שתי מטרות נעלות הציבו מנהיגינו למלחמת חרבות ברזל. האחת, למוטט את תשתית שלטון החמאס, והשנייה, להשיב את כל החטופים לחיק משפחותיהם. המציאות מאד מורכבת ואיננה פשוטה. שתי המטרות הללו חייבות ללכת יחדיו וחשיבותן דומה וזהה. שני ערכים נוכחים במרחב אחד, הערך של שחרור החטופים, הצרוב באתוס היהודי הישראלי מדורי דורות, כך גם הערך של מלחמת מצווה שאין צודק ממנה למוטטות שלטון החמאס ויכולותיו, שאף הוא צרוב באתוס דברי ימינו. השאלה היא , אם שני ערכים אלו יכולים לשכון בכפיפה אחת בנקודת זמן אחת ואין האחד יבוא על חשבון השני.
מציאות מורכבת דומה, אנו כבר פוגשים לראשונה בתנ"ך בסיפורי ספר בראשית, שם מתחוללת המלחמה הראשונה בהיסטוריה: " וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים". במלחמה זו נלקחים בשבי – לוט, בן אחיו של אברהם ואיתו משפחתו המורחבת על נשותיהם וטפם: "וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם". כתוצאה מכך, מוקם הצבא העברי הראשון בפיקודו של אברהם: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת".
צבא אברהם משיב מלחמה שערה:" וַיִּרְדֹּף, עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם". אברהם אבינו מציב לצבאו במלחמה שתי מטרות: האחת, להכות ולמוטט את האויב והשנייה, הצלת לוט, משפחתו ורכושו מהשבי. שתי המטרות הושגו במלואן.
אבל חשוב גם לדעת , שהמציאות החברתית טרום מלחמתו של אברהם וגם בימינו אנו, טרום ה7 באוקטובר, הייתה דומה.
תמונת הניצחון של צבא אברהם מאד מרשימה, אבל קדם למלחמה הצבאית, מאבק אזרחי פנימי בתוך הבית, בין שני מחנות – מחנה רועי אברהם אל מול מחנה רועי לוט – ריב בתוך המשפחה :וַיְהִי רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ". מלחמה משפחתית זאת, מביאה לצערנו להתנתקות בתוך המשפחה:" וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם". אברהם ולוט נפרדים גאוגרפית ולמרות הפערים הגדולים ביניהם, באורח החיים, בהשקפת עולם ובאידאולוגיה. בשעת מבחן, כאשר לוט בן אחיו של אברהם ומשפחתו נתונים בצרה ובמצוקה, אברהם נחלץ בראש הצבא העברי הראשון להצילם מידי המלכים, תוך סיכון גופם.
האסון המר שהתרחש ביום שמחת תורה ב7 באוקטובר, לא ניתן להכלה. אבל המעבר של יום אחד ל 8 באוקטובר, חולל סוג של איתחול ( RESTART ) מחדש, בחברה הישראלית. לפתע, באבחת חרבות ברזל, נפלו כל המחיצות והגדרות שהיו מנת חלקנו בשנה האחרונה.
אנחנו נפעמים ונרגשים מעמנו הנפלא בחזית ובעורף – כאיש אחד בלב אחד, אורות בוהקים להם בשלב צבעיהם הזוהרים של נתינה, משתקפים במלוא עוצמתם, ומהדהדים בשירו של חיים נחמן ביאליק : לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם :" לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם… מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל נָא נַבְדִּילֶנּוּ!".
אנו מאמינים שבעקבות לידתה של הרוח החדשה המפעמת בחברה הישראלית, של שבט אחים ואחיות ביחד, נדע ביחד לנצח ולהשיג את שתי מטרות המלחמה – חיסול שלטון החמאס והחזרת השבויים והחטופים לביתם.
הבה גם נישא תפילה ונייחל לכך, שהסוללה הייחודית של שבט אחים ביחד שהתמלאה ב8 באוקטובר, על מגזריה, עדותיה, אמונותיה, השקפותיה ומגדריה, תישאר מלאה , חיונית ועוצמתית גם בשש לאחר המלחמה.
במעבר חד לחלקת האלוקים הקטנה שלנו במלב"ב. אנו נפעמים ומתרגשים מרוח האיתנות , הסולידריות והביחד במשפחת מלב"ב. המטופלים מלאים בשמחה ,במשמעות ובשייכות, בשגרת החירום בימים אלו. אנו רואים גם חובה וזכות בסיוע שאנו מעניקים למפונים במלונות, לקשישים עם ירידה קוגניטיבית. זאת תרומתה הצנועה של מלב"ב בימי מלחמה, מלב אל לב.
