fbpx

פרשת קרח – "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" – טְרִילוֹגְיָה של קלקול ותיקון

כך פותחת פרשתנו : " וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן . וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם.    וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ד'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ד' "( במדבר, טז', א'-ג').

קרח עושה שימוש ציני בפרשת – קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: " וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם… וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (ויקרא, יט', א'-ג') .

זאת לא ידע קרח, על מנת להיות ראויים להשתייך לקהילת- "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ  וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם", עליכם להסיר המסכות ולהיות שקופים, ישרים , הגונים ואמיתיים, במעגלי חייכם. קרח גם לא הכיר את שירו של  המשורר שאול טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי (1875-1943) שנכתב בשנת 1923 : "שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא! שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי! אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים, אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?" עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא, אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי: "כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, אַתָּה הַמַּכַּבִּי".

התופעה וההופעה הקֹרַחית ועדתו בפרשתנו, חותמת רצף לא אקראי , של שלוש פרשות – בהעלותך, שלח וקרח, שחושפות לנגד עינינו שלושה אירועים דרמטיים – קברות התאווה ,המרגלים, קרח ועדתו, ומציגות לנו שלושה סמלים בעלי ערך מכונן – מנורה, ציצית ואדמה.

הבה נתבונן ונעמיק ברצף הפרשות והאירועים ובדגש מיוחד לשלושה הסמלים ומשמעותם.

אנו נזהה – טרילוגיה של קלקול ותיקון.

א. המנורה

הקלקול של אירוע "קברות התאווה" מתרחש בפרשת "בהעלותך", שהיא הראשונה ברצף: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ד' וַיִּשְׁמַע ד' וַיִּחַר אַפּוֹ …. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ד' ,וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ  תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים (בהעלותך, יא', א'-ה'). רש"י מפרש : " חינם- מן המצוות". בני ישראל לא מוכנים לקבל עול של  מצוות ,אחריות ועצמאות ומעדיפים, עבדות ותלות.

ההזדמנות לתיקון של הקלקול ,ניתנת לבני ישראל, בהערכות, למידה והפנמה, בדמות המנורה סימלה ומשמעותה .

המנורה מסמלת ומייצגת , ערכים של ניהול עצמאי ושל קבלת אחריות . המנורה מסמלת תהליך של עליה והעצמה, בהשקעה, התאמצות ואמונה בארץ היעוד: " בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". לא מקרה הוא שהמנורה נבחרה לייצג את סמלה הריבוני של מדינת ישראל. המנורה היא ביטוי  לאתוס המעבר, ממדבר הגלות של 2000 שנים, לארץ נושבת למדינת ישראל, ארץ חמדת אבות, ראשית צמיחת גאולתנו.

המנורה היא   התיקון, לכישלון של- אירוע קברות התאווה – "חינם מן המצוות". המנורה היא ייצוג של העצמה לעצמאות וללקיחת אחריות, הטמונים במילה : בהעלותך את הנרות ולא, בהדליקך את הנרות. ההבדל הוא מאד גדול.

המנורה באורה, מסמלת את התיקון לקלקול- בשקיפותה, כפי שהאיר זאת  שופט בית המשפט העליון בארה"ב, היהודי לואי דמביץ ברנדייס  ( 1856- 1941 ) "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".

המנורה מסמלת את האחדות,-בהיותה עשויה – מקשה אחת- "מִקְשָׁה זָהָב, עַד וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא"( במדבר, ח' ,ב'). הנה הביטוי – לשותפות, סולידריות  וערבות הדדית.

ב. הציצית

מתקשרת לקלקול באירוע המרגלים בו עסקנו  בפרשת "שלח": " וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם"( במדבר, יג', לג')….."וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו:  נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" ( במדבר, יד', ד'). באירוע המרגלים, בני ישראל לוקים בהעדר חוסן אמוני ,בהעדר  חוסן נפשי ובהעדר חוסן ציוני.

ההזדמנות לתיקון הקלקול של אירוע המרגלים ניתנת לבני ישראל, בהערכות, בלמידה ובהפנמה ,בדמותה של הציצית , שלא מקרה הוא שאומצה על ידי התנועה הציונית כדגל מדינת ישראל : "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת " ( שלח, טו', לח-לט). בקונגרס הציוני הראשון ב1897 , הציע דוד וולפסון להרצל, שדגל מדינת ישראל יהיה דומה לציצית ולטלית, בפסי צבע כחול ולבן. "התכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד " ( רמב"ן, במדבר, טו', לט' ).

מלמדנו רש"י את דרך הדמגוגיה והמניפולציה של קרח בפרשתנו:" מה עשה? עמד וכינס מאתים וחמישים ראשי סנהדראות, …והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה, אמרו לו- טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם- חייבת. התחילו לשחק עליו- אפשר טלית של מין אחר- חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת, לא תפטור את עצמה ?".

מבחן הדגל הוא האתוס המייצג את  מבחן הרוח, הגאווה, הרגש הזהות וההשתייכות של עם ישראל לארצו ולמדינתו. הדגל הוא נקודת ההתכנסות וההתלכדות סביבו, המסלק כל מחלוקת שלא לשם שמים. כל ילד בגן מכיר את השיר שחובר על ידי המשורר והעיתונאי, נח רוזנבלום, לשעבר העורך של "ידיעות אחרונות" בעקבות הקונגרס הציוני הראשון 1897 ובהקשר לדברי הנביא ירמיהו, ד', ו' – " שאו נס ציונה העיזו אל תעמודו".רוזנבלום כתב את השיר: " שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה…. נֵעָשׂה נָא לַאֲגֻדָּה. יַחַד נֵלְכָה נָא נָשׁוּבָה  אַרְצָה אֲבוֹתֵינוּ אֶל אַרְצֵנוּ הָאֲהוּבָה….. בְּעַד עַמֵּנוּ, בְּעַד אַרְצֵנוּ " .

הדגל בהקשרו  למצוות הציצית, הוא התיקון לקלקול של  אירוע המרגלים.

ג. האדמה

האדמה – סימלה ומשמעותה, נוכחת במלוא הופעתה בפרשתנו, בקלקול של אירוע – מחלוקת קרח ועדתו, שבסיומו, האדמה פצתה את פיה ובלעה את קרח ועדתו.

משה בפרשתנו נסער כפי שלא היה מעולם, בעיקר בעקבות נאום ההסתה של  דתן ואבירם בני ראובן, שותפיו של קרח. הם ממוטטים במשפט אחד את האתוס האמוני והציוני של מסע החירות והעצמאות ממצרים לארץ ישראל. הם שוברים את כל הכלים וממחישים בנאומם את המשפט:  "אמנם יצאנו ממצרים, אבל מצרים לא יצאה מאיתנו".  בנאומם הם משתלחים בקב"ה, במשה ובאהרן : " הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר:  כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה ". (במדבר, טז', יג'-יד' ).

דתן ואבירם שותפיו של קרח, ממוטטים את כל הבסיס של הבית הציוני ,האמוני והאידאולוגי. מילא אתם רוצים לחזור למצרים, מטעמי נוחות ופחד מקבלת אחריות ועצמאות ומעדיפים להמשיך להיות עבדים וחינם מן המצוות, זה חמור, יש בכך רפיסות והעדר עמוד שדרה לקבלת אחריות ועצמאות כבני חורין. את זה לכאורה, עוד היה אפשר אולי להכיל. אבל, בהציגם מודל אידאולוגי מעוות  ,כשהם מציגים את מצרים כארץ הנושבת המובטחת- ארץ זבת חלב ודבש. את זה משה לא יכול להכיל. בהשקפתם, אין לאדמת ארץ ישראל, כל משמעות ,יעוד ותכלית. האדמה שהיא הבסיס, נשמטת מתחת לרגליים. דתן ואבירם זורעים את הזרעים הראשונים של תנועת הבי די אס BDS בימינו (Boycott, Divestment and Sanctions )- הקמפיין קורא לחרם על ישראל, הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי. הקמפיין החל ב-9 ביולי 2005 על ידי 171 ארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים וארגוני שמאל רדיקלי.

החיבור של האדם לאדמתו ולארצו הוא בפרקטיקה, בפעולות של התעסקות במצוות התלויות בארץ, בתרומות ובמעשרות. זה  יכול להתקיים רק במציאות של חיבור של עם ישראל לאדמתו, בפרקטיקה של עמל ויזע. קיום המצוות התלויות בארץ של  תרומות ומעשרות, יש לו התכנות, רק אם אתה יושב  פיזית בארץ ישראל. אין התכנות למציאות של קיום מצוות התלויות בארץ מצרים, כארץ זבת חלב ודבש ,אם אתה מחזיק באידאולוגיה של דתן ואבירם.

כך מציב לנו תמרור אזהרה   פרופ' שלום רוזנברג במאמרו, אודות אלו שמנתקים יהדות מטריטוריה ומאדמתה של ארץ ישראל,  שהובטחה לנו בברית בין הבתרים : " אחר חורבן הבית היו פריצי הדור מתגאים ואמרו, מה הפסדנו בזה שנחרב הבית, הרי יש בינינו תלמידי חכמים וזקנים….. כוונתי לאותם הוגים ואינטלקטואלים, שמציגים את היהדות כרוחנית בלבד, ומנסים לשכנע אותנו שאין אנו זקוקים לטריטוריה,   לאותם דברים שהעמים והדתות הפרימיטיביים טועים בהם. אלו הם עניינים לגויים. זה לחלוטין לא מוזר שגם כאן הקצוות מתאחדים. בקצה אחד מופיעים דברים אלה בעולם האולטרה חרדי, כשהיהדות מצטמצמת בד' אמות של בית המדרש. אבל גם בקצה השני,  שומעים אנו את הטענה שהאנושיות מתבטאת לא בגווילים הנשרפים, אלא באותיות , שהן האדמה והלאומיות האמיתיות שלנו. גם אצלם הניכור הופך להיות אידיאל, והספר לטריטוריה האמיתית של העם היהודיציונות פירושה, חיבור הספר אל האדמה, ציונות פירושה, חזרה לחיים הגשמיים, של שמים ,אך גם של פיסת אדמה".(פרופ' שלום רוזנברג , משל הקת והגרזן, מקור ראשון, ערש'ק "אמור", טז' אייר תשע'ג,26.4.13   ).

המילה- אדם היא  שורש המילה – אדמה. חייבת להיות משמעות אמיתית לחיבור של האדם לאדמתו. האדמה נשמטת מתחת לרגליהם של קרח ועדתו .

הנה התיקון, לקלקולה של האדמה בסוף פרשתנו , בדמות המצוות של תרומות ומעשרות: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם, בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ד', מַעֲשֵׂר מִן   הַמַּעֲשֵׂר.   וְנֶחְשַׁב לָכֶם, תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן, מִן הַגֹּרֶן, וְכַמְלֵאָה, מִן הַיָּקֶב. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם, תְּרוּמַת ד', מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ד', לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". (במדבר, יח',כה'- כח' ).

  מצוות המעשרות והתרומה בסוף פרשתנו, הוא התיקון לקלקול האידאולוגי של דתן ואבירם.

קיום המצוות התלויות בארץ של  תרומות ומעשרות, יש לו התכנות, רק אם אתה יושב  פיזית בארץ ישראל. אין מציאות של קיום מצוות התלויות בארץ מצרים, כארץ זבת חלב ודבש המיוצגת באידאולוגיה של מחנה קרח ועדתו, שכן – " אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח  ".

כך מלמדנו המדרש : "אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות. מהם אומרים – אל יברא, ומהם אומרים – יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פה): 'חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ'. חסד אומר: יברא – שהוא(האדם) גומל חסדים, ואמת אומר: אל יברא – שכולו שקרים. צדק אומר: יברא – שהוא עושה צדקות, שלום אומר: אל יברא – דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח): 'וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה'. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים… תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה): 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' ".(בראשית רבה ח, ה)

תיקון הקלקול מוטמע בתורתו של  רבי נחמן מברסלב ( 1772-1810 ): "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן" ( ליקוטי המוהר"ן, חלק ב',קיב').

שבת שלום וחודש מבורך

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

שלושת שלבי הדמנציה

דמנציה אינה מחלה אחת, אלא קבוצה של מחלות שהמשותף להן הוא פגיעה הולכת ומתגברת בתפקוד כתוצאה מהתנוונות של המוח. קצב ההתדרדרות משתנה מאדם לאדם, ויכול

להמשך קריאה

אלצהיימר

מונחים בסיסיים – מה זה אלצהיימר? מחלת האלצהיימר הינה מחלה ניוונית הפוגעת במוח, ומשפיעה על תפקודי חשיבה, תפקודים רגשיים, הבנה של שפה, יכולת תנועה ועוד.

להמשך קריאה

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!

דילוג לתוכן