fbpx

פרשת מטות מסעי-"בְּנוּ-לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם"-ניהול סיכונים, במקרה של שניים וחצי השבטים

פרשתנו מציגה לנו את מקרה שניים וחצי השבטים :"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד, וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר…אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה: אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן " ( במדבר, לב', א'-ה').

הבה נבחן את מודל ניהול הסיכונים שהוא כה נוכח במישורי חיינו השונים והקשרו למקרה של שניים וחצי השבטים.

המודל הקלאסי של ניהול הסיכונים בארגונים ,כולל בתוכו השלבים הבאים :

בשלב הראשון – מאתרים ומזהים את הסיכונים .

בשלב השני – מעריכים את רמת החשיפה ועוצמתה והנזק שעלול להיגרם אם הסיכון יתממש בפועל.

בשלב השלישי – מעריכים את סבירות המימוש לסיכונים שאותרו. מהו הסיכוי שהסיכון הפוטנציאלי יתממש בפועל.

בשלב הרביעי -מעריכים את הסיכון השורשי (Inherent Risk) שהוא הסיכון המובנה, ללא בקרות , באמצעות שקלול רמת החשיפה ועוצמתה, ביחס לסבירות המימוש .

בשלב החמישי – מעריכים את רמת הבקרה הקיימת בארגון לכל סיכון שורשי .

בשלב השישי והאחרון – מחשבים את הסיכון השיורי (Residual Risk)– הסיכון הקיים לאחר יישום הבקרות, זאת, באמצעות שקלול הסיכון השורשי ברמת הבקרה.

ראוי לדעת שבשנת 1953 נטל ראש הממשלה דוד בן גוריון חופשה של 7 שבועות , כדי לנתח לעומק את מצבה של ישראל. התוצאה הייתה, בדמות מסמך מכונן שכתב ושעומד בסטנדרטים המודרניים ביותר של תכנית לניהול סיכונים. בן גוריון מצביע בו לא רק על האיומים שניצבים בפני ישראל , אלא גם על ההזדמנויות שעשויות לנטרל את האיומים האלה. בסקירת הביטחון של בן גוריון ניתן לראות מסמך יסוד לניהול הסיכונים הניצבים בפני ישראל.

הבה נציג את תמצית מודל ניהול הסיכונים, אותו מנהל משה המנהיג והמנהל ,כפי שמשתקף בפרשתנו במקרה של שניים וחצי השבטים.

מה היו הסיכונים אותם זיהה משה ?

1.סיכון חוסן העמידות ( (resilience והמוטיבציה: הוא אותו הסיכון המאיים לפגוע בחוסן העמידות ובמוטיבציה של שאר השבטים להיכנס לארץ. משה מציג בפני שניים וחצי השבטים את הסיכון : "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: " הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה. וְלָמָּה תנואון (תְנִיאוּן), אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–מֵעֲבֹר, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, ד' " ( במדבר, לב', ו').

משה ממחיש בפניהם את עוצמת הסיכון השיורי וסיכוייו להתרחש, בכך שמספר להם אודות אירוע המרגלים- החטא ועונשו ,משמעויותיו והשלכותיו. כלומר, במודל של ניהול סיכונים, גם לאחר הטמעת הבקרה הלמידתית אחרי חטא המרגלים והפקת הלקחים ממנו, עדיין מזדקר לנגד עינינו סיכון דומה , במעשה של שניים וחצי השבטים. וכך, מציג משה בפרשתנו בפני שנים וחצי השבטים את הסיכון השיורי של פגיעה בחוסן העמידות והמוטיבציה: " כֹּה עָשׂוּ, אֲבֹתֵיכֶם, בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, לִרְאוֹת אֶת-הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכּוֹל, וַיִּרְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וַיָּנִיאוּ, אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְבִלְתִּי-בֹא, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, ד' ".( במדבר, לב', ח'-ט').

משה ממחיש להם את הסיכוי בהתרחשות הסיכון, בהזכירו להם , מה הייתה תגובתו של הקב"ה בעקבות חטא המרגלים:" וַיִּחַר-אַף ד', בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה–עַד-תֹּם, כָּל-הַדּוֹר, הָעֹשֶׂה הָרַע, בְּעֵינֵי ד' ".( במדבר,לב',יג'). משה מחבר את השנים וחצי השבטים לתרבות הרעה והקלוקלת של המרגלים, כאומר להם: "אתם ממשיכי דרכם של המרגלים, אתם גורמים בכך לסיכון ממשי של פגיעה בחוסן העמידות ובמוטיבציה של העם החדש להיכנס לארץ, מתוך ייעוד ומשמעות. מתוך מוטיבציה ומחויבות". כך מציגה לנו זאת פרשתנו בדברי משה : "וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם – תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים " (במדבר, לב', יד').

רש"י בפרשנותו ממקד באלומת אור חזק את הסיכון ,עוצמתו וסיכוייו להתרחש:" וְלָמָּה תנואון (תְנִיאוּן), אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–מֵעֲבֹר, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, ד' "- תסירו ותמניעו ליבם מעבור, שיהיו סבורים שאתם יראים לעבור מפני המלחמה וחוזק הערים והעם"

הנה לפנינו במודל ניהול הסיכונים, מוצג הסיכון השורשי של פגיעה בחוסן העמידות והמוטיבציה, אשר עלול לגרום למורך ורפיסות באיתנות החוסן האידאולוגי של הכניסה לארץ. סיכון ממשי שיהיה בו פגיעה ממשית בתהליך הייעודי שמועיד הקב"ה לעם ישראל בהגשמת ברית בין הבתרים שבו הובטחה בעבר הארץ לאברהם אבינו.

2.סיכון החוסן הביטחוני: סיכון זה אותו מציג משה, מתמקד בסיכון השורשי של פגיעה בעוצמה הצבאית ובבניין הכוח של צבא עם ישראל, במלחמתו עם שבעת העממים בכניסה לארץ. כך מציג משה את הסיכון בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, אִם-תַּעֲשׂוּן אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה: אִם-תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ד', לַמִּלְחָמָה. וְעָבַר לָכֶם כָּל-חָלוּץ אֶת-הַיַּרְדֵּן, לִפְנֵי ד', עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת-אֹיְבָיו, מִפָּנָיו. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ד', וְאַחַר תָּשֻׁבוּ–וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵד', וּמִיִּשְׂרָאֵל; וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם, לַאֲחֻזָּה–לִפְנֵי ד'. וְאִם-לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, הִנֵּה חֲטָאתֶם לַד'; וּדְעוּ, חַטַּאתְכֶם, אֲשֶׁר תִּמְצָא, אֶתְכֶם"( במדבר,לב',כ'-כג'). משה מציג ללא כחל וסרק את הסיכון בכמות ובאיכות של בנין הכוח הצבאי ובעוצמתו בהתמודדותו עם המשימה של מלחמת כיבוש הארץ אל מול צבאות שבעת העממים שהקימו תשתיות צבאיות בארץ כנען.

משה מייחס חשיבות לסיכון הביטחוני ביודעו את יכולותיו הצבאיות של שבט גד במיוחד. כך מאיר לנו רש"י את הסיכון הביטחוני : "בראשי גייסות מתוך שגיבורים היו, שכן נאמר בגד – "וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף-קָדְקֹד " (דברים, לג', כ').

אך פרשתנו מלמדת אותנו שהסיכון הביטחוני השיורי הוא לא גבוה, שכן, שניים וחצי השבטים רואים עצמם כדגם לחוסן ביטחוני של חלוצים בראש הצבא הישראלי המתהווה וכך הם אומרים למשה: " וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל-חֲלוּץ צָבָא, לִפְנֵי ד' לַמִּלְחָמָה: כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי, דֹּבֵר". משה במודל ניהול הסיכונים, בונה כלי בקרה ומנגנון הגנה, שאלעזר הכוהן ,יהושע בן נון וראשי המטות, יפקחו, יבקרו ויבטיחו שכל זה יקרה בפועל :"וַיְצַו לָהֶם, מֹשֶׁה, אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן; וְאֶת-רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִם-יַעַבְרוּ בְנֵי-גָד וּבְנֵי-רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן כָּל-חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ד', וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ, לִפְנֵיכֶם–וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת-אֶרֶץ הַגִּלְעָד, לַאֲחֻזָּה. וְאִם-לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים, אִתְּכֶם–וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (במדבר, כח'- ל' ). ההסכם נחתם ,הוא ברור ומבטיח את סיכוייו הנמוכים של הסיכון להתרחש: "וַיַּעֲנוּ בְנֵי-גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, לֵאמֹר: אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' אֶל-עֲבָדֶיךָ, כֵּן נַעֲשֶׂה. נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ד', אֶרֶץ כְּנָעַן " (במדבר, לב', לא'-לב').

3.סיכון החוסן החינוכי רוחני והזהותי: מסתבר שסיכון זה הוא המשמעותי ביותר, מבין כל הסיכונים האחרים. שכן סיכון זה נוכח בפרשתנו כסיכון משמעותי וגם כסיכון שיורי והוא גם נוכח בשני מופעים נוספים בהמשך- בספר יהושע ובספר דברי הימים. סיכון זה מייצג איום ופגיעה בחוסן הזהות הרוחנית והחינוכית של שניים וחצי השבטים, שעלול להמיט אסון קיומי על עתידם. סיכון העלול למוטט ולחסל את תשתית האידישקייט שתביא להתבוללות, היטמעות במשפחת העמים והעלמות רוחנית. הנה כך, מוצג הסיכון בפרשתנו, בפנייתם אל משה : "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים, לְטַפֵּנוּ "( במדבר, לב', טז'). אך משה בזיהויו את הסיכון, עונה להם:"בְּנוּ-לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם; וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם, תַּעֲשׂוּ" (במדבר, לב', כד').מדוע משה משנה את סדר העדיפות ? הנה רש"י מבהיר זאת בפרשנותו המבחינה בפערי תפיסת העולם, בדיאלוג המתקיים בין משה לבין שניים וחצי השבטים :" חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה: לא כן ! עשו העיקר –עיקר והטפל-טפל. בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם". משה מציג לשניים וחצי השבטים, כלי בקרה ומנגנון הגנה בניהול הסיכונים, לצמצום הסיכון השיורי.

אך מסתבר שמשה עדיין חושש ומייחס חשיבות עליונה לסיכון הזהות הרוחנית והחינוכית.

אז מה עוד עושה משה, כדי למזער את הסיכון ?

משה בונה כלי בקרה ומנגנון הגנה נוספים למזער את הסיכון. עדות לכך נמצא בדברי הנצי"ב מוולוז'ין (נפתלי צבי יהודה ברלין 1816-1893)בפרשנותו בספרו "העמק דבר", דברים , ג', טז': "דבשביל שראה משה רבינו שבעבר הירדן כוח התורה מעט…על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי הארץ…והשתדל משה שיתרצו המה לשבת בעבר הירדן ומשום זה הרבה להם נחלה עד שיתרצו". משה רבנו היטיב להבין את חשיבות השמירה של הזהות היהודית והאידישקייט בגולה והדרך להניע שליחים ובעלי תפקידים לעסוק בחינוך יהודי מעבר לים.

אך אם חשבנו שהסיכון חלף, הרי טעינו, שכן, שבילי ההיסטוריה, מנכיחים עוד יותר את הסיכון בחוסן הזהותי והרוחני של שניים וחצי השבטים.

כך מספר לנו בהמשך ספר יהושע: " וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם, מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן, מִזְבֵּחַ גָּדול לְמַרְאֶה…. וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכּהֵן, וַעֲשָרָה נְשִאִים עִמּו" (יהושע, כב', א').

יהושע ממשיך דרכו של משה מתגלה בגדולת מנהיגותו בניהולו את סיכון החוסן הזהותי החינוכי של שניים וחצי השבטים. יהושע מקיים רציפות שלטונית ומכבד את ההסכם שבין משה לשניים וחצי השבטים ואיננו נסחף לרגשות ולשמועות לכאורה, אלא יודע שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. יהושע שולח משלחת ממלכתית המייצגת את כל השבטים לבדוק בשטח את העובדות לאמיתן. האם אכן שניים וחצי השבטים איבדו את זהותם היהודית או לא.?האם הם מקריבים חלילה על מזבח של עבודה זרה כחוקות הגויים, או שהקרבתם על מזבח, אשר מקדש את שמו של הקב"ה?אכן הבדיקה מתנהלת ותוצאותיה החיוביות באות לידי ביטוי בדברי פנחס ראש המשלחת של וועדת הבדיקה: " הַיּום יָדַעְנוּ כִּי בְתוכֵנוּ ד', אֲשֶׁר לא מְעַלְתֶּם בַּד' הַמַּעַל הַזֶּה, אָז הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל מִיַּד ד' " (יהושע, כב', לא') .

האם חשבנו שאנו שומעים צפירת הרגעה לסיכוי התרחשותו של הסיכון בעתיד ? מסתבר שלא.

בתקופה מאוחרת יותר מתרחשת טרגדיה שאולי יש בה אות וסימן שסוגר לצערנו מעגל, שהחל בחטא ועונשו באירוע המרגלים. כפי שמספר לנו ספר דברי הימים : " וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה; וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא, וּנְהַר גּוֹזָן, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. (דברי הימים א' פרק ה', כו').

לצערנו, אקורד הסיום בניהול הסיכונים, שהחל בתקופת משה והמשיך לתקופת יהושע ומסתיים בטרגדיה של גלות, באובדן חיי תפוצה וקהילה ובאובדן חבל ארץ. שניים וחצי השבטים הם הראשונים בגלות שומרון, שהמעצמה האשורית כופה עליהם הגליה ופיזור לכל קצוות העולם. קהילתם ותפוצתם מתפרקים לרסיסים קטנים לכל עבר. התפוצה הגדולה השמנה והשבעה של שנים וחצי השבטים, מגורשת ,גולה ומתפרקת לכל עבר- לרסיסי תפוצות.

האם הם הוגלו ראשונים כשהם כבר השילו את זהותם הרוחנית היהודית והפכו להיות כמו כל הגויים ? לצערנו, כן.

כך מלמדנו המדרש:" וכן אתה מוצא בבני גד ובבני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול, וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, שנאמר ( דברי הימים א',ה',כו')- וּבְנֵ֗י חֲצִי֙ שֵׁ֣בֶט מְנַשֶּׁ֔ה יָֽשְׁב֖וּ בָּאָ֑רֶץ מִבָּשָׁ֞ן עַד־בַּ֧עַל חֶרְמ֛וֹן וּשְׂנִ֥יר וְהַר־חֶרְמ֖וֹן הֵ֥מָּה רָבֽוּ…וַיִּֽמְעֲל֔וּ בֵּֽאלֹהֵ֖י אֲבֹֽתֵיהֶ֑ם וַיִּזְנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהֵ֣י עַמֵּי־ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ הִשְׁמִ֥יד אֱלֹהִ֖ים מִפְּנֵיהֶֽם- ומי גרם להם (שיגלו) ?-על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם." (מדרש רבה כב',ז'-ח').

לצערנו, הסיכון הפך להיות ממשי לגבי שניים וחצי השבטים ואולי גם הקרין על החוסן הרוחני, האמוני והחברתי של עם ישראל לדורותיו, בהקשר לימים אלו של בין המצרים, שלצערנו היו נגועים בשנאת חינם שהביאה לחורבן הבית ולגלות ישראל ויהודה.

בימים אלו של ימי קורונה, ראוי שנלמד את המקרה של שניים וחצי שבטים, במודל ניהול הסיכונים, מבית מדרשם של משה ויהושע בן נון, שהפגינו מנהיגות של מנהיגי ציבור ,בניהול משברים מורכבים, במציאת חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

חזק חזק ונתחזק

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מי מטפל במטפל (העיקרי)?

כאשר מאבחנים דמנציה ואלצהיימר, חשוב לאבחן גם את הבריאות של המטפל העיקרי: מתן תשומת לב לבריאותו הפיזית, הרגשית והנפשית של המטפל העיקרי. מיהו הטפל העיקרי?

להמשך קריאה

עזרו לנו להציל את מלב"ב

עזרו לנו להציל את מלב"ב לתרומה ידידי מלב"ב היקרים, נוכח התפשטות נגיף הקורונה, אנו חווים את השלכותיו ומשמעויותיו למטופלים שלעמותת מלב"ב. משבר הקורונה חושף אותנו

להמשך קריאה