בדידות בגיל מבוגר: המגפה השקטה

ההגדרה המדויקת לבדידות, בניגוד למה שחלקנו עשויים לחשוב, אינה מתייחסת בהכרח למספר החברים או לכמות המפגשים החברתיים של האדם, אלא בראש ובראשונה לתחושה סובייקטיבית פסיכולוגית – האם, למרות שיש לי הרבה אינטראקציות חברתיות, אני עדיין מרגיש בודד? האם אני מרגיש שייך לאנשים סביבי? האם אני מרגיש  מובן?

ההגדרה המחקרית המקובלת לבדידות, היא פער בין הרצוי לבין המצוי, כלומר, הפער בין מערכות היחסים שהיינו רוצים שיהיו לנו, לבין מה שאנו חווים בפועל. אנחנו יכולים להיות מוקפים אנשים ועדיין לחוש בודדים – אם הקשרים הקיימים אינם מספקים לנו תחושת שייכות, אינטימיות או קרבה רגשית.

מי חווים יותר בדידות בגיל המבוגר, גברים או נשים?

מחקרים מצביעים על כך שנשים מדווחות על תחושות בדידות בשכיחות גבוהה יותר, במיוחד בגיל המבוגר. הסיבות לכך ברורות: תוחלת החיים של נשים גבוהה יותר משל גברים, מה שבהכרח מביא ליותר שנות חיים ללא בן/ת זוג והתמודדות מתמשכת יותר עם אובדנים שונים, שהם חלק מהזיקנה.  לא פעם נשים גם ממלאות את תפקיד המטפל העיקרי במשפחה, מה שמגדיל את הסיכון לתחושות בדידות ושחיקה.

לעומת זאת, כאשר בוחנים את ההשלכות הבריאותיות של היעדר קשרים חברתיים משמעותיים, דווקא אצל גברים מבוגרים נמצא סיכון משמעותי יותר לתחלואה: אלו מהם שחווים בדידות, נמצאים בקבוצות סיכון ללקות בדיכאון, לחוות ירידה קוגניטיבית ולהגיע למצב בריאותי שברירי.

ההבדל המגדרי נובע בעיקר משום שגברים, לרוב, נשענים יותר על מערכת יחסים זוגית ותמיכה חברתית מצומצמת כתוצאה מהקשר הזוגי. במילים אחרות, רבים מהם נסמכים על האשה כסוכן החברתי של הבית והמשפחה. כשקשר זה מתערער או מסתיים, הם מתקשים לעיתים לפתח מעגלים חדשים. כך, נשים מדווחות על יותר בדידות, אך נראה כי גברים פגיעים במיוחד להשלכותיה הבריאותיות.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מדגיש כי בדידות, במיוחד בקרב מבוגרים, משפיעה גם על הבריאות הנפשית וגם על הבריאות הפיזית, מה שמחזק את הצורך בהתייחסות ספציפית לקהלים השונים בבואנו להתמודד עם התופעה.


חיזוק "השרירים החברתיים"

המודעות לבדידות בגיל השלישי, בעיקר בעידן שלאחר הקורונה, גוברת וקיימות תכניות רבות אשר מספקות הזדמנויות להכיר אנשים חדשים. אולם, על מנת באמת לתת מענה לתחושת הבדידות המכרסמת, צריך לחזק את "השריר החברתי" שלנו, אפילו אם זה נעשה באופן מאולץ. זאת משום שכישורים חברתיים טובים, כמו כושר גופני, אינם נוצרים ביום אחד, אלא דורשים תרגול והתמדה.

הצעד הראשון, גם אם הוא מרגיש טכני או זר, כמו ישיבה על כוס קפה במועדון קהילתי, השתלבות בקבוצת הליכה קיימת או השתתפות במפגש מקוון – מהווה "אימון חברתי". ככל שחוזרים על המפגשים הללו, כך גוברת היכולת לייצר אמון, לפתוח את הלב וליצור תחושת שייכות מחודשת.

איך לעזור לאדם אהוב שחווה בדידות?

לפעמים מה שהכי נחוץ זה לאו דווקא פתרון דרמטי, אלא פשוט נוכחות אמיתית: להקשיב בלי לשפוט, להיות שם בעקביות, ולעזור בצעדים קטנים שמחזירים תחושת חיבור ומשמעות. לא צריך "להציל", לפעמים מספיק להזכיר לאדם שהוא לא שקוף.

כמה צעדים פשוטים להתחלה:

 

  • סדר יום – קבעו שיחת טלפון יומית קצרה או שיחת וידאו קבועה.
  • הזמינו לפעילות משותפת קטנה, כמו בית קפה, הליכה, או אפילו קניות יחד
  • חפשו חוג/קבוצה קהילתית קרובה שמתאימה לכם. מסגרות מתאימות מבחינת גיל, יכולת, סגנון חיים – כל אלו יעודדו פתיחות.
  • פתחו יחד קבוצת וואטסאפ משפחתית/חברים פעילה.
  • נסו לעשות שימוש בסיסי בזום או בווידאו, כדי לפתוח ערוצים חדשים.
  • אימוץ בעל חיים – יכול מאוד להקל על הבדידות, אם מתבצע בסיוע התאמה מקצועית.


זכרו, אתם לא לבד בתהליך. קבלת עזרה מאנשי מקצוע, יכולה לקצר תהליכים ולתת לכם כלים רלוונטיים להתמודד.

עמותת מְלַבֵּב כאן עבורכם עם מידע, כלים וליווי שיסייעו לכם לבחור נכון, להמשיך ולשמור על היקרים לכם, תוך שמירה על הבריאות שלכם.

לפרטים נוספים על השירותים שלנו והדרכים בהם נוכל לסייע, אתם מוזמנים לפנות אלינו בכל עת.

צרו עמנו קשר: טלפון 1700-704533 או באתר  www.melabev.org.il.

מאת: שרון שילוח, גרונטולוגית, עמותת מְלַבֵּב

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!