fbpx

פרשת האזינו –" וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה "- מקום הספק, בימי תפילה במרחב הפתוח

קו התפר במפגש בין שמים וארץ, הוא- מקום הספק: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי." ( דברים, לב', א'), הוא אקורד סיום חייו של משה ומקום קבורתו, שאף הוא – מקום הספק ,המתחבר לשבת תשובה- שובה: "שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, ד' אֱלֹהֶיךָ " ( הושע, יד' ,ב') , שאף היא- מקום הספק ובשנה הזאת – תשפ"א, לראשונה, היא מתחברת בימי סגר הקורונה, לתפילות יום הכיפורים, במקום הפתוח., גם הוא מקום הספק.

מקום הספק, הוא אותו מרחב, שלא הכול ברור, מובן, וודאי בו. התרת מקום הספק ,כשמחת התרת הספק, מסורה בידנו : "יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי .עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה …. ר' אלעזר בר' שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה"( קידושין, מ' ע"ב)

הבה ננסה להעמיק במהותו של –מקום הספק, כפי שמשתקף בפרשתנו , בהקשר למקום קבורתו של משה ובחיבורו למקום התשובה בשבת שובה ולשיאה של התשובה ביום הכיפורים וחיבורה, למקום התפילה , במרחב הפתוח.

כך מספרת לנו פרשתנו :"וַיְדַבֵּר ד' אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה." ובהמשך, בפרשת "וזאת הברכה" :"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ … וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ד', בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל-פִּי ד'. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה." (דברים, לד', ה'- ו') . הנה לפנינו –מקום הספק.

כך הרלב"ג – ר' לוי בן גרשון( 1288-1344 ) מאיר את עינינו אודות – "מקום הספק" המאפיין את מקום קבורתו של משה: " שהיה העניין הזה נפלא מאד, כי התורה השתדלה לבאר מקום הקבר ככול מה שאפשר: בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר, ועם כול זה, סבב הקב"ה ,שלא ידע איש את קבורתו, כדי שלא יטעו הדורות ויעבדו אותו לאלוה".

מקום קבורתו של משה, הפך –למקום הספק. " וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ", מפרש רש"י : "קברו היה מוכן שם מששת ימי בראשית לכפר על מעשה פעור וזה אחד מן הדברים שנבראו בין השמשות בערב שבת"( אבות, פרק ה')

בין השמשות הוא מקום הספק. הוא אותו מקום באופק ששמיים וארץ נושקים זה לזה. הוא אותו מקום של זמן הספק, שלא ברור אם עדיין יום ,או כבר לילה.

האם עוד מקום ספק, נברא בין השמשות ? – אכן, אתונו של בלעם.

הסופרת אמונה אלון במאמרה לפרשת "בלק", נדרשת לסוגיית "מקום הספק" ,במקרה של האתון של בלעם. במסכת אבות, פרק ה' משנה ו', נאמר שפי האתון של בלעם הוא אחד מעשרה הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. כך כותבת אמונה אלון : " מן הסופרת מירה מגן שמעתי לא מזמן את ההשערה היפה שאולי הדבר החשוב ביותר, שברא הקב"ה באותה השעה, הוא את…אותה השעה, שעת "בין השמשות ", שעה שהיא בין היום ובין הלילה, ספק יום וספק לילה. כלומר, רגע לפני הוודאות של " ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם", ברא הקב"ה את הספק. את החריץ, שבין נחרצות לנחרצות, את האפשרות לא להיות תמיד כל כך נחרץ ובטוח בכל עניין, לא תמיד לדעת כל דבר בוודאות, אלא להיפתח לכל האפשרויות ולראות את האמת….לאור דמדומי בין השמשות מקבלת בריאת פי האתון, דווקא בשעת הספק הזאת, משמעות חדשה. בלעם מכה את אתונו מפני שהוא בטוח שאין כל הצדקה לעצירתה באמצע הדרך. הוא אינו מטיל ספק במה שרואות עיניו ועיניו הרי רואות שהדרך פנויה. הדבר האחרון שהוא מסוגל להעלות על דעתו הוא, כי בהמה זו שהוא רכוב עליה רואה משהו שהוא הנביא הגדול אינו רואה……בזכות פי האתון הוא לומד שלא הכול ברור ונחרץ, ובעיקר שלא הכול תלוי בו. ובלומדו להטיל ספק במציאות הארצית".

האם מקום הספק , נוכח במהות התשובה, בשבת שובה ?

בסיפור ט"ו של סיפורי רבה בר בר חנה – (רבב"ח, אמורא, בן הדור השלישי של האמוראים. חי בסוף המאה ה-3, נולד בבבל והיה תלמידו של רבי יוחנן), מספר רבב"ח, במסכת בבא בתרא ע"ד ,עא', אודות מדריכו המסתורי שהציע לו לראות," היכא דנשקי ארעא ( הארץ) ורקיעא (שמים) אהדדי", להגיע למקום האופק שבו הארץ נושקת לרקיע. הוא רואה גלגל מסתובב ובו חלונות רבים, כמו בלונה פרק. כשמגיע זמן תפילה, הוא מניח את תרמילו באחד החלונות בגלגל וכאשר הוא חוזר לאחר שהתפלל, הגלגל הסתובב עם התרמיל שנעלם. תגובתו היא, היש במקום הזה גנבים? מדריכו מרגיעו ואומר לו שהגלגל מסתובב ועד למחרת, יקבל את תרמילו, וכך אכן קרה.

הראי"ה ( אברהם יצחק הכהן) קוק ( 1865 – 1935 ),נדרש למקום הספק, בספרו "עין איה", עת עסק בניתוחו של הסיפור שלפנינו, המייצג שתי תפיסות עולם טוטליות ובינריות . השמים- כתיזה, מייצגים את הציבור והקולקטיב ואת התנועות האידאולוגיות של שינוי העולם, כדוגמת הרעיונות של הלאומנות שהצמיחה בסוף את הפאשיזם ואת הסוציאליזם שהצמיח את הקומוניזם, שהביאו טרגדיות לאנושות. ואילו הארץ- כאנטי תיזה, מייצגת את האינדוידואליזם, המימוש העצמי והליברליזם. גם רעיונות אלו הביאו לתוצאות לא ראויות, בדמות הקפיטליזם החזירי והניאו ליברליזם, של "היד הנעלמה " וקריסת מדינת הרווחה והאחריות החברתית. שתי גישות אלו שללו את "מקום הספק" , שללו את האפור, שללו את הסינתיזה. הן הציגו החלטיות ומוחלטות –שחור או לבן, כאומרות כל אחת:" חד משמעית, אין ספק ,שהגישה שלי היא האמת היחידה ורק היא הצודקת".

האם מקום הספק נוכח בחטאם של משה ואהרון ובא לידי ביטוי בנאומו העצוב של משה בפרשתנו ?

הנה כי כך : "וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ:כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ, בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו. עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן–עַל אֲשֶׁר לֹא-קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל." (דברים, לב', מח' – נב'). דומה, שהקב"ה מחדד למשה את התעלמותו שלו ושל אהרון ממקום הספק, שאמור היה לנכוח בדיבור ולא בנחרצות וההחלטיות של ההכאה בסלע. כאומר הקב"ה למשה ולאהרון אחיו:" אתם שללתם את מקום הספק שנוכח בדיבור ובדיאלוג עם הסלע, שהיה מטאפורה לבני ישראל במסע המדבר שבאירוע מי מריבה, היו נעולים כסלע. אני הקב"ה, אתגרתי אתכם, לגשר על הפער בין מי שמייצג פתיחות וגמישות, אל מול מי שמייצג נוקשות , סגירות ונעילות של וודאות כמו סלע. ציפיתי ממכם להיות נוכחים לעיני כל העם, דווקא במקום הספק ושתנהלו דיאלוג ודיבור עם הסלע, שקיים ספק אם בכלל יוציא ממנו מים. ואילו אתם- משה ואהרון, ייצגתם לעיני כל העם, בהכאה בסלע , את מקום הנחרצות , הקצר רוח , הנעול, ובנקודה זאת , חטאתם. ציפיתי ממכם לעבור על מידותיכם, כפי שגם ציפיתי מנביא אחר, ששמו יונה בן אמיתי, לקדש את מקום הספק ולא במקום של – "יקוב הדין את ההר", במניעת תשובה מאנשי נינווה החטאים. זאת הסיבה שבמקדשי מעט , בעיקר בשנה זאת בימי קורונה, נקרא ההפטרה במנחה בעיצומו של יום הכיפורים ונדע גם להתחבר תיאולוגית ורוחנית, גם למקומו של הספק", כן, גם הקורונה הנחילה לכם בעת הזאת, את מקום הספק, שלא הכול ברור ומובן מאליו. לא הכול ברור, שריר וקיים".

הנה אני הקב"ה , – המקום , בימים אלו שבין כסה לעשור, בשבת תשובה ובערבו של יום הכיפורים, מנחיל לכם השתא ,את – מקום הספק .

כך לימדנו רבן יוחנן בן זכאי : " אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום, אין אומה ולשון שולטת בהם"( בבלי, כתובות, סו', ע"ב)

אנו נוהגים לנחם את האבלים: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד". אוסיף קריאה נוספת . "המקום"- הוא אותו מקום מורשה שהוריש והנחיל לנו הנפטר. לא מקום קבורתו הפיזי, אלא דווקא המקום הרוחני, הערכי והמוסרי שהנחיל לנו הנפטר , לדבוק בדרכיו. אנו מקדשים את אותו מקום שמאפיין את דרכו , מעשיו, ערכיו ומידותיו של האדם הנפטר. בזה המקום- ימצאו האבלים ניחומין.

כך גם משה באקורד הסיום בנאומו בפרשתנו, כאומר לנו:" הותירו את מקום קבורתי- כמקום הספק. אל תנסו לאתרו ולגלותו ולנסות לשכנע את עצמכם, שכביכול מצאתם אותו ותנסו לקדשו. לא, אמצו לליבכם והטמיעו בדרך חייכם , מקום אחר – את המקום הרוחני שאני מנחיל לכם. זאת המשמעות של- "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב".

כך גם בתפילת כל נדרי ביום הכיפורים : "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים…. כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרַי וּשְׁבוּעֵי וַחֲרָמֵי וְקוֹנָמֵי וְקִנּוּסֵי וְכִנּוּיֵי"

ימים אלו של קורונה, הנחילו לנו את מקום הספק, במקום של תפילותינו, במרחב הפתוח, במקום שבו שמים וארץ נושקים זה לזה. תפילותינו מתקיימות במקום הארעי שאינו מקומנו הקבוע בבית הכנסת, כשבימים לפני קורונה, הייתה תקרה מעלינו ולא שמים. היינו ישובים במקום שלכאורה, לא היה לנו ספק לגביו. מקום תפילה של מקדש מעט, שהיה מסומן וקבוע והיה האנטי תיזה של מקום הספק . הנה חדרה לה הקורונה לחיינו, זה כבר שבעה חודשים והציבה לנו מראה שניבטת מתוכה- בבואת מקום הספק. כן, לא הכול בטוח, לא הכול ,שריר וקיים. כל מה שהיה לנו ברור ויציב , רק אתמול, הנה היום הוא התערער לנגד עינינו. פתאום אנחנו, הכול יכולים של האתמול, של טרום קורונה, הנה היום , לא הכול ברור ובטוח. כולנו במקום הספק, שעלינו לבחון אותו במשקפיים ורודות של חוסן, אמונה וביטחון ולא במשקפיים שחורות ,של דכאון ודכדוך.

הרב ליאור אנגלמן שיבדל"א, בספרו שקופים( תש"ע 2009) מתאר לנו נכוחה את החוויה המטלטלת – מקימי, שעבר יונה אברהמי שהגיע לראשונה לבית הכנסת "כיסא רחמים" שבעירו החדשה וכך הוא מתאר זאת:" אלא שלהתפלל צריך ואין לך מקום נאה לתפילה מבית הכנסת. ספסלי בית הכנסת החדש היו סדורים שורות שורות, מופנים כלפי ארון הקודש…ועל כל מושב ומושב חרוט שם בעליו. תחילה לא הבחין בחריטת השמות אשר על המושבים. נכנס בצעדים מהוססים מתוך תקווה כי יבחינו בו ויורו לו מקום לישב בו, לבסוף מצא לו מקום והתיישב. משבא לפסוק-"אשרי יושבי ביתך" במנחה של ערב שבת, הרגיש טפיחה על כתפו." סליחה אדוני, אבל זה המקום שלי". לא ידע יונה מפני מה, אבל סומק עלה בפניו, משל נתפס זה עתה בקלקלתו ובידו גזילה. ראה שאין איש מבחין בו ומיהר להתיישב בכיסא סמוך שהיה ריק. פיוט לכה דודי כבר נמשך על שפתיו במתיקות נעימה- "מקדש מלך עיר מלוכה, קומי צאי מתוך ההפיכה, רב לך שבת…" ושוב טפיחה, הפעם הביט בו אדם בפנים כבויות, בלי – אדוני, ובלי – סליחה. יונה אברהמי קם נזוף מן המקום בעוד הציבור מנגן- "והוא יחמול עלייך חמלה". לא ידע יונה מה יעשה. לצאת מבית הכנסת אינו יכול, שמעולם לא הורגל לפרוש קודם גמר התפילה, ליישב אינו יכול מפחד המקימים. עמד ושר- "לא תבושי ולא תכלמי", עד שאדם שישב בקרבתו הורה באצבעו כלפי מושב שהיה פנוי ונתיישב….כל כך נעמה המנגינה ליונה, עד שבקושי השגיח בטפיחה, טפיחה קלה, עדינה. ילד כבן שבע עמד על ידו והפטיר לעומתו- "זה המקום שלי". נתעטף יונה בצערו, הביט כה וכה וביקש לעבור לכיסא שלצידו, עד שהוסיף הילד: "וזה המקום של אבא שלי". ולא מצא יונה, מנוח לרגלו…"

הבה נתחבר השנה בתפילתנו , במקום הספק הפתוח, לתפילתו של הכוהן הגדול, בסדר העבודה ביום הכיפורים: "יהי רצון מלפניך ד' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא השנה הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם: שנת אורה, שנת ברכה, שנת גילה, שנת דיצה, שנת הוד, שנת ועד טוב, שנת זמרה, שנת חדוה, שנת טובה, ….. שנה שתכתבנו לחיים טובים, שנה שלא יצטרכו עמך בית ישראל לפרנסה זה לזה ולא לעם אחר, שנה שתעצור המגפה והמשחית מעלינו ומעל כל עמך בית ישראל"

 

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

חשיפה לשיטת התיקוף

בני משפחה המטפלים באדם עם דמנציה ואלצהיימר, סדרת ההרצאות האלו הן בשבילכם: במיוחד בימי הקורונה חשוב לקבל כלים להתמודדות עם יקירכם באמצעות חשיפה לשיטת התיקוף

להמשך קריאה

מרכז יום וירטואלי

מרכז היום הוירטואלי של מלב"ב לאנשים עם ירידה קוגניטיבית התחיל לפעול לפני כשבועיים. הוא הראשון מסוגו בארץ ונותן מענה לאוכלוסייה רבה מאוד. הפעילות כוללת: מוזיקה,

להמשך קריאה