הערב בליל השבעה באוקטובר, יום טוב ראשון של סוכות תשפ״ו, נשב בסוכה, ובברכת המזון , בראש זקוף, בכוונה ובדבקות, נאמר בהתרוממות הנפש ובקול דממה דקה: " הָרַחְמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת ".
הסוכה הקולקטיבית, של השבעה באוקטובר תשפ"ו , היא סוכת ברית האחים והאחיות בשרשרת הדורות. לסוכה יתייצבו, אלו שאינם אתנו היום ואלו שנמצאים אתנו היום : "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ד' אֱלֹהֵיכֶם… וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי ד' אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" ( דברים, כט', ט'-יד').
בשבעה באוקטובר 2023, נפלה לה ליום אחד סוכת דוד, והערב, ביום טוב ראשון של סוכות , שבו יחול השבעה באוקטובר 2025 ,אנו מאמינים באמונה שלמה, "שהָרַחְמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת", – לריפויה, לשיקומה ולצמיחתה.
הערב בליל השבעה באוקטובר, יום טוב ראשון של סוכות תשפ״ו, נתבונן בדקת דומיה בכיסאות הריקים של 48 אחינו ואחותנו החטופים. נתפלל ונייחל לשובם במהרה, לכינונה של סוכת ברית האחים והאחיות.
הערב בליל השבעה באוקטובר תשפ"ו, כשנשב בסוכה, נזמין לאושפיזין לסוכת ברית האחים והאחיות , את חיילי צה"ל– גיבורי התהילה שאינם עמנו היום ואת אלה שעמנו היום ונצדיע להם, כשפינו מהדהד את נבואתו של הנביא עמוס:"בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם" (עמוס, ט', יא')
לפני שנתיים עמדנו בתפילת הלל ביום הראשון לחג הסוכות. אחזנו בידינו את ארבעת המינים – הלולב, האתרוג, ההדסים והערבות ונשאנו תפילה בקול רם – "אָנָּא ד' הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא ד' הַצְלִיחָה נָּא". חשבנו אז שלקחי מלחמת יום הכיפורים שפקדה אותנו 50 שנה קודם לכן, הופקו, נלמדו ויושמו.
מי היה מאמין שכעבור 8 ימים, בשבת שמחת תורה, בשבעה באוקטובר, בשעה 6.29 בבוקר, תשתרר עלינו באבחת חרבות ברזל, חשיכה, אפלה ומֵאַפְלָיָה ויתרגש עלינו אסון נורא ואיום שלא ידענו כמותו קודם, בעוצמתו ובעצימותו.
מאז אותו יום נורא ואיום, אנו רקמה אנושית אחת ולב פועם אחד, כל אימת –" הותר לפרסום" הנשמעת והמהדהדת בחללה של האומה.
אנו חברה, שיש בה ייצוגי דעות, השקפות, מעמד והשתייכויות מגזריות ושבטיות שונות. פסיפס של צבעים בוהקים. אבל מאז אותו בוקר של שמחת תורה לפני שנתיים, אנו כרוכים בברית שותפות גורל , בסוכת ברית האחים והאחיות, במדינתנו האחת והיחידה, כמו ארבעת המינים בחג הסוכות, הכרוכים ביחד, בסוג של שותפות לייעוד וזהות קיומית, המסבירים – מדוע אנחנו כאן, נאחזים ולוחמים על הווילה בג'ונגל שמסביבנו.
ייצוגי ארבעת המינים ומאפייניהם, מבליטים את היחד בצד הייחוד. כך למדנו: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ד' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא, כ"ג, מ"ג).
הלולב מכפות התמרים – יש לו טעם ולא ריח. מושבו במקום הגבוה.
האתרוג– יש לו טעם וריח.
ההדס– יש לו ריח ולא טעם.
הערבה – אין לה, לא טעם ולא ריח ומושבה במקום הנמוך.
לכאורה, הערבה מקופחת ושקופה שאיננה בולטת בנוכחותה. עלינו לתבוע את עלבונה.
אבל לא כך הוא. דווקא הערבה הפשוטה והנמוכה בהיררכיה של הצומח, זוכה לעדנה, לבולטות ולייחודיות, במהלך ימי הסוכות ושיאה בחיבוטה ביום הושענא רבה.
למדנו במשנה במסכת סוכה: "מצות ערבה כיצד: מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורבייות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח … תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין, "אנא ה', הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), "אנא ה', הושיעה נא"; רבי יהודה אומר: " אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא". אותו היום, מקיפין את המזבח שבע פעמים (סוכה, ד', ה').
שבע פעמים בהקפת מזבח ההקרבה מתכתב עם השבעה באוקטובר.
הנה אנו עדים במלחמת המצווה על קיומנו, בהארתם וגדולתם של החיילים גיבורי התהילה, שכמו הערבה במקדש, לוחמים בעבורנו את מלחמת הישועה- "אנא ד' הושיעה נא".
הן העֲרָבָוֹת של המלחמה שמקיפות יום יום, שעה שעה, דקה דקה, את מזבח הקירבה וההקרבה של עמנו בציון – "מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ".
הם החיילים הפשוטים שכל – הותר לפרסום, חושף את גדולתם, עוצמתם, מידותיהם, ערכיהם וסגולותיהם.
הם חיילנו – עֲרָבָוֹת הסגולה של עמנו, שמקיימים הלכה למעשה, את שירת הרעות, ממשיכי דור תש"ח המשתקפים בשירו של חיים גורי ( 1923-2018 ): "כְּבָר שָׁנָה. לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַט, אֵיךְ עָבְרוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׂדוֹתֵינוּ. כְּבָר שָׁנָה, וְנוֹתַרְנוּ מְעַט מָה רַבִּים שֶׁאֵינָם כְּבָר בֵּינֵינוּ. אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר –כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם, לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ. אַהֲבָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּדָם, אַתְּ תָּשׁוּבִי בֵּינֵינוּ לִפְרֹחַ".
הם גיבורי התהילה – עֲרָבָוֹת הָעַרְבוּת ההדדית, מעוררי ההשראה וההשתאות של – "כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה".
כינו אותם עד השבעה באוקטובר – דור הטיקטוק. והם הוכיחו שהם דווקא דור הטיק טק בהתגייסותם, במוטיבציה, במוסר, במוראל, בנתינה ובהקרבה.
עֲרָבָוֹת חרבות ברזל, רוממו את הערבה הבוכייה, הצנועה , נטולת יוהרה ורהב, שמקום מושבה על מים, שהם מקור חיים קיומי. כך עֲרָבָוֹת חיילנו גיבורי התהילה, נושאים על כתפיהם את אלונקת קיומנו בארץ המובטחת.
עֲרָבָוֹת של קדושה וטוהר מעטרות את ראשם של חיילנו האלמונים גיבורי התהילה, ממשיכי דרכם של אותם לוחמים לחירות עמנו בארצנו, בהקיפם את מזבח הקירבה וההקרבה של מגש הכסף, כשלווית מילות חן מלוות אותם בשירו של אברהם יאיר שטרן מנהיג ומפקד הלח"י ( 1907-1942):"חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ…וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת. כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים: מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת. בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים… בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים… לֹא גֻיַּסְנוּ בַּשּׁוֹט כַּהֲמוֹן עֲבָדִים, כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בַּנֵּכָר אֶת דָּמֵנוּ. רְצוֹנֵנוּ: לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי-חוֹרִין…לְהָגֵן וְלִשְׁמֹר עֲדֵי עַד".
עֲרָבָוֹת גיבורינו בני האור, כמו אותה ערבה חובטת בהושענא רבה, אף הם חובטים בבני החושך בעוז ובענווה ומקריבים את גופם ונפשם על עצמאות עמנו בציון וירושלים, כשבפיהם מהדהדת שירת הבוקרים של יעקב אורלנד ( 1914-2002 ): "עֲרָבָה, עֲרָבָה אֵין קֵץ, עֵין הַבּוֹקְרִים תָּרָה… זֶמֶר הַבּוֹקְרִים יַעֲלֶה וְיִבְקַע… עֲרָבָה, עֲרָבָה, אַלְמוֹן, שְׁנוֹת אֲלָפִים קָמוּ… כִּי אַתָּה הַמָּעוֹז לַדּוֹר בֶּן מַרְדּוּת … זֶמֶר הַבּוֹקְרִים יַעֲלֶה וְיִבְקַע … עֲרָבָה, עֲרָבָה, עֲנִי! אַל יְכַסֵּךְ רֶדֶם! נְחַדֵּשׁ נָא, אַתְּ וַאֲנִי, אֶת יָמַיִךְ כְּקֶדֶם".
נעמוד ונצדיע לחיילנו – עֲרָבָוֹת סלע קיומנו, המגשימים את חזון הנביא ישעיהו: "יְשֻׂשׂ֥וּם מִדְבָּ֖ר וְצִיָּ֑ה וְתָגֵ֧ל עֲרָבָ֛ה וְתִפְרַ֖ח כַּחֲבַצָּֽלֶת"( ישעיהו לה', א') .
תַּעֲלֶה הָעֲרָבָה, לתפארת מדינת ישראל.
הערב בליל השבעה באוקטובר תשפ"ו, נזמין לסוכת ברית האחים והאחיות את עזרא ונחמיה,
ונתחבר למורשתם- בהקמתה ,הארתה וצמיחתה של סוכת דוד הנופלת .
במנהרת הזמן, נתחבר להכרעה מנהיגותית שהתרחשה במאה החמישית לפני הספירה, של מנהיגי שיבת ציון, עזרא ונחמיה, בקביעת סדרי עדיפויות ברורים – קודם יש לעסוק בבניין העם ורק אחר כך בבניין בית המקדש.
בהנהגת עזרא ונחמיה, נעשה תיקון גדול לקלקול שעשה המלך ירבעם. שניסה לקעקע את יסוד הזמן והמקום של חג הסוכות כפי שספר מלכים מלמדנו: "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה…בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"( מלכים א', יב',לב').
בפעולה זו, העתיק ירבעם מלך ישראל את חג הסוכות –לחודש השמיני – חודש חשוון, במקום בחודש תשרי שהוא החודש השביעי, כפי שמצווה אותנו התורה. מטרתו הייתה ברורה – ליצור חייץ בין ממלכת ישראל לבין ממלכת יהודה, לפלג ולשסע את העם .
עזרא ונחמיה במנהיגותם מעוררת ההשראה, מחזירים את חג הסוכות לירושלים, כנאמר בספר נחמיה: "וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֘ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם . וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן הַשְּׁבִ֥י סֻכּוֹת֘ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא"( נחמיה, ח', טז'). .
עזרא ונחמיה קובעים סדר עדיפות ברור, שקודם כל, יש לחזק את הזהות היהודית, והמרקם החברתי של העם, לפני שבונים את בית המקדש. הם מבינים שביצירת חוויה רגשית, של אופן חגיגת חג הסוכות, במרחב הפתוח של כל העם על מאפייניו השונים, ברחובה של העיר ירושלים, כל זה יביא לאחדות הלבבות, לערבות הדדית ולחיבור העם, לשייכות, ולמשמעות ויעצב את זהותם היהודית המתחדשת בארץ ישראל.
המופת במעשה בניית הסוכה הקולקטיבית של ברית האחים והאחיות , של עזרא ונחמיה, היה בקריאתם הנכונה והנכוחה, את המציאות ולדעת לשנות מסורת שהייתה נהוגה תמיד, שחגגו את חג הסוכות רק במקדש. הם הבינו שבנין המקדש החברתי של כל העם, קודם לבניין המקדש הפיזי הסגור. הם הבינו שיש להם אחריות לבניין האחדות של עם ישראל כולו. הם הבינו שתהליכים כאלו אורכים זמן ואין לדלג על שלבים.
אכן, הם הצליחו לחבר את כל גווני העם, לברית סוכת האחים והאחיות ולאגודה אחת, כמו אגודת ארבעת המינים בסוכות הכרוכים ביחד- הלולב, האתרוג, ההדס והערבה.
ברוכים הבאים עזרא ונחמיה, לסוכת ברית האחים והאחיות תשפ"ו.
הערב בליל השבעה באוקטובר תשפ"ו, תרד לסוכתנו , קדושתה של האחדות, וכל הסוכות של עם ישראל, תתחברנה לסוכת אחדות אחת, של ברית האחים והאחיות, להקמתה של סוכת דוד הנופלת , קימומה, צמיחתה ושגשוגה.
עם ישראל חי
חג שמח
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
