השבת הוכרזה על ידי השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך ( 1960 – 2015 ) כשבת – וְהָדַרְתָּ, בכל בתי הכנסת ותנועות הנוער, בסימנה של מצווה מכוננת בפרשתנו: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ד' "(ויקרא, יט', לב' ). כך קרא אורי אורבך ז"ל : " ראוי שהבשורה של וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן תצא מבתי הכנסת, מתוך קהילות של תורה. וכך לא רק מצווה נקיים, אלא מפני שיבה, תקום חברה מתוקנת וטובה יותר".
השבת מאירה את פניה לכבודם של הזקנים.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, צפוי מספרם של בני ה-65 ומעלה בישראל, להוות בשנת 2025 , כ-15 אחוז מהאוכלוסייה. כך גם בעוד פחות משני עשורים, תהיה תוחלת החיים הממוצעת 84.8 שנים לגברים ו-89.5 שנים לנשים (הלמ"ס 2016). אם עד כה ידענו לאפיין את אוכלוסיית הזקנים כמייצגים את הגיל השלישי, הרי כיום כבר מאפיינים את הישישים גילאי 80+, כבני הגיל הרביעי:" בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה " (איוב יב', יב'). תהליך ההזדקנות אינו הומוגני, וניתן להתייחס לשלושה סוגי הזדקנות. הסוג הראשון, מתאפיין בזקנים בריאים, יצרניים, פעילים ומתנדבים, לומדים ומועשרים בידע ובתחביבים ומודעים לזכויותיהם ויודעים למצותם: "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ" (תהילים צב', טו').
כך טבעה הנרייטה סאלד ( 1860-1945 ) את משפטה האלמותי:
“The young has better visual ability, but the old sees better”
סוג ההזדקנות השני, מתאפיין בקשיי תפקוד ותלות בממסד. הזקנים חשופים לסכנה ולסיכון, נתונים בעוני ובמצוקה כלכלית, חלקם סובל מאי ביטחון תזונתי, גלמודות, ערירות ובדידות. חלקם, קורבן לאלימות וניצול. חלקם, סובלים מבעיות רפואיות ונתונים במצוקה נפשיות: " אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי " (תהילים, עא', ט').
הסוג השלישי מתאפיין בדמנציה וירידה קוגניטיבית: "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי" (תהילים נא' יג' ).
אורי אורבך שנפטר בטרם עת. באחד ממאמריו, מצטט את החזקוני (רבי חזקיה בן מנוח, חי בצרפת 1250-1310) על הפסוק : " ואברהם ושרה זקנים, באים בימים" ( בראשית, יח',יא')- "עד אברהם אבינו לא הייתה זיקנה בעולם. אברהם ובנו יצחק היו דומים מאד זה לזה. מי שהיה רוצה להשיח עם אברהם, היה משיח עם יצחק, עם יצחק- היה משיח עם אברהם. עד שבא אברהם אבינו לפני הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם, צריך אתה להפריש בין אב לבן, בין נער לזקן, שיתכבד הזקן בנער. אמר לו הקב"ה: חייך, ממך אני מתחיל, הלך ולן באותו הלילה ועמד בבוקר. כיון שעמד ראה שהלבין שיער ראשו וזקנו. אמר לפניו: ריבונו של עולם, עשיתני דוגמא. אמר לו: עטרת תפארת שיבה"( משלי, טז',לא') לכך נאמר: ואברהם זקן".
זקן ,מייצג חוכמה וניסיון חיים, נוטריקון:״זה קנה חוכמה״ (מסכת קידושין, לב', עמוד ב').
התובנה היא, שזיקנה איננה רק גיל ביולוגי או פרמטר מספרי של שנות החיים, אלא גיל איכותי רוחני, של יכולת להתחדש למימוש עצמי גם בגיל השלישי ואף כיום גם בגיל הרביעי.
מריאן רבינוביץ ( 1934-2010 ) בספרו:" גילו של אדם וזמנו האישי" מדבר על שינויים בכשירות שקורים לאדם בהתקדמו על הרצף הזה. גילו של האדם מורכב מששה משתנים: הגיל הכרונולוגי, הביולוגי, הקוגנטיבי ,האמוציונלי, החברתי והתפקודי, כאשר כל אדם מתקדם בכל אחד ממשתנים אלה בקצב שונה ובדרך שונה".
ארגון הבריאות העולמי WHO פירסם מסמך מדיניות בשנת 2002,שהשמירה על איכות חיים בתוחלת חיים היא:" להמשיך להיות פעיל, להמשיך להיות מעורב בפעילות חברתית, כלכלית, תרבותית, רוחנית ובענייני ציבור ובפעילות גופנית ותזונה נכונה".
מנגד, על המנעד והספקטרום של מעגלי איכות החיים בתוחלת החיים של הזיקנה, ״ אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי ״. בתלמוד הבבלי והירושלמי, נדרשים לתופעת הדמנציה,- ״היזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו״ (מסכת סנהדרין, צו׳).
אולי זאת המשמעות האמיתית של – "לוחות שבורים מונחים בארון, בצד לוחות שלמים" (ברכות, ח', ב' ).
כיבוד הורים והדאגה לזקן, מקבלת ביטוי נרחב במקורותינו, בהטלת חובות על הילדים, המשפחה, הקהילה , החברה ורשויות המדינה, בטיפולם בזקנים. הטיפול בזקן, מחייב רגישות יתירה ומעורבות יום יומית, בהגנה על צרכיהם וזכויותיהם של הזקנים.
כך דורשת זאת פרשתנו :" מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי, ד' אֱלֹהֵיכֶם."( ויקרא, יט', ג', לב')
רש"י ( 1040-1105 ) מציג לנו את הפרקטיקה :" וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן, איזהו הדור? לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו. יכול יעצום עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמר ויראת מאלוקיך, שהרי דבר זה מסור לליבו של עושהו…וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלוקיך".
המבחן איננו רק במה אתה עושה, אלא לא פחות מכך- איך את עושה? איך את מעניק כבוד והדר להוריך ולזקניך.
עלינו לומר לא – ליחס מנוכר של המה בלבד ולומר כן– ליחס אנושי של האיך, כלפי הורינו וזקנינו.
פרשת קדושים פותחת בקריאה:" וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ,קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם".
הנה כי כן, מצוות הענקת כבוד והדר לזקנים –"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ד' ",מתכתבת עם ציווים נוספים השכנים לה, הממוקמים בסמיכות לה בפרשתנו. דומה שאין זה מקרה.
הנה השכנה הראשונה – "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ …וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ד'." (ויקרא, יט',יא'- יד'). החרש הרי לא שומע שמקללים אותו , אז לכאורה מה כל כך נורא ודרמטי בדבר ?
הרמב"ם( 1138-1204 ) בניתוח פסיכולוגי מוסרי מאיר את עינינו אודות החובה המוטלת עלינו כלפי עצמנו: " והיה עולה בדעתנו שכוונת התורה שאסרה קללת אדם מישראל היא : אם הוא שומע את זה מחמת הבושה והצער המגיעים לו ( שרק אז היא אסורה). אבל קללת החרש , כיון שאינו שומע ואינו מצטער בכך, הרי אין חטא בדבר. לפיכך השמיענו שהוא אסור, והזהיר עליו, לפי שאין התורה מביטה על מצב המתחרף בלבד, אלא הביטה גם על מצב המחרף, שהוזהר שלא יעורר נפשו לנקמה ולא ירגילנה לכעוס." (ספר המצוות, מצווה שיז).
הנה כי כן, יוצאת הקריאה בשבת – וְהָדַרְתָּ , לנהוג בטוהר המידות וברגישות מלאה, בדיבורנו כלפי האדם הזקן שהתחרש ששמיעתו בגדה בו, כאילו הוא שומע.
הנה השכנה השנייה – " וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ד'". כך נמצא במסכת מועד קטן, ה', ע"א : " רמז לציון קברות מן התורה מניין ? אביי אמר מהכא : ולפני עיוור לא תיתן מכשול". פרופ' נחמה ליבוביץ' ( 1905- 1997 ) "לפני עיוור לא תיתן מכשול?- הלוא לא פתיתי, לא גיריתי, לא דברתי על לב מישהו, לא נתתי עצות ולא סייעתי ידי עושי מעשה. בביתי ישבתי ולא ראיתי איש- מה לכם כי תלינו עלי?. התורה מלמדת אותנו כי גם בשב ואל תעשה, גם תוך פסיביות גמורה, גם בהתרחקות מחיי חברה ומפעילות בחברה, גם תוך הסתגרות גמורה בד' אמות שלך, של חייך הפרטיים, אינך יכול לגול מעל עצמך את האחריות לנעשה בחברה, לעוול, לחמס, לרוע. כי בזה שלא מחית, שלא הרמת כשופר קולך, שלא ציינת קברים ומקומות תורפה, בזה כבר האחריות לרע שנעשה רובצת עליך ועברת על "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל."
הנה כי כן, יוצאת הקריאה בשבת – וְהָדַרְתָּ , להקפיד על מניעת מכשול מאדם זקן שראייתו בגדה בו. עלינו למקד יותר ויותר את ראייתנו שלנו , למנוע סיכון מהאדם הזקן שחי בקרבתנו.
והנה השכנה השלישית- פרשתנו קוראת לנו לעשיית צדק חברתי לכל מי שנברא בצלם אלוקים, גם לגר התושב ולאדם הזר שחי עמנו. עלינו לא רק לעשות עמו צדק חברתי ולא לפגוע בזכויותיו ובאיכות חייו, אלא עלינו לאהוב אותו כמונו: " וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי, ד' אֱלֹהֵיכֶם".( ויקרא, יט', לג- לד).
מרחב הקסנופוביה– שנאת הזר, מייצר תפאורה של סטריאוטיפים, סטיגמות, שעומדות בסתירה לערכים של קהילת קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. תורתנו הקדושה מזכירה ב 36 מקומות את החובה היהודית כיצד לנהוג "בגר ותושב" שבקרבנו: "תניא – ר' אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלושים ושישה מקומות ואמרי לה בארבעים ושישה מקומות בגר? מפני שסורו רע. מאי דכתיב "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים". תניא – ר' נתן אומר, מום שבך אל תאמר לחברך" ( בבלי, בבא מציעא נ"ט ע"ב).
הבה נעלה בדעתו, כיצד היה נראה עולם הזקנים והנכים הסיעודיים, ללא המטפלים הזרים .
אנו לא אחת נוכחים במעמד של הספדים בלוויות, כשאחד הילדים נושא בשפה האנגלית, מילות הכרת הטוב והתודה לעובד הזר שטיפל במסירות באביו או באימו הזקנים והעניק להם סוג של איכות חיים בתוחלת חיים.
הנה כי כן, יוצאת הקריאה בשבת – וְהָדַרְתָּ , לא לאחוז במוסר כפול . עלינו להעניק יחס, כבוד ואהבה ,לאדם הזר שבקרבנו, המטפל במסירות בהורינו הזקנים.
מחקרים מראים, כי יחס והתייחסות סטריאוטיפית ובלתי אישית לזקנים, בדמות – גילנות ואג'יזם, עלולה לפגוע הן בבריאותם והן בירידה בתפקודם הקוגניטיבי ( Levy, 2000) וגורמת לירידה בביצועים שלהם ובמצבם הבריאותי. ההשפעה החמורה של הסטריאוטיפים השליליים מדגישה את הצורך בהתערבות אשר תכלול הטמעה של סטריאוטיפים חיוביים כלפי זקנה. הייחודיות של סטריאוטיפ הזקנה, נובעת מכך שהצעירים שמחזיקים בו ולעיתים אף מזלזלים בגינו באוכלוסיית הזקנים, יהפכו גם הם יום אחד להיות הנפגעים.
הנה שבת וְהָדַרְתָּ, מאירה באור יקרות את תפילת השר לאזרחים ותיקים- אורי אורבך ז"ל, שכתב בשנה האחרונה לחייו, בערב ראש השנה תשע"ה 2014 : " ריבונו של עולם, אלוהי הזקנים/ בקשה מהשר לאזרחים ותיקים/ שתקבל תפילתי כתפילת זקן ורגיל/ אפילו שעוד לא הגעתי לגיל: יהי רצון מלפניך שתיתן שנה עסוקה יותר לכל הגמלאים/ שתהיה שנה טובה יותר לזקנים הלא בריאים/ שתמצא אהבה לכל הבודדים והבודדות/ שתיתן לסקרנים ללמוד, לבליינים – לרקוד, ולמי שרוצה – לעבוד/ והכי חשוב: שנחזיר לגיל הזהב את הכבוד! סליחה, ריבונו, אם אני קצת מציק/ (ועוד בחרוזים שזה ממש מעיק)/ אבל עודף פנאי עלול גם להזיק/ אז דאג נא שהמבוגרים שלנו יוכלו להתנדב/ ושיתרמו מהניסיון שלהם ומהלב/ שתהיה שנה יותר עשירה לזקנים החיים מלחם צר/ (בטח יש לך קשרים עם שר האוצר)/ ושישמחו בילדים ובנכדים, ואם אפשר בנינים/ כי בגיל הזה הדברים הגדולים הם הדברים הקטנים. אבינו שבשמים, היושב במרומים/ חמול השנה על אהוביך, הבאים בשנים/ וסליחה אם אני נשמע קצת מוטרד/ אבל ככה זה כשצריך לנהל משרד/ שדואג לוותיקים, בלי תקציבים ובלי רוב טקס/ כל השבוע וגם ב"שלישי בשלייקס"./ ותן לנו כוח, לילדים ולהורים/ להבין שהעולם לא שייך רק לצעירים ".
כך לשבת וְהָדַרְתָּ כרוך שובל כחול לבן של יום העצמאות, אותו חגגנו לפני יומיים ובו הרמנו כוסית ליום הולדתה ה75 של מדינתו האהובה. גם מדינתנו בגילה הכרונולוגי היא בגיל הזיקנה . למדינתנו אין תאריך תפוגה ועליה נשמור, רק בשירת התקווה שהיא אחדות סלע קיומנו, כמו בשירו של – אהרון בס : "לא מצוין על אריזת החיים שלך תאריך תפוגה וכול עוד שזה כך, אתה בהחלט לא מקולקל, אפילו לא קרוב. את טעם החיים שלך אתה יוצר בכול ערבוב בכול תבלין שאתה נעזר בו להטעים קצת יותר. והתבשיל? יוצא נהדר, כול עוד אתה זוכר להשתמש במרכיב העיקרי שלו- התקווה"
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
