"רבן גמליאל היה אומר, כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור". בהמשך דבריו הוא אומר: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג'), "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ד' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". (מסכת פסחים, דף קטז' עמ' ב'). הערב בליל הסדר, נסב סביב השולחן, נספר את סיפור ההגדה ונאמר הלל בשירה ובהודיה. אין עוד לילה אחר בשנה ,שבו אנחנו אומרים הלל, חוץ מאשר ליל פסח.
מה נשתנה הלילה הזה באמירת הלל מכל הלילות?
בשנת 701 לפני הספירה, עורך סנחריב מלך אשור, את מסעו המפורסם לכיבוש ארץ ישראל. מסע שהונצח במוזיאון הבריטי בלונדון. סנחריב מגיע עם צבא גדול ושר צבאו רבשקה. לאחר שהשלים את כיבוש כל ערי האזור, הוא מגיע לתחנתו הסופית, לכיבוש ירושלים. סנחריב מתמקם בנוב עיר הכוהנים של שאול ומתצפת על הישוב היהודי בירושלים, בתוך עיר דוד שמסביבה חומה. כפי שמתאר זאת הנביא ישעיהו (י', לב'):״ עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית [בַּת] צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם ״.
סנחריב מעריך, שבקלות יסיים את מסעו והישוב היהודי בירושלים ייפול לידיו ״כביצים עזובות״(הנביא ישעיהו),כמו שנפלו הישובים האחרים במסעו אל ארץ הקודש. שהרי אין סיכוי לישוב היהודי הקטן אל מול הצבא של המעצמה הגדולה בעולם , באותה עת.
אך כאן נכונה לו הפתעה, בדמות מנהיגות אמונית, נחושה וכריזמטית של המלך חזקיהו, שנערך למתקפת סנחריב. חזקיהו עוסק ללא לאות, בחיזוק החוסן האמוני של עמו ובנוסף הוא דואג לחיזוק התשתיות הפיזיות ההגנתיות, של החומה והמגדלים בירושלים. סנחריב שולח את הרמטכ״ל שלו רבשקה (שבמסכת סנהדרין נאמר שהיה יהודי מומר),שידבר ישירות אל היהודים מעל ראשי מנהיגיו וידבר אליהם בשפתם ״בקול יהודית״ וישכנע אותם להיכנע ולותר על חירותם וריבונותם ובתמורה יקבלו אושר בחסות המעצמה האשורית.
״הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קוראין את ההלל (של ליל פסח) ואמר לסנחריב: חזור לאחוריך, כי ניסים נעשים להם בזה הלילה. (במדרש בילקוט שמעוני, ב׳, רמ״א). התוצאה הייתה :״ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ד׳ , ויך במחנה אשור, מאה שמונים וחמישה אלף וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים״(מלכים ב׳,יט׳,לה׳).
כל הדרמה שתוארה ,שגיבורה הוא המלך חזקיהו, מתרחשת בליל פסח, בליל הסדר, בזמן שירת ההלל. מפלתו של המלך סנחריב אירעה בליל פסח, כנאמר: ״ לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה״ (מסכת מגילה, לא׳, ע״ב).
ליל הסדר שבו נסב הלילה הוא המרחב החוויתי והחינוכי, כיצד להתחבר למשמעות של:" בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ד' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". באמירת ההגדה אנו מעצימים את החוסן האמוני והלאומי, של המשמעות של עם חופשי ובני חורין בארצם ובמולדתם.
חוסננו הוא באחדותנו, כנאמר בהגדה:״והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד, עמד עלינו לכלותנו והקב״ה מצילנו מידם״. אם נהיה מאוחדים – עם אחד בלב אחד, יהיה קשה לשונאינו לממש את מזימתם ולפגוע בקיומנו ולכלותנו. חוסננו הוא גם בערבותנו, איש לרעהו, שנדע לכבד גם את השונות וההבדלים בתוכנו, ב״אחד״ שבנו ובאחר שבנו, היחד בצד הייחוד.
מסע ההתמודדות של עם ישראל לשמירת זהותו והגשמת ייעודו, מתחיל בסיפור יציאת מצרים, מעבדות לחירות ,שם במצרים, לא שינו את לשונם, שמם ולבושם. המסע של עמנו ממשיך לאיום הקיומי של סנחריב עלינו ולמפלתו בליל פסח. מסע עמנו ממשיך לדור השואה והתקומה, שהקים את מדינתנו. מסעו של עמנו הוא מאבק בלתי פוסק לצדקת דרכנו.
כוחנו באמונתנו. כוחנו באחדותנו, כוחנו בעוצמתנו הרוחנית, הצבאית, החברתית, המוסרית והכלכלית.
המשמעות של – "חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם", שזורה בנאומו של דוד בן גוריון בוועדת פיל 1936, השופך אור על המשמעות של מסע תקומתנו וחירותנו בחג הפסח, שאותו אנו מספרים בליל הסדר: "לפני שלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה "מייפלאואר" ובה אנגלים שקצו בחברה. הם חיפשו חוף שומם לחלוטין להקים בו עולם חדש. הם נחתו באמריקה, והיו ראשוני המייסדים של אומה זו. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה ועל כן כל ילד אמריקאי יודע שם זה מבית אבא, בית ספרו ועוד. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק את יום ושעת ההפלגה של אוניה זו, כמה אנשים היו באנייה, שמות משפחותיהם, מה לבשו, מה אכלו, מה היה מסלול הפלגתם, היכן הנקודה בה עלו על חוף הארץ שיסדו אבותיו ובה הוא גר היום בזכותם? והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה קודם הפלגת המייפלאואר, יצאו היהודים ממצרים. כל ילד יהודי בעולם- באמריקה וברוסיה, בתימן ובגרמניה- יודע בדיוק: אבות אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר של החמישה עשר בניסן. מה לבשו? "מותניהם חגורים ומקלם בידם"; הם אכלו מצות, והגיעו אחרי שבעה ימים לים סוף. הוא גם מכיר את מסלול המסעות במדבר וקורותיהם במשך ארבעים שנה. עד היום הזה, אוכלים היהודים בכל העולם מצה זו שבעה ימים מחמישה עשר בניסן, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך. והם מסיימים בשני מאמרים: השנה אנו עבדים, לשנה הבאה בירושלים, בארץ ישראל. כך טיבם של היהודים".
המשמעות של – "חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם", שזורה השבוע , בפקודת היום, של אל"מ רועי צוויג מח"ט שומרון, לחייליו הלוחמים, לקראת מבצע שיפוץ מתחם קבר יוסף הצדיק ,לאחר שמתפרעים פלסטינים פגעו במקום: "תחנת לוחמני, כאן קודקוד, היום אנו יוצאים למבצע תיקון ההרס של מתחם קברו של יוסף. במקום זה הובטחה הארץ לאברהם אבינו, כנאמר 'לזרעך אתן את הארץ הזו' ואנו פועלים היום, ב 'יד רמה' כאבותינו , שעל יציאתם ממצרים בפסח שנחגוג עוד שלשה ימים, אומר הכתוב – 'בעצם היום הזה', לא כגנבים בלילה, אלא כבני מלכים. כך אנו זוכים להשיב את כבוד הארץ ועם ישראל. תחנות לוחמני תחילת תנועה אל העיר שכם סוף".
כך אנטואן דה סנט אכזופרי (1900 – 1944), סופר, משורר, עיתונאי וטייס צרפתי. לימד אותנו בספרו המונומנטלי "הנסיך הקטן", את המתווה הנכון – כיצד בונים ספינה: "אוספים אנשים ונוטעים בהם את האהבה והכמיהה לים הרחב, הגדול, האינסופי. ולא אוספים אנשים ואומרים להם לאסוף עצים, להכין תוכניות ולבנות ספינה". הנסיך הקטן שאף הוא עסק בבניית תיבה בדמות ספינה הנעה על פני המים, מלמדנו, שאם אתה רוצה להניע אנשים לבנות ספינה, אינך יכול לפנות אליהם מיד בהתחלה, בהנחיות ארגוניות וטכניות – מה יש לעשות, כיצד ואיך יש לעשות . אלא, ראשית, עליך להסביר לאותם האנשים את המשמעות של המשימה. עליך לחבר אותם לרציונל ,ליעוד ולמשמעות של המשימה המוטלת עליהם, הרי שהמוטיבציה תהא גבוהה ומכאן אפשר יהיה להציג בפניהם את ההנחיות והמפרטים השונים. אם תתחיל ב-לָמָּה בהצגת המשמעות והייעוד ולא במה, הרי רק כך תוכל להניע אותם לשינוי , לאתגר ולמשימה. העיקר – הלָמָּה ולא המה.
שירת ההלל לקב״ה שנשיר הלילה בליל הסדר, היא ביטוי מוחשי לקהילת הזיכרון של עמנו, שתובעת מאיתנו כפרט וכקולקטיב להתחבר למשמעות של: "חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם ".
חוט המשמעות המשולש לא ינתק .
עם ישראל חי.
חג פסח כשר ושמח.
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
