פרשתנו העוסקת בעבודת הקורבנות במשכן, מאירה זרקור מיוחד לקורבן התודה. זכה קורבן זה לקיימות עולם : " כל הקורבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל" ( ויקרא רבה, ט', ב').
כך הקורבן מוצג בפרשתנו : "וְזֹאת תּוֹרַת, זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר יַקְרִיב, לַד'. אִם עַל- תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ–וְהִקְרִיב עַל-זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת, חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן. עַל-חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ, יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ, עַל–זֶבַח, תּוֹדַת שְׁלָמָיו. וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל-קָרְבָּן, תְּרוּמָה לַד'; לַכֹּהֵן, הַזֹּרֵק אֶת-דַּם הַשְּׁלָמִים–לוֹ יִהְיֶה . וּבְשַׂר, זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ, יֵאָכֵל. לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר.( ויקרא, ז', יא'- טו').
מה מייחד את קורבן התודה בהשוואה לקורבנות האחרים?
"אמר רב יהודה אמר רב :ארבעה צריכים להודות: יורדי הים, הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא". ( ברכות, נד' ע"ב).
רש"י ( 1040-1105 ) מתייחס לדברי הגמרא ומפרש:" שלמים הללו- שלמי תודה הן וטעונות לחם האמור בעניין ,ואינן נאכלין אלא ליום ולילה".
עלינו להבין מהו פשר הציווי, לקיים את ההקרבה והאכילה , באותו היום והלילה ולא להותיר למחרת, כמו בקורבנות אחרים.
כאן נאיר את הפשר החברתי לקורבן, בפרשנותו של אַבְּרַבַנְאֵל ( 1437-1508 ): " היה זה כדי לפרסם את הנס. וזה שהבעל מביא שלמי תודה, כשרואה ששלמין אין נאכלים אלא ליום ולילה, הוא מזמין על שלמי תודתו, את אחיו ואוהביו לאכול ולשמוח עמו. וישאלו זה את זה, על מה היה תודתו והוא יגיד להם- הניסים והנפלאות שעשה עמו ד'. וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ואילו היו שלמי תודה נאכלים כשאר השלמים לשני ימים ולילה אחד, לא היה הבעל מזמין לשום אדם, כי לשני ימים ולילה. אבל בראותו הבשר והלחם רב בביתו ושלא ייאכל אלא ליום ולילה אחד, בהכרח יקרא רבים ממיודעיו ואחוזת מרעהו לאכול, פן יהיה ביום המחרת ללעג ולקלס לבני אדם, הרואים אותו שורף כמות גדולה מתודת שלמיו ואת אחיו ואוהביו לא קרא".
ובכן, עניין לנו עם קורבן מיוחד בעל משמעות חברתית עם אנרגיות חיוביות של שלום אחווה ורעות, שהפרקטיקה בהכרת הטוב והתודה במהות הקורבן, מחייבת סוג של קולקטיביות ולא אינדיבידואליות– חבורה, חברים, קהילה וחברה.
אך בהקשר לערך החברתי של הכרת הטוב והתודה שבקורבן, יהיה מעניין להתמקד באלו השניים- המזבח והכיור, שרק הם זכו להיות מוצגים בפרשתנו :" וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם " (ויקרא, ח', יא). לא נמצא בפרשתנו מוצגים אחרים שהיו במשכן, כמו למשל-הארון, המנורה, השולחן וכו'.
הבה נעמיק באלו השניים וננסה לייחדם בהקשר לנושא דיוננו- על תודה והקרבה.
הנה יבוא הכיור ויציג את ייחוסו לקורבן התודה.
מקור ייחוסו עוד מהקמת המשכן : " וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת, כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת, הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" ( שמות, לח', ח').
הרמב"ן (1194-1270 ) מפרש : " ויתכן שנאמר בדרך הפשט, שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול ונאספו אל פתח אוהל מועד לתת מראותיהן בנדבת ליבן, והיה נחושת המראות נחושת קלל ממורט ויפה מאוד. ועל כן ייחד אותו מתחילה לכלי הזה. והנשים בראותן כן נאספות ובאו צבאות, לתת כולן מראותיהן להיעשות בהן כל הכיור וכנו".
מדרש תנחומא שופך אור על החיבור המיוחד שבין הקמת הכיור והמראות הצובאות של נשות ישראל : " אמרו הנשים – מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן ?. עמדו והביאו את המראות הצובאות, והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות זעף בהן. אמר להן לישראל : טלו מקלות ושברו שוקיהן של אלו. המראות למה הן צריכין ?. אמר לו הקב"ה למשה : משה, על אלו אתה מבזה? המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחושת וכנו לכוהנים, שממנו יהיו מתקדשין."
הכרת הטוב והתודה לנשים שבזכותן נגאלנו ממצרים, באה לידי ביטוי בקבלת תרומתן ,של מראות הנחושת שבידן, לעשיית כיור הנחושת, שהיה הכלי היחיד במשכן ללא מידות , ומהותו בתהליך השינוי מטומאה לטהרה.
עתה יבוא המזבח ויציג אף הוא את ייחוסו בהקשר לחיבור המיוחד של- התודה וההַקְרָבָה.
כך כבר למדנו אודות המזבח הבוכה, על העדר הַקְרָבָה למען שלום בית ולמען שלום העולם. שהרי התודה משרה שלום ואחווה ורעות בעולם. המזבח בוכה וזועק כנגד אותם אלו שלא ידעו מהי הַקְרָבָה עצמית:" וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ. וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל-מִזְבְּחִי: אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו." ( שמות, כ', יח'-כב'). מפרש רש"י: "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ" – שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך, לא יבוא עליו כורת ומחבל והרי דברים קל וחומר ומה אבנים שאינן רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה שלא תבואו לידי פורענות." על כך בוכה המזבח : דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (גיטין צ', ב'). המזבח קורא לשני בני הזוג להקריב קורבן שלהם ולא לפרק את הבית המשפחתי- אנא עצרו רגע לפני שאתם באבחת חרב פוגעים במזבח הזוגי והמשפחתי " חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ", אנא עצרו רגע לפני שאתם מאבדים שליטה- "לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ." .
כך גם פגשנו את הנשיאים מורמי העם, שנאלצו ללמוד בדרך הקשה, כיצד יש להקריב את האגו, היוהרה וההיבריס שלקו בהם, בדרך התנהגותם האלטיסטית : "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים: לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן"(שמות,לה',כז'). מדוע החסירו מהם האות י'?
נדרש לכך כבר רש"י ( 1040-1105): "אמר רבי נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה, אלא כך אמרו נשיאים-יתנדבו ציבור, מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין…ולפי שנתעצלו מתחילה, נחסרה אות משמם והנשאים כתיב". מסביר לנו ר' שמשון רפאל הירש ( 1808-1888 ) : "הנשיאים חשבו את הקריאה להתנדבות כל העם לפגיעה בכבוד מעלתם, ובציפייתם שתרומת העם לא תספיק- ואז ייפול בגורלם כבוד השלמת החסר, לא מיהרו להשתתף בהתנדב עם ".
אם הנשיאים היו מעבירין על מידותיהם והיו יורדים אל העם בגובה העיניים וברוח הקולקטיבית של קורבן התודה והיו בהַקְרָבָה עם כל הקושי,מנמיכים את יוהרותם וגאוותם, הרי הכול היה נראה אחרת והם היו אף זוכים להכרת הטוב והתודה ושמם היה מלא ולא חסר. אבל דומה שלכך , הם היו זקוקים למידה של הַקְרָבָה עצמית שלא הייתה להם וגם על כך- מזבח בוכה.
הכרת הטוב והתודה, התפתחו בימינו למדע של ממש המעוגן במחקרים רבים, מבית מדרשה של הפסיכולוגיה החיובית. מחקר שהחל ב 2009 במבצע "עופרת יצוקה" ונמשך ב2012 בישראל, על ידי החוקרים: פרופ' אורן קפלן, ושות' ושפורסם ב2015 ב The Journal of Positive Psychology, בדק את ההשפעה של התכונה וההתנהגות, של הכרת הטוב והתודה על תסמינים של תגובות דחק של פוסט טראומה, בקרב תלמידי כתות ז'-יב', בדרום הארץ, שנחשפו למתקפות של טילים מהחמאס. תוצאות המחקר היו חד משמעיות: תלמידים בעלי נטייה להכרת תודה, כלומר אלו שחשו לפני התקפת הטילים רמת הכרת תודה גבוהה כלפי אחרים ועל מה שיש להם בחיים, סבלו פחות מתסמינים פוסט טראומטים לאחר ההתקפה.
מחקרים אחרים במדע הכרת הטוב והתודה, מצאו, שפיתוח רגש הכרת הטוב, משפר את הבריאות הגופנית ואת החיסון בפני מחלות. רגש ההודיה מפחית רגשות מכאיבים כגון, טינה, תסכול וחרטה ואת ההסתברות לדיכאון. עוזר להימנע מתגובת יתר לחוויות שליליות בדמות שאיפת נקם. גם מסייע לשינה טובה יותר ומעודד את הכרת הערך העצמית. מצמצם את הסיכויים שאדם יקנא בזולתו על הישגיו והצלחותיו. לאנשים מכירי טוב, יש מערכות יחסים מוצלחות יותר.
עד כמה חיינו יראו אחרת במערכות יחסים שבין אדם לרעהו, שבין אדם לחברו, בלווית החן של הכרת הטוב והתודה. עד כמה מילה אחת – תודה ,עושה את כל ההבדל, ובכוחה להשפיע על איכות חיינו. עד כמה אנו נפגעים ומאוכזבים ובצדק, לא אחת, במצבים של ציפייה, לקבל פרגון (אין מילה כזאת בעברית) ,משוב חיובי ומילה טובה של הכרת הטוב והתודה, על מעשה טוב שעשינו לזולתנו, ואיננו זוכים לקבל זאת. עד כמה אנו מצפים לקבל מילה טובה במקום עבודתנו, במשפחתנו, בקהילתנו ובקרב חברינו. עד כמה מוכרים לנו אותם אנשים שסובלים מקושי מובנה בפיהם, סוג של נכות חברתית ורגשית, לומר תודה. שהרי בידוע הוא, שלפרגן ולומר תודה והבעת הערכה, אינם דורשים משאבים כספיים מיוחדים. עד כמה, פרגון ומילה טובה גורמים להנעת אנשים ועובדים. זה תלוי רק בנו, כהורים, כחברים וכמנהלים .
כך מזדקרת התודה בתפילת על הניסים בפורים: "בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ-לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה."
כך גם הכרת הטוב והתודה למרדכי, מבית מדרשו של המלך אחשוורוש– "בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מׇרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמׇרְדֳּכַ֖י עַל־ זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר… וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה לַּעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ " ( מגילת אסתר, ו', א'- ו')
הנה בימים אלו של חושך, של דם ואש ותימרות עשן באמצע אירופה, אנו עדים גם לנקודות של אור, בדמותן של נשים, המנהיגות בחוסן את שיירות הפליטים , בגבורה ובהַקְרָבָה למען ילדיהן. הן זוכות להכרת הטוב והתודה ולסולידריות וערבות הדדית של בני האור שנבראו בצלם אלוקים ומאירים שלום, אחווה ורעות בעולם.
קורבן התודה , בהקשר לייצוגי המזבח והכיור בפרשתנו, מעבירנו במנהרת הזמן, 80 שנה אחורה, עת היינו עם ללא מולדת וכיהודי פליט ונודד הבורח מאימת הרעים. אנו דור השואה והתקומה , היודע – מהי תודה ומהי הַקְרָבָה, היודע גם – שאין לנו לסמוך , אלא רק על אבינו שבשמים ורק על עצמנו, מניף כל שנה ביום העצמאות את נס הקוממיות ונושא תפילה כל שבת : "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ. וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקָד-נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ".
שבת שלום ומבורכת
שושן פורים שמח
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
