פרשתנו פותחת בדרמת המחאה של קרח. הוא מסית ומדיח ומבצע ניסיון של פוטש שנכשל, כנגד משה ואהרן. קרח מנחיל לתודעתנו את – מחלוקת קרח ועדתו, שאיננה לשם שמים. אבל בעצם, קרח לשיטתו, טוען לעיוות וקיפוח של הצדק החלוקתי ההוגן, במשפחת הכוהנים והלווים של אהרן ומשה. שכן, קרח משה ואהרן היו בני דודים באותה משפחה. אביהם של קרח היה יצהר שהיה אחיו של עמרם, אביהם של משה ואהרן. קרח דורש את חלקו בעוגת הכיבודים ,השררה וההנהגה. הוא תובע ג'ובים למשפחתו ולמקורביו. למה לא?
אין ספק שדרכו איננה ראויה והוא נוקט במניפולציות ובהסתה. אבל אין להתעלם מטענתו ודרישתו, לכאורה לגיטימית- "אני בן דוד של משה ואהרון. הם ומשפחותיהם קבלו כיבודי כהונה ומלוכה ואילו אני ומשפחתי לא קבלנו כל מינוי…בצדק אני ומשפחתי חשים מקופחים…אני מוחה כנגד אי הצדק החלוקתי בכיבודי המינויים לתפקידי שררה , כוח וכבוד" . כך קרח מנהל את הקמפיין שלו.
אך אנו גם יודעים, שבניו חזרו בתשובה ומשורר נעימות ישראל בתהילים, מקדיש להם מזמורים- "למנצח לבני קרח".
אם רק זאת הייתה המחאה של קרח, יתכן שמשה היה מכיל זאת והיה מוצא דרך, לסוג של "העדפה מתקנת" בפשרה ובפתרון, לדרישתו של קרח לצדק חלוקתי במשפחה.
אך מסתבר לנו שהשחקנים הראשיים בתנועת המחאה בפרשתנו, הם שני השותפים לניסיון ,ליצירת האנרכיה – דתן ואבירם.
אנו רואים שאותו משה הסנגור הגדול של בני ישראל, באירועי קברות התאווה,חטא העגל ובחטא המרגלים, הנה באירוע של קרח ועדתו, ובדגש לדתן ואבירם, הופך להיות קטגור ללא פשרות.
משה לא מותיר עסקת טיעון כלשהי.
משה באירוע קרח ועדתו בפרשתנו, היה נסער כפי שלא היה מעולם, בעיקר בעקבות נאום ההסתה של דתן ואבירם בני ראובן, שותפיו של קרח לפוטש. הם ממוטטים במשפט אחד את האתוס האמוני והציוני של יסוד מסע החירות והעצמאות, ממצרים לארץ ישראל.
הם שוברים את כל הכלים וממחישים בנאומם את המשפט: " אמנם יצאנו ממצרים, אבל מצרים לא יצאה מאיתנו". בנאום מחאתם הם משתלחים בקב"ה, במשה ובאהרן : " הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה " (במדבר, טז' , יג'-יד' ) .
דתן ואבירם שותפיו של קרח, ממוטטים את כל הבסיס של הבית הציוני האמוני והאידאולוגי. מילא אם הם היו רוצים לחזור למצרים, מטעמי נוחות ופחד מקבלת אחריות ועצמאות ומעדיפים להמשיך להיות עבדים –"חינם מן המצוות", זה חמור, יש בכך רפיסות והעדר עמוד שדרה לקבלת אחריות ועצמאות כבני חורין, אך את זה לכאורה, עוד היה אפשר אולי להכיל. שהרי את זה כבר הכרנו קודם, בדרמות של קברות התאווה, במי מריבה ובחטא העגל, שם עם ישראל לקה בשבר נפשי, בתסמונת חרדה ובפחד מפני הפחד. אבל כאן בהציגם מודל אידאולוגי מעוות ,כשהם מציגים את מצרים לארץ הנושבת המובטחת- ארץ זבת חלב ודבש. את זה משה לא יכול להכיל.
בהשקפתם, לאדמת ארץ ישראל, אין כל משמעות ,אין כל יעוד ותכלית.
האדמה שהיא הבסיס, נשמטת מתחת לרגליהם. למעשה, דתן ואבירם זורעים את הזרעים הראשונים של תנועת הבי די אס BDS בימינו (Boycott, Divestment and Sanctions )- הקמפיין הקורא לחרם על ישראל, הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי. הקמפיין החל ב-9 ביולי 2005 על ידי 171 ארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים וארגוני שמאל רדיקלי. הכזבנות חסרת הבושה שהם נוקטים לעיתים- שישראל אינה מולדתו העתיקה של עם ישראל, שמעולם לא היה מקדש בירושלים, שישראל היא מעצמה קולוניאלית, נטע זר במזרח התיכון– כזבנות זו מתחרה בחוצפתה הקולוסאלית, בטענתם של דתן ואבירם, שמצרים הייתה ארץ זבת חלב ודבש ושמשה הוציא ממנה את בני ישראל רק כדי להרוג אותם במדבר.
כאמור בפרשתנו, משה נשבר ונסער והופך להיות קטגור חריף לחוטאים: " וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי ד' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם, יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ד', שְׁלָחָנִי. וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה" (במדבר, טז', כח'-ל').
משה שבאירועי המדבר הקשים האחרים- חטא העגל וחטא המרגלים, לבש את גלימת הסנגור של בני ישראל, הפעם הוא משה הקטגור שאינו מוצא מנוח לנפשו . משה בפרשתנו, מגדיל לעשות, הוא חורג ממנהגו ואף מכתיב לקב"ה מה יהיה העונש החריג והעוצמתי לקרח ולעדתו. למרות שמשה כמובן מודע להשלכות והמשמעויות הגיאו פוליטיות והתקשורתיות של עונש זה, ביחס של אומות העולם לקב"ה ,לעם ישראל והמדינה בדרך באותה עת. הפעם לדידו של משה, השיקול של: "מה יאמרו הגויים", איננו רלוונטי .האינטרסים הגיאופוליטיים נדחקים הפעם לקרן זווית.
יש מצבים בחיים שחוצים קו אדום ויש לפעול בראיה חינוכית ערכית ומוסרית של מהות סוד קיומנו האידאולוגי, של תכלית ומהות היציאה ממצרים לארץ ישראל. משה אמת ותורתו אמת , כאומר לנו- חברים יקרים, עד כאן. גם למחאה ככל שתהיה לגיטימית, יש גבולות. הפעם יש להיות צודק ולא חכם, הפעם יש לדבוק בעקרונות ובאמת. ברעידת האדמה האידאולוגית המתרחשת לפנינו, ששומטת את הקרקע מתחת לרגלינו במאבק של תנועת דתן ואבירם, יש לפעול מיידית ללא פשרות ובנחרצות .
ראו עד כמה אותנטי ועקבי משה, בטיפולו באירוע הדרמטי בפרשתנו, כשבספר דברים, משה בסוג של פוסט טראומה, חוזר ומתאר את אותו אירוע. אבל שם בספר דברים, בנאומו הוא איננו מזכיר במילה את קרח, אלא רק את דתן ואבירם : " וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל. כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ד' הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה " (דברים, יא', ו'-ז'). הנה הוכחה לרעידת האדמה האידאולוגית.
כך גם נראה כיצד משה חוזר בנאומו בספר דברים ומדגיש את המשמעות העמוקה של: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ",שמתחברת רק לאדמת ארץ ישראל : "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת כָּל הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ד' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ. כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם" ( דברים, יא',ח'-י')
דתן ואבירם במחנה קרח ועדתו הופכים את הפירמידה האידאולוגית של עם ישראל. לשיטתם, מצרים היא ארץ היעוד והגאולה. זאת היא פתולוגיה וכשל אמוני קולוסאלי. תשובת המשקל לרעידת האדמה האידאולוגית, היא ברעידת האדמה הפיזית, שהאדמה פוצה את פיה ושומטת הקרקע מקרח, דתן ואבירם ועדתם.
מילת המפתח בדרמה המתרחשת בפרשתנו היא – אדמה. המילה- אדם , היא שורש המילה – אדמה. שהרי ,חייבת להיות משמעות אמיתית לחיבור של האדם לאדמתו. אשר על כן, האדמה נשמטת מתחת לרגליהם של קרח, דתן ואבירם ועדתו .
אז מה עושים? ומהו התיקון לאירוע דתן ואבירם ?
ממש בדיוק, לפי מודל התיקון שלמדנו בשבת שעברה בפרשת "שלח". זהו המודל הטיפולי שיקומי ההתנהגותי הביהביוריסטי- של ביצוע פעולות( action items) , בדמותן של מצוות שיש בהן התעסקות פרואקטיבית, המכוונות מטרה, לעיצוב של תודעה, זהות ומשמעות. כפי שלמדנו שתשובת המשקל לחטא המרגלים, שסבלו משבר בחוסנם הנפשי, הייתה בקיום שלוש מצוות- נסכים , הפרשת חלה וציצית. כך גם לאחר הטראומה שעבר משה והעם באירוע קרח ועדתו שהשחקנים הראשיים הם –דתן ואבירם, שסבלו משבר בחוסנם האמוני והאידאולוגי, כשהאדמה פוערת פיה ובולעת את החוטאים, כך ניתנת בפרשתנו ההזדמנות לבני ישראל לתיקון, בהערכות, למידה והפנמה , בדמותן של המצוות הקשורות לאדמה בפרשתנו– הפרשת תרומות ומעשרות : "וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם, בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ד', מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר.וְנֶחְשַׁב לָכֶם, תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן, מִן הַגֹּרֶן, וְכַמְלֵאָה, מִן הַיָּקֶב. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם, תְּרוּמַת ד', מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ד', לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". (במדבר, יח', כה'- כח' ). מצוות המעשרות והתרומה בסוף פרשתנו, הן תיקון לרעידת האדמה האידאולוגית מבית היוצר של דתן ואבירם. הן תיקון לעיצוב מחדש של התפיסה ששורשו של האדם, במילה- אדמה. בכוחו של האדם המחובר לאדמתו- להפוך אותה לגן פורח, אך גם מנגד , בכוחו להפוך אותה לשדה בּוּר, בהיותו אדם בּוּר המנותק מחיבור השייכות והמשמעות לאדמה.
כך גם משה ממשיך בנאומו בספר דברים ונותן תוקף למודל המצוות, כתיקון לרעידת האדמה האידאולוגית של דתן ואבירם: "אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ… וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" ( דברים, יא', ח'-יד).
החיבור של האדם לאדמתו ולארצו הוא בפרקטיקה, בפעולות של התעסקות במצוות התלויות בארץ, בתרומות ובמעשרות. זה יכול להתקיים רק במציאות של חיבור, שיש בו שייכות ומשמעות אמיתיים, של עם ישראל לאדמתו, בפרקטיקה של עמל ויזע. קיום המצוות התלויות בארץ של תרומות ומעשרות, יש לו התכנות, רק אם אתה יושב פיזית בארץ ישראל. אין התכנות למציאות של קיום מצוות התלויות בארץ מצרים, כארץ זבת חלב ודבש ,אם אתה מחזיק באידאולוגיה של דתן ואבירם.
כך מציב לנו תמרור אזהרה פרופ' שלום רוזנברג( 1935- 2023 ) במאמרו, אודות אלו שמנתקים יהדות מטריטוריה, שהובטחה לנו בברית בין הבתרים:" אחר חורבן הבית היו פריצי הדור מתגאים ואמרו, מה הפסדנו בזה שנחרב הבית, הרי יש בינינו תלמידי חכמים וזקנים…כוונתי לאותם הוגים ואינטלקטואלים, שמציגים את היהדות כרוחנית בלבד, ומנסים לשכנע אותנו שאין אנו זקוקים לטריטוריה, לאותם דברים שהעמים והדתות הפרימיטיביים טועים בהם. אלו הם עניינים לגויים. זה לחלוטין לא מוזר שגם כאן הקצוות מתאחדים. בקצה אחד מופיעים דברים אלה בעולם האולטרה חרדי, כשהיהדות מצטמצמת בד' אמות של בית המדרש. אבל גם בקצה השני, שומעים אנו את הטענה שהאנושיות מתבטאת לא בגווילים הנשרפים, אלא באותיות , שהן האדמה והלאומיות האמיתיות שלנו. גם אצלם הניכור הופך להיות אידיאל, והספר לטריטוריה האמיתית של העם היהודי. ציונות פירושה, חיבור הספר אל האדמה, ציונות פירושה, חזרה לחיים הגשמיים, של שמים ,אך גם של פיסת אדמה".(פרופ' שלום רוזנברג , משל הקת והגרזן, מקור ראשון, ערש'ק "אמור", טז' אייר תשע'ג,26.4.13 ).
הנה כי כן, הכול תְלוי מעשה ידי אדם, בכוחו להאיר העולם ובכוחו להחשיכו, בכוחו להיות קְטַן אמונה ותקווה ובכוחו להעצים לכידות וערבות הדדית, באמונה ובתקווה. בכוחו, לתקן עולם ובכוחו להרסו.
הנה כי כן, למחאתם של דתן ואבירם נביאי השקר אין גבולות. הם שוברים לנגד עינינו את כל הכלים בחוללם רעידת אדמה אידאולוגית. האדמה נשמטת תחת רגליהם.
"אמת מארץ תצמח".
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
