הרומן שלי עם ההתנדבות החל פשוט במקרה. יום אחד, בעת שביקרתי את אמי ז"ל, שהייתה אלמנה ועיוורת, קיבלה אמי שיחת טלפון. היא שאלה אותי מה השעה, וכשעניתי, היא אמרה בהתלהבות: "המתנדבת מהמוקד של מלבב מתקשרת!" לאחר שיחה של כרבע שעה שאלתי את אמי מי זו, והיא השיבה: "יש אישה נחמדה שמתקשרת ביום קבוע, ואנחנו משוחחות על הא ודא. אני מחכה לשיחה איתה." אמי מיד הוסיפה: "ילדתי, אל תעלבי, את משוחחת איתי ומבקרת אותי יום יום, את נהדרת, אבל עם המתנדבת אני נהנית במיוחד." שתקתי ולא הגבתי, שמחתי שנעים לה וזה היה העיקר. הבנתי שאמי נרשמה לשירות בעצמה.
לימים, ולצערי, שתי דודותיי חלו באלצהיימר והיו מגיעות יום יום למרכז היום בגבעת משואה. לאחר מותה של אמי ז"ל, החלטתי לפרוש לגמלאות ומיד התנדבתי במוקד הטלפוני של מלבב להפגת בדידות. ואכן כך היה: ביום חמישי פרשתי וביום ראשון כבר הופעתי במוקד אצל כוכב כהן (אוחנה), מנהלת המוקד.
המוקד הזה חשוב מאוד, לדעתי, במיוחד לאור העובדה שיש הרבה מאוד קשישים גלמודים, וגם אנשים שיש להם משפחות, אך הקשר אינו רציף. הקשישים נמנעים מלהטריד את ילדיהם ולבקש עזרה, ואז המוקד נכנס לתמונה.
במשך עשר שנים יש לי רשימה קבועה של אנשים שאיתם אני בקשר, אשר משתנה בעקבות פטירות, ובמקומם נוספים אנשים חדשים. הקשישים האלו הופכים למשפחתי, ואני עבורם בת או אחות. כאשר איני מגיעה למוקד מסיבה כלשהי, יש לי את הרשימה ואני מתקשרת מהבית. השיחות אינן רק על מה שלומך, אלא שיחות אישיות על הכול – על ביקורי הילדים, הנכדים, ועוד. כמו שאמרתי, אנחנו ממש כמו משפחה, ולפעמים אפילו מחליפים מתכונים.
אני מכירה כל מנוי וכל משפחה. אם אינם עונים לי, אני פונה לבן משפחה – בן, בת או נכדה. כאשר אין לקשיש בן משפחה, אני מבקשת מכוכב לבדוק מדוע הם לא עונים, והיא יוצרת קשר עם לשכת הרווחה ומוודאת שהכול בסדר.
הקשר שנוצר הוא מחייב ומהנה, ואת הופכת להיות אחראית על קשישים גם כאשר יש להם מטפלת. הרבה מהמנויים הם אמנים, והם מספרים לי על יצירותיהם ומעבירים לי תמונות של ציורים ועבודות יד.
קצרה היריעה מלהכיל את כל הסיפורים, אבל דבר אחד ברור לי ולכל המתנדבים במוקד – הקבלה הרבה יותר גדולה מהנתינה. ההתקשרות עם המנויים מאוד חשובה להם, והיא נותנת להם ביטחון לשתף במה שמציק להם. לעתים אנו מתערבים בעדינות רבה.
לדוגמה, לפני כשנה נפטרה אחת המנויות, וחשבתי שעלי ללכת לנחם את בעלה. זה היה מרגש מאוד להכיר את הילדים, שידעתי עליהם הכול מסיפורים, והם סיפרו שבימים האחרונים של האם, הילדים היו שואלים אותה: "כוכי מהמוקד התקשרה?" והאמא ענתה: "לא, היא מתקשרת ביום שלישי."
יש מנויה שכאשר כוכי מתקשרת מהמוקד והיא מזהה את הקול, היא אומרת: "היום יום שלישי, חיכיתי לך."
לבסוף, אני רוצה להודות למנהלת המוקד, כוכב, על העזרה והסיוע בכל מקרה מורכב, ולדינה, שמעדכנת לי את הרשימות ואת אנשי הקשר. ואני מבטיחה שבעזרת ה', כל עוד אוכל להגיע למוקד, אגיע, ואם לא, אמשיך להתקשר מהבית.
תודה גדולה למתנדבים שמגיעים במשמרת שלי. אתם המשפחה שלי.
