פרשת "בראשית" – "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ "- עולם של אור, או עולם של חושך?

פרשת "בראשית" – "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ "- עולם של אור, או עולם של חושך?

מאז ימי בראשית ועד ימינו, השתנה העולם, פשט ולבש צורה. מעידן האבן לעידן הטכנולוגי המואץ של ימינו.

רק האדם לא השתנה. האדם נשאר אותו אדם-ביצריו, בדחפיו, ברגישויותיו , ובחולשותיו.

בריאת האור והחושך ביום הראשון, היא גם מטאפורה לדמותו האנושית של העולם ולבחירתו של האדם, האם מכוון לעולם של אור, או לעולם של חושך ?

" בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר, כִּי טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" ( בראשית, א', א'-ד').

הנה האור והחושך  כייצוגים למעשיהם של הצדיקים ושל הרשעים, משתקפים במדרש: "אמר רבי ינאי מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים. "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם"- אלו מעשיהן של צדיקים.  "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה" – אלו מעשיהן של רשעים"( מדרש רבא, בראשית, ג').

שירה המטלטל-" כַּף הַיָּד ", של ויסלבה שימבורסקה (1923 – 2012) משוררת פולנייה, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996, מחבר אותנו לנושא דיוננו בפרשתנו- עולם של אור -" פו הַדֹּב ", או עולם של חושך – מיין קאמפף? כך היא כותבת :" "עֶשְׂרִים וּשְׁבַע עֲצָמוֹת, שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁרִירִים, קָרוֹב לָאֲלָפִים תָּאֵי עֲצַבִּים, יֵשׁ בְּכָל כָּרִית שֶׁל אֶצְבְּעוֹתֵינוּ הֶחָמֵשׁ. הֲרֵי זֶה דַּי וְהותר, כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת  "מַיין קאמפף" אוֹ אֶת "פו הַדֹּב".

בחירתו של האדם , להביא אור לעולם או להביא חושך לעולם, באמצעות הכלים שיצר ופיתח, מקבלת ביטוי מעצים בנבואה : " הִנֵּה אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל "( ישעיהו, נד', טז').

הבחירה מסורה אך ורק בידי האדם, להיות חרש ונפח תורם ומועיל  או להשתמש בכלי להשחית או לחבל. כמו בפרשתנו אודות תובל קין , אמן הנחושת והברזל הראשון : " וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל"  (בראשית, ד', כב').

גם אלפרד נובל (כימאי ומהנדס 1833-1896) ממציא הדינמיט ויוזם המוסד היוקרתי של פרס נובל , פיתח הדינמיט למטרות מועילות של  אור ולצערנו נעשה בו שימוש על ידי האדם, להשחתה ולשפיכות דמים של חושך.

הקב"ה ברא את האור ואת החושך ביום הראשון, כדי להציב לאדם ולאנושות את הבחירה, האם לעולם של אור, או לעולם של חושך?

עולם של אור, כיצד?

מערכת יחסי הגומלין בין הקב״ה, העולם והאדם , בעולם האנושי של אור, נשען על יסוד מכונן מהותי והוא : התיקון.

בכל יום במעשה בראשית, מסתיימת מלאכתו של הקב״ה, במילים: ״ וַיַּרְא אֱלֹקים כִּי טוֹב ״, המעיד על גמר מלאכה ושלמות . רק במעשה בריאתו של האדם, נזר אלוקים, לא נאמר כמו בשאר הימים: ״ וַיַּרְא אֱלֹקים כִּי טוֹב ״.

מדוע דווקא על בריאתו של האדם לא נאמר: " וַיַּרְא אֱלֹקים כִּי טוֹב " ?

דומה שהסיבה לכך נעוצה, במהות בריאתו של האדם, שרק אותו ברא  אלוקים בתבנית של  חיסרון. להבדיל אלפי הבדלות, כדוגמת המותג של  התפוח החסר מבית Apple  בטלפון החכם – איי פון I phone,  שנמצא תמיד בתבנית של חיסרון וכל  שנה מתקן ומשדרג את גרסתו.

 בכל אחד מימי היצירה במעשה בראשית, הושלמה המלאכה, המעיד על גמר מלאכה ויצירה, ללא חיסרון. רק בריאת האדם נזר הבריאה, לא זכתה לגמר מלאכה כמו הבריאות האחרות.

על האדם , שנברא בתבנית החיסרון, מוטלת המשימה התמידית, לפעול  ללא לאות למלא את חסרונו בתיקון עולם ,על מנת שעולמנו יהיה עולם של אור ולא עולם של חושך. על האדם, כמו התפוח החסר של האייפון, לשדרג את העולם שבו הוא חי ולעשותו טוב יותר. הבחירה של התיקון היא בידי האדם.

 כלי התיקון של האדם הוא האור: ״צריך שכל אדם ידע  ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש יידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאירו לעולם כולו, וכל עוד הנר דולק, אפשר לתקן״ (הראי"ה קוק ב"אורות הקודש").

עולם של חושך כיצד?

לקראת סופה של פרשתנו, אנו ניצבים בפני עולם של חושך, שמתחוללת בו דרמה וטרגדיה- הרצח הבראשיתי, עלי אדמות. קין רוצח את אחיו הבל. לידתה של  האלימות במשפחה במלוא עוצמתה. קדושת החיים מתחלפת בזילות החיים. " וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ ". (בראשית, ד', ח'). אלימות = אל – מילים .היכן שנגמרות המילים, מתחילה האלימות  הפיזית שסופה לא אחת -רצח.

על מה היה הרצח?

על טריטוריה- משאבים. על רכוש- אמונות, דעות ודת. על מין- אישה ורומנטיקה. כך מלמדנו המדרש : "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה- על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלוק את העולם…זה אומר: הארץ אשר אתה עומד עליה שלי היא, וזה אומר: מה שאתה לובש שלי הוא…ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: על מה היו מדיינין? אלא זה אומר: בתחומי בית המקדש יבנה וזה אומר: בתחומי בית המקדש יבנה….יהודה בר' אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין". (בראשית רבה, כב', טז').

האם קיים ממד חינוכי פסיכולוגי נפשי לביצוע אלימות בכלל ורצח בפרט?

פרשתנו מציגה זאת  בשיח של הקב"ה עם קין: " וַיֹּאמֶר ד', אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.   הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל בּוֹ. " ( בראשית, ד', ז'). הכול תלוי בך – קין, האם תחזיק המשילות בידיך. האם אתה תשלוט או  שמא תהיה נתון לשליטה של אחרים. כך מאיר זאת רש"י:  " וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ ": של חטאת- יצר הרע- תמיד שוקק ומתאווה להכשילך. "ואתה תמשול בו": אם תרצה- תתגבר עליו".

כך גם פרושו של המלבי"ם( רבי מאיר לייבוש 1809-1879 ):"היצר משתוקק אליך להחטיאך ולהורידך מטה. שבצד השני, אתה יש בידך העוז והמשרה למשול בו…אם ימשול על בהמתו, לא אם בהמתו מושלת עליו".

הכול זה ענין של בחירה אישית, משילות עצמית  ושליטה עצמית. מי ישלוט על מי – האדם על יצרו הרע או להפך?.  היהדות לא קוראת לסגפנות ולדיכוי יצרים, אך מניחה גבולות וגדרות של שושנים אל מול מרחב פרוץ ללא גבולות, שכולו קוץ ודרדר.

הרש"ר הירש ( 1808-1888 ) מאיר לנו את נתיב הבחירה האישית, המשילות העצמית  והשליטה העצמית  של האדם, בפסוקים בפרשתנו :" וַיִּקַּח ד' אֱלֹהִים, אֶת הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. וַיְצַו ד' אֱלֹקים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת." (בראשית, ב', טו'-יז'). מפרש הרש"ר: " הקב"ה הניחו ושחררו, מסרו לרשות עצמו בפעם הראשונה ונתן לו את גן עדן  לעבדה ולשמרה…העבודה והשמירה האמורות  כאן אינן מתייחסות רק לעבודות הקרקע, אלא הן כוללות את כל התנהגותו המוסרית של האדם, במעשהו ובמחדלו…מצוה זו פותחת את חינוך האדם לקראת ייעודו המוסרי. היא הפותחת את ההיסטוריה האנושית והיא מורה לדורות הבאים את הדרך ילכו בה…והמצווה ניתנה לדעת טוב ורע…אך אין  האדם יכול לחטוא, אלא אם כן חושיו נמשכים אחרי הרע וסולדים מפני הטוב… שליטת האדם על פיתויי חושיו והכנעת טבעו לרצון ד'- היא היא כל מעלת האדם. וזו היא ראשית כל חינוך האדם, ומחנך האנושות קבע במצוותו הראשונה- את העיקרון של החינוך. הדברים לא נשתנו עד היום הזה. כולנו עומדים מול עץ הדעת כאדם וחוה בשעתם".

הרב פרופ' יונתן זקס ( 1948- 2020 ) בפרשנותו לפרשתנו חולק אתנו את תובנותיו בהקשר לשואה: " הפשע המחושב והמאורגן הגדול ביותר של בני אדם נגד בני אדם, אירע לא באיזו מדינת עולם שלישי נחשלת וחשוכה, אלא בלב אירופה, בארץ שנתנה לעולם את קאנט ואת הגל, את באך ואת בטהובן, את גטה ואת שילר…אלוהים מורה לנו את הדרך הנכונה-אך הוא אינו מציל אותנו מפני עצמנו…השאלה המציקה לי אחרי השואה, וגם כיום בעידן חדש זה של כאוס, היא-היכן האדם"?.

סופה של פרשתנו הוא דרמטי בדיאלקטיקה של הקב"ה ובבחירתו שלו ולא  של האדם, האם ייגזר לעולם של חושך או לעולם של אור : " וַיֹּאמֶר ד', אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם:  כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ד'."  (בראשית, ו' , ה'- ח'). 

הנה כי כן, הכרעתו של הקב"ה, להפקיד בידי נח האדם, את השליחות לתקן העולם, לנתיב של אור ולא של חושך, מובילה לנתיב עולם האור של " פו הַדֹּב " ולא לנתיב עולם החושך של " מַיין קאמפף ".

שבת שלום  וחורף בריא.

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב