פרשתנו סמוכה השנה לחג השבועות.
דומה שסמיכות זאת איננה מקרית, ומשתקפת בסוגיית גזלת הגר בפרשתנו: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם, לִמְעֹל מַעַל בד' וְאָשְׁמָה, הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ, אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהֵשִׁיב אֶת-אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו; וְנָתַן, לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. וְאִם-אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל, לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַד', לַכֹּהֵן:מִלְּבַד, אֵיל הַכִּפֻּרִים, אֲשֶׁר יְכַפֶּר-בּוֹ, עָלָיו. וְכָל-תְּרוּמָה לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה. וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו, לוֹ יִהְיוּ; אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן, לוֹ יִהְיֶה" (במדבר, ה', ה'-י')
רש"י מאיר את סוגיית גזלת הגר:"ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה, האחד, שכתוב והתוודו, לומר שאינו חייב חומש ואשם(שכתובים בספר ויקרא) על פי עדים עד שיודה בדבר, והשני, על גזל הגר, שהוא ניתן לכוהנים. ואם אין לאיש גואל …וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, או בן או בת או אח או שאר בשר הקרוב …אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים".
פרשיית הגזלה מהגר בפרשתנו, דורשת מעמנו התבוננות עמוקה, קודם כל בתוכנו, בהתבוננות פנימית ואמיתית ביחס לאחר ולשונה ובמקרה של פרשתנו- לגר. בין אם עסקינן בגר צדק ו/או בגר תושב .
המחויבות שלנו היא אחת.
הנה התבוננות מעמיקה בנפש הגר, במאמרה של הסופרת רבקה מאיר: "האדם הוא זר בעולם. הוא נולד לתוך החיים בלי לדעת מה הם, וכל ימיו הוא עמל להבינם, לתת בהם סימנים. כל ימי חייו עוברים עליו בניסיון להכות שורש, להגיע לתחושה של קבע ובית. לעיתים קרובות הוא מדמה שאכן הצליח בכך והוא מסב לו שאנן, מרופד בביתו, במשפחתו ובחייו. עד שבאים הימים וטופחים על פניו, מפריעים בו כרוח פרצים, מגלים לו שהוא תושב של ארעי… יש מעט מקומות שבהם יש ציווי לאהוב, מדובר בשלושה, בראשון זה שבקריאת שמע, מדובר בציווי לאהוב את הבורא. בשני המקומות האחרים נאמר שיש לאהוב מישהו כמוך. כך לגבי הרע וכך לגבי הגר." (שבת, מקור ראשון א' סיון תשס"ז 18.5.07).
כאמור, פרשתנו צמודה לחג השבועות, שמאיר את סוגיית הגרות בממדיה השונים, בדמותה של רות המואביה:"וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ . כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה ד' לִי, וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ" ( מגילת רות, א', טז'- יז').
הנה כי כן, פרשתנו העוסקת בגזלת הגר ובהעדר גואל:" וְאִם-אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל " , מתכתבת עם סוגיית הגר והגואל אצל רות הגיורת :"וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ; וַיִּתֵּן ד' לָהּ הֵרָיוֹן, וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים, אֶל-נָעֳמִי, בָּרוּךְ ד', אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם; וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל. וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, וּלְכַלְכֵּל אֶת-שֵׂיבָתֵךְ: כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר-אֲהֵבַתֶךְ, יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר-הִיא טוֹבָה לָךְ, מִשִּׁבְעָה בָּנִים. וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת-הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי-לוֹ לְאֹמֶנֶת. וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר, יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד". ( מגילת רות,ד',יג'- יז').
תורתנו מציבה לקהילת קדושים, רף מוסרי ביחס לגר:" וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי, ד' אֱלֹהֵיכֶם"( ויקרא,יט',לד').
הקריאה היא לא רק לעשיית צדק חברתי כמילוי חובה וציות לכללים ולחוקים בלבד, אלא קוראת לנו גם לעשיית צדק חברתי באהבה.
עשיית הצדק החברתי מחויבת כלפי כל אדם שנברא בצלם אלוקים. כך גם לגר התושב ולאדם הזר שחי עמנו. עלינו לא רק לעשות עמו צדק חברתי ולא לפגוע בזכויותיו ובאיכות חייו, אלא עלינו לאהוב אותו כמונו.
כך גם נתבונן בניתוחה הרגיש של הסופרת אמונה אלון והחיבור למעמד קבלת התורה בחג השבועות :"קל לקבל את מי שמוכר לנו, את מי שדומה לנו, את מי שאנחנו יכולים לראות בו, במודע או שלא במודע, השתקפות של עצמנו, כפי שאנו מכירים את עצמנו, או כפי שהיינו רוצים להיות. הרבה יותר קשה לקבל את הזר, את השונה, את זה שמשקף לנו חלקים בלתי מוכרים באישיותנו. חלקים שאולי איננו רוצים כלל להכיר. ומכאן שנאת הזרים, אשר מי כמונו היהודים, חווה אותו על בשרו לאורך הדורות. אצלנו לעומת זאת, יש אפשרות לא רק לקבל זרים, אלא אף לאהוב אותם… ולגייר בקבלה ובאהבה גם חלקים זרים בתוך אישיותנו, בטרם נתייצב למרגלות הר סיני לקבל, מחדש, את התורה ואת עצמנו" ("שבת בשבתו" במדבר תשס"ז, 1170).
קהילת הזיכרון של עם ישראל שיצאה ממצרים, חוותה את תסמונת היהודי הנודד, שתויג בשבילי ההיסטוריה ובנתיבי מדינות העולם השונות, כאדם זר לא לגיטימי שבו יש לפגוע . כך הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי של העם היהודי, יודע לספר לנו, כיצד נהגו בנו בני המקום בגלויות השונות והתייחסו אלינו, כפי שהגדיר זאת יהודה לייב פינסקר ( 1821-1891) ממנהיגי הציונות בספרו- "אוטואמנציפציה"(1882) : "היהודים בגולה בעיני הגויים, הם כמו המתים בארץ החיים".
תורתנו הקדושה מזכירה ב 36 מקומות את החובה היהודית כיצד לנהוג "בגר ותושב" שבקרבנו: "תניא – ר' אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלושים ושישה מקומות ואמרי לה בארבעים ושישה מקומות בגר? מפני שסורו רע. מאי דכתיב "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים". תניא – ר' נתן אומר, מום שבך אל תאמר לחברך" ( בבלי, בבא מציעא נ"ט ע"ב).
מיהו גר התושב שבקרבנו ?
"איזהו גר תושב, זה גוי שקבל עליו שלא יעבוד עבודה זרה עם שאר המצוות שנצטוו בני נח"
(רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ד הלכה ז').
"ומי שאינו שייך לעם היהודי, דינו כבן נח ואינו חייב אלא בז' מצוות של בן נח, או לכל היותר דינו כגר תושב" (הרב גורן תשמ"ג עמ' 150 מתוך צבי זוהר ואברהם שגיא – גיור וזהות יהודית
עיון ביסודות ההלכה מכון שלום הרטמן מוסד ביאליק ירושלים תשנ"ז 1997 עמ' 224).
כיצד עלינו לנהוג בעובד הזר ?
" אין משיבין אותו (את הגר התושב) בספר ולא בנוה רע, אלא בנוה יפה באמצע ארץ ישראל,
במקום שאומנותו יוצאה, שנאמר: "עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו, לא תוננו" (מסכת גרים פרק ג' הלכה ד').
הרב משה אביגדור עמיאל ( 1882-1946) שכיהן כרבה הראשי של תל אביב בשנת 1936, מאיר בתפיסתו היהודית הדמוקרטית הנאורה את נושא דיוננו, בספרו -"לנבוכי התקופה":"הן מדינת היהודים אפילו בימיה הטובים ביותר, הייתה קטנה וחלשה. היא הייתה מוקפת שונאים ומתנגדים מכל העברים, ומפני טעמים מדיניים ודתיים חשבו מתנגדיה תמיד להחריבה ולהכריתה. ואם מדינה קטנה ומוקפת באויבים מכל העברים מחוקקת חוקים שווים לגר ולאזרח, הרי היא עצמה חותרת חתירה גדולה תחת בניינה. ואף על פי כן נתנה התורה מקום לחתירה הגדולה. תחת כל קיומה של המדינה, מפני חירות הפרטים הזרים, שבחרו להתיישב במדינה הקטנה , זו מדיניות היהדות". (הרב משה אביגדור עמיאל, לנבוכי התקופה – פרקי הסתכלות במהות היהדות עמ' 80, 1943).
האתגר המוצב בפנינו אינו פשוט בכלל. שהרי היצר הטבעי לא אחת מוביל אותנו למרחב
הקסנופוביה- שנאת הזר. מרחב זה מייצר תפאורה של סטריאוטיפים, סטיגמות, שעומדים בסתירה , לדמות המוסרית המצופה מעמנו, כעם סגולה וכאור לגויים.
הבה נעלה בדעתו, כיצד היה נראה עולם הזקנים והנכים הסיעודיים, ללא המטפלים הזרים .
אנו לא אחת נוכחים במעמד של הספדים בלוויות, כשאחד הילדים נושא בשפה האנגלית, מילות הכרת הטוב והתודה לעובד הזר שטיפל במסירות באביו או באימו הזקנים והעניק להם סוג של איכות חיים בתוחלת חיים.
האם מישהו מעלה בדעתו, כיצד היו נראים עבודות הבניה, החקלאות ושירותי הניקיון וכו', עבודות שמוגדרות בשפה המקצועית הסוציולוגית-השוק המשני , ללא העובדים הזרים?
אל לנו לאחוז במוסר כפול . עלינו להעניק יחס, כבוד ואהבה ,לאדם הזר שבקרבנו.
הנה מציבה לנו פרשתנו הסמוכה לסיפורה של רות המואביה בחג השבועות, תמרור מוסרי וערכי ביחס לאדם הזר ,מהגר העבודה שחי בקרבנו.
אך דומה שפרשתנו מאתגרת אותנו, לא רק לבחון את יחסנו לאדם הזר שגר פיזית במחיצתנו- בשכונתנו, בעירנו ובמדינתנו, אלא מאתגרת אותנו לבחון בהתבוננות פנימית גם את –הַגֶּן הפנימי שלנו, שנקרא – הזר, האחר והשונה שבתוכנו. באיזו מידה אנו מסוגלים, להכיל אותו בתוכנו- בליבנו ובתודעתנו, לא כמצוות אנשים מלומדה ולא רק כציות לכללי הסדר החברתי, אלא להכילו ולהטמיעו בתוכנו – באהבה.
בחג השבועות , חג מתן תורה ,שבו גם נתוודע שוב לסיפורה של רות המואבייה והזרה ,נתייצב כולנו כנגד הר סיני –"וַיִּֽחַן ־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר" ,כאיש אחד בלב אחד, נעמוד נְקִיִּם מהַגֶּן הזר שבתוכנו ,לאחר גיורו, ונדע גם להכיל את אחינו הזר לנו -בהשקפותיו ובדעותיו.
לבסוף בנימה אישית, פרשת נשא היא מאד אישית עבורי. בליל שבת של פרשתנו- פרשת נשא, לפני 22 שנה, הוזעקתי מביתי בתוקף תפקידי כמנהל מינהל הרווחה ומכלול אוכלוסייה בחירום, בעיריית תל אביב יפו, לזירת הפיגוע בדולפינריום. בפיגוע הנתעב נרצחו 21 נערים ונערות, שרובם עלו עם הוריהם מחבר העמים. המחבל הנתעב לא הבחין בין נער יהודי לבין נער שאיננו יהודי על פי ההלכה.
עבורי הייתה זאת השבת הקדושה ,הרוחנית והארוכה ביותר בחיי. לעולם, לא אשכח את מעמד ההבדלה המרגש במוצאי שבת עם כל חבריי בצוותים שפעלו במהלך השבת ללא הפסקה- במרכז המידע והתמיכה במשפחות בזירת האירוע, בבתי החולים, במכון לרפואה משפטית באבו כביר ,בצוותי ההודעות למשפחות , בהכנת הלוויות והשבעה, בתמיכה בצוותים- "מי יציל את המציל" , ובקווי התמיכה המקצועית לציבור הרחב.
זאת הייתה ברכת ההבדלה המרגשת והמבדלת בין קודש לקודש קודשים- "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלא אֶפְחָד…ד' צְבָאות עִמָּנוּ. מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלהֵי יַעֲקב סֶלָה".
לעולם לא אשכח את המפגש המורכב במוצאי אותה שבת קדושה, עם הנהלת חברה קדישא, כיצד לטפל ברגישות יתירה ובאהבה אין קץ במשפחות שחלקן לא היו יהודיות על פי ההלכה, או שהיו בהליכי גיור, בכל הקשור להבאת הפרחים הצעירים לקבורה בבית העלמין בקרית שאול.
עשינו הכול ברוח הציווי :" וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ ". חיבקנו את המשפחות ואמרנו להן בעיניים דומעות: "אחינו ואחיותינו אתם".
שבת שלום וחג שבועות שמח
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
