ליבוביץ ( 1905-1997 ) מטיבה לתאר ולפרשן את התנהגותה של רבקה: "להודיעך שלא בריצה אחת אל הבאר ולא בשתיים ולא בשלוש נעשתה העבודה. אלא בהליכה הלוך וחזור, בירידה העיינה ובעלייה ממנה, ביציקת המים אל השוקת ובריצה חזרה אל הבאר, ושוב ירידה ועלייה עם הכד, המלא וכך: "עד אם כלו לשתות". וכל זה נוכח עמידת האיש "משתאה-מחריש", והוא "והאנשים אשר אתו" אינם משתתפים בעבודה ההולכת ונעשית לעיניהם, בלא שאלה, בלי תמיהה, בסבלנות, בריצה, בשקידה: "ותשאב לכל גמליו". ואולם הפיקחים ואנשי המעשה שבזמננו החושבים שפתיות היא מצד הנערה הטורחת, יגיעה ועמלה, ודאי שעות לזרים אלה ולגמליהם, יבינו אולי את רבקה אמנו ואת הלקח אשר רצתה התורה ללמדנו במבחן זה, בזוכרם את דברי עקביא בן מהללאל – אדם מופלא וגדול בחוכמה וביראת חטא- שאמר ( עדויות, פרק ה', משנה ו') : "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום". וכן לא עשתה רבקה חשבונות של מעשיות ופיקחות בתיתה מים לאדם ולחי, ו"שוטים" אלה, הם הם מקיימי עולם מאז ומתמיד".
האֱלִיפֶלֶטים והפראיירים , אנשי מעלת המידות והערכים, אנשי ההוד וההדר, הנשגבים והמעוררים השראה והתרגשות, בדמותם של חיילי צה"ל גיבורי התהילה – הם אלו המקריבים על מזבח האומה, את גופם ונפשם במלחמת המצווה, שבזכותם, אנו חיים על אדמת מולדתנו וארצנו, האחת והיחידה.
הבה נצדיע להם ונשפיל מבטנו לעברם – לאלה שכבר לא עמנו ולאלה שמחרפים נפשם בגבורה יום יום למען קיומנו ונשאל תמיד – האם אנו ראויים להם ?
הנה מאיר את עינינו הרמח"ל בהארה מכוננת לחיינו ב“אגרת המוסר” ,שהוכנסה בהקדמה בהרבה מהדורות של "מסילת ישרים": "וְאֵין טוֹב לָאָדָם אֶלָּא שֶׁיִּבְקַשׁ לוֹ חֲבֵרִים תְּמִימִים, שֶׁיָּאִירוּ עֵינָיו בַּאֲשֶׁר הוּא עִוֵּר בּוֹ, וְיוֹכִיחֻהוּ בְאַהֲבָתָם, וְיִמָּצְאוּ מַצִּילִים אוֹתוֹ מִכָּל רָע. כִּי מַה שֶּׁאֵין הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת – מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ –הֵם יִרְאוּ וְיָבִינוּ וִיזַהֲרוּהוּ, וְנִשְׁמָר".
הנה יוצאת הקריאה לכולנו, המוארת באהבה, מאלו – החֲבֵרִים התְּמִימִים: "תהיו גם אתם, אֱלִיפֶלֶטים ופראיירים".
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
