ישראל במלחמה – 700 ימים. אנו מייחלים ומתפללים בתקווה, להשבתם של 48 החטופים הביתה.
משה בנאומו בפרשתנו, מתמקד בחשיבות מרקם היחסים בין אַחִים וַאֲחָיוֹת ומציין 15 פעם, את השם– אָחִיךָ . נאומו של משה בפרשתנו הוא נאום התיקון של האַחִים וַהאֲחָיוֹת.
הנה שני אזכורים: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לאָחִיךָ. וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ" (דברים, כב', א' ) . מפרש רש"י: "וְהִתְעַלַּמְתָּ –כובש עין וכאילו אינו רואהו". כך נראית התעלמות וניתוק בין אחים.
אחיך– הוא לא רק האח הביולוגי האישי, אלא הוא גם האח הקולקטיבי.
אחיך – הוא לא רק האח שאותו אתה אוהב, זאת לא חוכמה גדולה, אלא ובעיקר גם האח, שהיחסים ביניכם התקלקלו ועלו על שרטון. נאומו של משה בפרשתנו מציב לפנינו תמרור דרכים ואתגר – כל שבר וקרע ,ניתן לריפוי ולאיחוי, כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, כל מה שמקולקל ניתן לתיקון. נאום התיקון של האַחִים וַהאֲחָיוֹת, יביא לתיקון עולם. המושג "תיקון עולם", או בארמית: תיקון עלמא, הוא אחד המושגים העמוקים במסורת היהודית. כך אנו אומרים בתפילה –"לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי ".
מספרים על ילד קטן שקיבל דף עם ציור של כדור הארץ. הוא קרע אותו לחתיכות קטנות, אביו כעס וביקש ממנו להרכיב את החתיכות מחדש לתמונה אחת. תחילה נראה היה שאין סיכוי – כי הציור היה מורכב ומלא פרטים. אבל הילד הבחין, כי בצדו השני של הדף היו מודפסות האותיות והמילים הפשוטות– בן אדם … אחים ואחיות ביחד. הוא התחיל להרכיב את האותיות והמילים, וכך נוצר הטקסט המלא. וכאשר סיים לחבר את הכתוב, התמונה של העולם בצד השני התחברה מאליה. הנה דוגמא, שאפשר לתקן.
כך ימימה אביטל ( 1929-1999 ) קוראת לתיקון: "לפני התיקון, המחשבה והלב רבים ביניהם. בינה היא התיאום בין המחשבה ללב…כשמסכימים לתת מקום בתוכנו גם לשגיאה וגם לתיקון, הם מתחילים לרקוד ביחד"( המקור: הספר- "עד שליבך יתנגן" – לימוד ימימה, אלומה לב, הוצאת ידיעות אחרונות, 2023).
סכסוכים וריבים בין אחים ואחיות במשפחה גרעינית וביולוגית, כמו שאומרים – במשפחה הכי טובה, בנראותה כלפי חוץ, יש להם זיקה גם לסכסוך הקולקטיבי האוחז בנו בעם, שמשתקף במחלוקות , בשסעים וביצרים הפועמים, שמנכיחים גם שנאה ואלימות מילולית ופיזית. זאת לדעת – משפחה לא בוחרים, אבל בוחרים איך להיות משפחה. זה רק נתון בידינו.
הזיקה בין המשפחה הגרעינית לבין המשפחה הקולקטיבית, משתקפת במאמר שכתב פרופ׳ שלום רוזנברג( 1935-2023) על ערך המשפחה בחג הפסח, שבו הוא מצטט את שמשון רפאל הירש ( 1808- 1888) : ״לבניית ישראל כהוויה חברתית, בה אדם לאדם-ריע, יש תנאי הכרחי, קיומה של משפחה, בריאה ואיתנה. ואכן, לזבח הפסח, ומתוך כך גם ל״סדר״ שלנו, יש גוון משפחתי בולט. בכך, קובע שמשון רפאל הירש, מלמדת אותנו התורה שליכוד המשפחה, ובעקבות כך גם שמירת הקשרים בבית האב ,המשפחה המורחבת, הם יסוד העצמאות. הרס המשפחה מביא להשחתתה של המדינה כולה…המשפחה עלולה להיהרס לאו דווקא בתנאי עוני, אלא אף כשהיא טובעת בשפע…..החלשת בית האב פירושה פגיעה בנורמטיביות, בקולו של האב, באובדן הדרך ארץ בפני החוק במבצרי התרבות והציוויליזציה שבעולם השפע. החבורה המשפחתית המתכנסת ל״סדר״ ,מסמלת את אחד העמודים עליהם המדינה מושתתת״.(מוספשבת, "מעריב" 26.3.2010 תש״ע),
את המחויבות לאחיך הגרעיני או הקולקטיבי גם אם הוא שונאך, בנאומו של משה בפרשתנו, המתכתבת עם דילמת האח – למי עליך לעזור תחילה, לאח השנוא עליך או לאח האהוב עליך ? , כבר הזכרנו במאמרינו במקום אחר בתורה:" כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות, כג', ה'). אדם עומד מול שני חמורים, הראשון, של האח שאתה אוהבו במצב שזקוק לפריקה. השני, של האח שאתה שונאו, במצב שזקוק להקימו. הרי ידוע שעדיפות ראשונה, היא קודם לסייע בפריקת החמור. אבל כאן העדיפות ניתנה דווקא לחמור של האח אותו אתה שונא, ומחייבת אותנו לסייע לו ראשונה , בסיטואציה של דילמת האח. מדוע? עונה הגמרא: " כדי לכוף את יצרו". (מסכת בבא מציעא לב' עמ' ב'). הנה ההוכחה שכל סכסוך ניתן לתיקון. כך משה בנאומו בפרשתנו: "כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ, אֶת הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ, אֶת הָרָשָׁע. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת, הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף: פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ"( דברים, כה', א'-ג'). לא אחת אנו שומעים על סכסוכי אחים ואחיות, שמתגלגלים לפתחו של בית המשפט, אבל תשומת הלב בנאומו של משה – שבסוף, הריב , הסכסוך והרשע, עוברים טרנספורמציה, לסטטוס של – "אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ". כלומר, לא אח שהוא רחוק מהעין. משה בנאומו בפרשתנו מחזיר אותנו שוב, לסכסוך הבראשיתי שבין האחים – יעקב ועשו האדומי: "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא"( דברים, כג',ח'). כן, אח זה אח, למרות הנסיבות הקשות.
דר אבידן מילבסקי , חוקר יחסים בין אחים מאוניברסיטת אריאל, מציג שורה של מחקרים המראים ,על קרבה הכי קרובה בין אחיות, פחות אחווה בין אחים גברים, פחות בין אח ראשון לשני מאשר בין אח שני לשלישי. כך הוא מציג במחקריו יחסים המציגים סכסוך, ריב וכעס בין אחים, אבל למרות זאת, קיימת אהבה ביניהם. הדוגמא אותה הוא חווה, אודות שני ילדים אחים שרבו ואפילו פצעו אחד את השני, אבל לאחר מכן, אחד הגיש בקבוק מים לשני. מחקריו מצביעים גם, שיחסי אחים טובים, משפיעים לטובה על הזדקנות. כך גם סיפורים מרגשים אודות אחים שורדי שואה.( המקור: עושים פסיכולוגיה , ספטמבר 2024).
דומה שפתיחתה של פרשתנו בנאומו של משה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל אֹיְבֶיךָ", מכוונת אותנו לקריאה נוספת, דווקא למלחמה הפנימית שלנו, כנגד האויב הפנימי שבתוכנו. אכן כן, "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" , חז"ל דרשו – "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" (מסכת קידושין, דף כ"א). זאת המלחמה הפנימית בתוכנו שקוראת לנו – "לכוף את יצרנו, להילחם באויב הפנימי שבכל אחד ואחת מאתנו, אויב בדמותן של הקנאה, צרות העין והשנאה ,שמסיתות ומדיחות אותנו למלחמת אחים ואחיות, שסופה מי ישורנו.
הנה כי כן, משה חותם את נאומו בפרשתנו בקריאה המהדהדת והמטלטלת אותנו, מאז בוקרו של השבעה באוקטובר בשבת שמחת תורה : "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה', יז'). הנה קבלנו את קריאת הזיכרון האלמותית משחר דברי ימי עמנו – כי רק הזיכרון ומשמעותו , יאחד אותנו , ביחד, לנצח את העמלק סביבנו, שרק רוצה לכלותינו.
אבל כמו בכל תופעה חברתית מסוכנת, הכול מתחיל מבראשית וזורם בעורקי דם השנאה עד ימינו אנו: "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית, ד', י'), הקריאה האלוקית מהדהדת באוזנינו לאחר רצח האֲחָאִים הראשון בהיסטוריה, עת קין רוצח את אחיו הבל. מדוע ? בגלל התסמונת הקרויה – קְנָק – קנאה, נכסים ,קמצנות. כך למדנו: "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו… וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל־ הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ ".
הנה התגלמות הקמצנות של קין: "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַד'"
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ד' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ"( בראשית, ד', ג'-ד')… מפרש רש"י : על קין -"מִפְּרִי הָאֲדָמָה – מן הגרוע " ועל הבל: "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ – מן המובחר ".
המדרש מאיר את הריב בין אחים על נכסים( בימינו קוראים לזה – צוואות ירושה).: "על מה היו מדיינים? אמרו: נחלוק את העולם. זה נטל הקרקעות וזה נטל את המטלטלין. זה אומר: הארץ שאתה עומד עליה שלי היא, וזה אומר: מה שאתה לובש שלי הוא. מתוך כך 'וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו'…" (מדרש בראשית רבה ,כב', ז').
כך הרמב"ן ( 1194-1270)מתמקד בקנאה, בריב האחים הבראשיתי בתוך המשפחה: "ויאמר קין אל הבל אחיו – ספר הכתוב כי לא נמצא בהבל חטא שיגרום לו מיתה, רק שקם עליו אחיו ויהרגהו בקנאתו " (בראשית ד', ח').
כך גם נגיע לריב האחים – יעקב ועשו וגם של יוסף ואחיו. מלחמות האחים הבראשיתיות, אדי רעליהן נישאים ונוכחים למגינת לבנו, בנתיב דברי הימים של עמנו.
הנה כי כן, הרמב"ן ( 1194 -1270 )בפרשנותו לפרשת וישלח בספר בראשית על רקע הריב בין האחים – יעקב ועשו, מחבר את דבריו לחורבן בית המקדש השני שהחל בריב האחים החשמונאים: "אמר לו הקב"ה לדרכו היה ( עֵשָׂו) מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו, כה אמר עבדך יעקב. ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום. כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים. ומהם שבאו ברומא והיא הייתה סיבת נפילתם בידם". הרמב"ן מכוון את פרשנותו לריב האחים הביולוגיים – הורקנוס ואריסטובולוס, בניהם של ינאי המלך ואשתו שלומציון המלכה. הורקנוס היה מקורב לפרושים ואחיו אריסטובלוס היה מקורב לצדוקים. מלחמת האחים ביניהם מתרחשת בין השנים 60-40 לפנה"ס, שהביאה את סופה של מלכות בית חשמונאים לאחר 100 שנות עצמאות וריבונות. אז מה הפלא שיוספוס פלביוס – יוסף בן מתתיהו, מפקד בחזית הגליל בתחילת המרד, מספר לנו בספרו מלחמת היהודים על המצור שהטיל צבא רומי על ירושלים בתקופת המרד הגדול ועל היהודים בירושלים הנצורה וכך הוא כותב: "כל המפקדים הרומאים שראו בריב שבין שורות אויביהם (היהודים) מתנה מן השמים היו כולם משתוקקים לעלות על העיר (ירושלים), המריצו באספסינוס המפקד הרומאי העליון, שעל פיו יישק כל דבר, לנצל שעת כושר זו. הם אמרו: "האל בא לעזרתנו שסכסך את אויבינו זה בזה. אבל גלגל חוזר בעולם, היהודים יתעשתו מרוב עייפות או מתוך חרטה על מלחמת האזרחים". אספסינוס השיב להם שהם טועים טעות גדולה בדבר המעשה שיש לעשותו :" אם נתקיף את העיר מיד, הרי יביא איחוד בין האויבים, ויפנו כנגדו את מלוא כוחם. אבל אם הוא ימתין, ימצאו אויבים במספר קטן יותר, לאחר שיתבזבזו במאבקם. לפיכך, בשעה שיריביהם הושמדו בידי עצמם והתענו בגרועה שבפורענויות – מלחמת אזרחים – הרי נוח היה להם ליישב ולהסתכל מרחוק בסכנותיהם – מלהילחם באנשים המחרפים נפשם למות והמשתוללים זה כנגד זה…היהודים מסכנים את מפרקתם במלחמת אזרחים וריב… לפיכך, אם עיניהם נשואות לביטחון, יש להניח לנפשם את היהודים הללו המשמידים זה את זה".
בימים ההם בזמן הזה, האם אספסינוס לא מציב לנו מראה ותמרור אזהרה, לימינו אנו ?
כך שר נעים זמירות ישראל: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"(תהילים ,קלג',א').
השיר המפורסם של להקת הרוק ההוליס (באנגלית: The Hollies) מהעיר מנצ'סטר שפעלה בתחילת שנות ה-60, קורא לאחריות ולמחויבות בין אחים ואחיות: "והעומס לא מכביד אותי בכלל, הוא לא כבד, הוא אחי הוא אחי" – He Ain't Heavy He's My Brother"". חומת מגן של אחים ואחיות, מחברת בין נאומו של משה בפרשתנו לנאומו של מנחם בגין באירוע אלטלנה: "לא תהא מלחמת אחים, אל תרימו יד על אח, גם היום לא. אסור שיהודי יילחם ביהודי, ואסור כי נשק עברי יפעל נגד לוחמים עברים…תחי המולדת העברית, יחיו גיבורי ישראל, חיילי ישראל, לעדי עד … לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער". משה בנאומו בפרשתנו מציב לנו קריאה חדה וברורה– 15 פעם מופיעה בפרשתנו המילה – אחי. מדוע? -כי אחי זה הכי.
הבה נשאל – מדוע פרשתנו הנושאת את השם – "כי תצא", מקדימה את פרשת "כי תבוא". הרי הסדר הנכון הוא, שקודם באים ורק אחר כך יוצאים. אבל דומה שיש בכך מסר – גם התחלה של יציאה למלחמה על אחיך האויב והשנוא עליך, עליך לעשות השתדלות ולא לאבד תקווה, על מנת שהתיקון יביא ל – "כי תבוא", בפרשה הבאה. מהיציאה וההפרדות של אחד מהשני, תבוא – "כי תבוא" – החיבור והאחדות בין האחים. הקריאה האלוקית בימים אלו היא זעקת אחינו: "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה". קול דמי אחינו ואחיותינו זועק ממעמקים, אל מול האתגרים הניצבים בפנינו – כי רק בתקווה, באמונה וביחד – ננצח.
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
