"חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם"

בליל הסדר, נסב סביב השולחן, נספר את סיפור ההגדה ונאמר הלל בשירה ובהודיה.

מה נשתנה הלילה הזה באמירת הלל מכל הלילות?

בשנת 701 לפני הספירה, סנחריב מלך אשור מגיע במסעו  עם צבא גדול לתחנתו הסופית, לכיבוש ירושלים.

סנחריב מעריך, שבקלות יסיים את מסעו והישוב היהודי בירושלים ייפול לידיו ,שהרי אין סיכוי לישוב היהודי הקטן אל מול הצבא של המעצמה הגדולה בעולם , באותה עת.

אך כאן נכונה לו הפתעה, בדמות מנהיגות אמונית, נחושה וכריזמטית של המלך חזקיהו, שנערך למתקפת סנחריב. חזקיהו עוסק ללא לאות, בחיזוק החוסן האמוני של עמו בלכידותו ובאחדותו.

סנחריב שולח את הרמטכ״ל שלו רבשקה, שידבר ישירות אל היהודים מעל ראשי מנהיגיו וידבר אליהם בשפתם ״בקול יהודית״ וישכנע אותם להיכנע ולותר על חירותם וריבונותם ובתמורה יקבלו אושר בחסות המעצמה האשורית.

הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קוראין את ההלל (של ליל פסח) ואמר לסנחריב: חזור לאחוריך, כי ניסים נעשים להם בזה הלילה והתוצאה הייתה מפלה גדולה לצבא אשור הגדול.

כל הדרמה שתוארה ,שגיבורה הוא המלך חזקיהו, מתרחשת בליל פסח, בליל הסדר, בזמן שירת ההלל.

ליל הסדר שבו נסב הלילה, הוא המרחב החוויתי והחינוכי, כיצד להתחבר ל:" "חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם".

חוסננו הוא באחדותנו, כנאמר בהגדה:״והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד, עמד עלינו לכלותנו והקב״ה מצילנו מידם״. המילה אחד-משמעותה, שאם נהיה אחד-  מאוחדים – עם אחד בלב אחד, יהיה קשה לשונאינו לממש את מזימתם ולפגוע בקיומנו ולכלותנו.

חוסננו הוא גם בערבותנו, איש לרעהו, שנדע לכבד גם את השונוּת וההבדלים בתוכנו, ב״אחד״ שבנו ו"באחר" שבנו, היחד בצד הייחוד.

שכן, כנגד ארבעה בנים דיברה ההגדה:״אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול״.

ו' החיבור מחברת את כולם באחדות ולא באחידות סביב שולחן ליל הסדר, על ההבדלים והשונוּת ביניהם.

כוחנו באמונתנו. כוחנו באחדותנו, כוחנו בעוצמתנו הרוחנית, הצבאית, החברתית, המוסרית והכלכלית.

נאומו של דוד בן גוריון בוועדת פיל 1936 שופך אור על מסע תקומתנו וחירותנו בחג הפסח שממשיך ליום העצמאות וליום ירושלים, שאותו אנו מספרים בליל הסדר: "לפני שלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה "מייפלאואר" ובה אנגלים שקצו בחברה. הם חיפשו חוף שומם לחלוטין להקים בו עולם חדש. הם נחתו באמריקה, והיו ראשוני המייסדים של אומה  זו. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה ועל כן כל ילד אמריקאי יודע שם זה מבית אבא, בית ספרו ועוד. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק את יום ושעת ההפלגה של אוניה זו, כמה אנשים היו באנייה, שמות משפחותיהם, מה לבשו, מה אכלו, מה היה מסלול הפלגתם, היכן הנקודה בה עלו על חוף הארץ שיסדו אבותיו ובה הוא גר היום בזכותם? והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה קודם הפלגת המייפלאואר, יצאו היהודים ממצרים. כל ילד יהודי בעולם- באמריקה וברוסיה, בתימן ובגרמניה- יודע בדיוק: אבות אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר של החמישה עשר בניסן. מה לבשו? "מותניהם חגורים ומקלם בידם"; הם אכלו מצות, והגיעו אחרי שבעה ימים לים סוף. הוא גם מכיר את מסלול המסעות במדבר וקורותיהם במשך ארבעים שנה. עד היום הזה, אוכלים היהודים בכל העולם מצה זו שבעה ימים מחמישה עשר בניסן, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך. והם מסיימים בשני מאמרים: השנה אנו עבדים, לשנה הבאה בירושלים, בארץ ישראל. כך טיבם של היהודים".

נאומו של דוד בן גוריון בוועדת פיל, דורש ממנהיגינו בימים אלו, שמסביב יהום הסער, לגלות אחריות לטיפול מושכל וראוי, בפיל שבחדר הלאומי אצלנו.

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב