רבות ורבים מאיתנו נוטים לחשוב על הזקנה כעל שלב שמגיע "מעצמו". אבל בפועל, איכות החיים בגיל המבוגר נבנית לאורך זמן, מתוך רצף של בחירות יומיומיות. העתיד לא מתחיל ביום אחד הוא נבנה לאט.
מי שמתחילים כבר היום לשמור על שגרת תנועה קלה, להקפיד על בדיקות תקופתיות או לשמור על קשרים חברתיים, יפגשו את השנים המאוחרות כשהם חזקים, בטוחים ומתפקדים יותר. פעולות מניעה קטנות, כמו יציאה יומית להליכה או שמירה על סדר יום קבוע, מצטברות לכדי השפעה גדולה.
תפיסת ההזדקנות המיטבית, כפי שמובילה אשל-ג’וינט, מדגישה בדיוק את זה: איכות חיים אינה מקרית, היא תוצאה של היערכות מודעת.
אז מהי בעצם הזדקנות מיטבית?
על פי תפיסת ג’וינט-אשל, הזדקנות מיטבית היא היכולת להמשיך לחיות חיים איכותיים, עצמאיים ובעלי משמעות גם בגיל המבוגר, תוך התאמה לשינויים שמביא איתו הזמן. לא מדובר בהיעדר מחלות או קושי, אלא ביכולת להתמודד איתם באופן שמאפשר תפקוד, בחירה ושליטה.
הזדקנות מיטבית נשענת על כמה עקרונות מרכזיים: שמירה על בריאות גופנית ונפשית, המשך מעורבות חברתית וקהילתית, תחושת שייכות ומשמעות, פיתוח מסוגלות אישית והיערכות מוקדמת לסביבה משתנה – פיזית, חברתית וכלכלית. בתוך התפיסה הזו, האדם המבוגר אינו נתפס כפסיבי או תלוי, אלא כשותף פעיל בעיצוב חייו, והקהילה בשילוב המערכות הציבוריות נדרשות ליצור תנאים שמאפשרים זאת בפועל. להלן הפירוט:
1 – לא לחכות שיכאב: הכוח בפרואקטיביות
פרואקטיביות פירושה לפעול לפני שהבעיה מתפרצת. למשל, להצטרף לפעילות קהילתית עוד לפני שמרגישים בדידות, גם כשלא באמת בא לנו; להתייעץ עם פיזיותרפיסט כשיש חוסר יציבות קל ולא רק אחרי נפילה; לבצע התאמות בבית מבעוד מועד, כמו התקנת מאחזים במקלחת או שיפור התאורה ,אלו ועוד, מפחיתים משמעותית סיכונים עתידיים ושומר על עצמאות. זו גישה שבעצם מחזירה לאדם המבוגר תחושת שליטה וגם אחריות – אני לא מחכה שיקרה משהו, אני מתכונן.
2 – הגוף ככלי לחיים, לא כמגבלה
שמירה על הבריאות הגופנית אינה דורשת מאמצים קיצוניים. גם תרגול של פעמיים שלוש בשבוע, חוג התעמלות מותאמת, או תרגילי שיווי משקל בבית יכולים לעשות הבדל גדול. כך גם תזונה מאוזנת, שתייה מספקת ומעקב אחרי תרופות. למשל, בדיקה תקופתית של התאמת מינונים או שיחה עם רוקח יכולה למנוע סחרחורות, נפילות או עייפות מיותרת. המטרה אינה "להילחם בגיל", אלא לאפשר לגוף להמשיך לשרת אותנו ביומיום.
3 – הראש והלב צריכים טיפוח, לא פחות
בריאות קוגניטיבית ונפשית נשמרת דרך עשייה. קריאת ספרים, לימוד מחשב או סמארטפון, כתיבה, יצירה או השתתפות בהרצאות – כל אלו מאמנים את המוח ושומרים עליו פעיל. גם מתן מקום לרגשות הוא חלק ממניעה: שיחה עם חבר, השתתפות בקבוצת תמיכה או פנייה לאיש מקצוע בעת קושי רגשי מונעים הסתגרות ודכדוך. לדוגמה, מי שממשיך ללמוד ולגלות עניין, מתמודד טוב יותר עם שינויים ואובדנים. בנוסף, לעצם התחושה הטובה הנלווית לכך שעשינו משהו כדי לשמור על הקוגניציה או הלב יש השפעה ניכרת.
4 – קשרים אנושיים הם תשתית לבריאות
שמירה על קשרים חברתיים אינה מובנת מאליה ודורשת יוזמה. הצטרפות למועדון, חוג, קבוצת הליכה או התנדבות בקהילה יוצרים מסגרת קבועה של מפגש ושייכות. גם קשרים בין-דוריים, כמו זמן קבוע עם נכדים או השתתפות בפעילות משותפת עם צעירים, מחזקים תחושת ערך ומשמעות. הילה פעילה היא אחת ההגנות החזקות ביותר מפני בדידות והידרדרות.
5 – להתכונן מבעוד מועד ולהישאר בשליטה
היערכות מוקדמת כוללת גם תכנון פרקטי: התאמת הבית, היכרות עם זכויות ושירותים, שימוש בלחצן מצוקה או בטכנולוגיות מסייעות. לדוגמה, אדם שמכיר מראש את השירותים הקהילתיים הזמינים לו, יידע למי לפנות בעת רגעי חירום או משבר. צעדים אלו מעניקים ביטחון ושקט נפשי, גם כשהמציאות משתנה.
הזדקנות מיטבית היא תהליך, לא יעד
בסופו של דבר, הזדקנות מיטבית אינה רשימת משימות אלא דרך חיים. רצף של בחירות קטנות – תנועה, קשר, עניין והיערכות – שמצטברות לאיכות חיים טובה יותר. פרואקטיביות אינה דורשת מהפכות, אלא תשומת לב מתמשכת לעצמנו ולצרכים שלנו, כאן ועכשיו.
זקוקים להכוונה וייעוץ? עמותת מְלַבֵּב כאן עבורכם עם מידע, כלים וליווי שיסייעו לכם לבחור נכון, להמשיך ולשמור על היקרים לכם, תוך שמירה על הבריאות שלכם.
לפרטים נוספים על השירותים שלנו והדרכים בהן נוכל לסייע, אתם מוזמנים לפנות אלינו בכל עת.
צרו עמנו קשר: טלפון 1700-70-4533 או באתר www.melabev.org.il.
כתבה: שרון שילוח, גרונטולוגית
