למי שלא מכיר מקרוב את החיים עם דמנציה, הקשר לאכילה נראה קלוש.
למה שקשיי זיכרון או אפילו בעיות בוויסות התנהגות ישפיעו על משהו בסיסי כל כך, כמו אכילה?
התשובה הפשוטה היא – שכמו הרבה פעולות יומיומיות שאנחנו עושים בלי מחשבה רוב חיינו, הרגלי אכילה הם למעשה רצף של פעולות (רכישת מזון, הכנת ארוחה וכו'). כולן נשענות על תפקודים שעלולים להיות פגועים בקרב מתמודדים עם דמנציה – חשיבה, חישה ותנועה.
תפקודי חשיבה – כדי להצליח להכין אוכל אנחנו נשענים על מגוון רחב של תפקודים קוגניטיביים, בדגש על תפקודים ניהוליים. רכישת מזון מתאים, אחסונו באופן הולם, הכנת הארוחה ובישולה מצריכים תכנון של עבודה לפי שלבים, ארגון של הסביבה, לזכור את המתכון (או איפה שמרנו אותו) ועוד. ירידה בתפקודי החשיבה יכולה לגרום לקשיים בהתארגנות עצמאית בכל הנוגע למזון. נסו לבדוק – האם יש במקרר מוצרים מקולקלים שנמצאים שם זמן רב? האם הם רכשו מזון בכמויות מוגזמות, או מזון שאסור להם לאכול? נסו להתלוות אליהם בעת הכנת ארוחה. האם הם שוכחים דברים על האש? נתקעים באמצע הכנת מתכון מוכר?
מה אפשר לעשות? הפיכת המטבח לנגיש (למשל, הדבקת פתקים שמפרטים תכולה על הארונות), ללוות את האדם לקניות או סיוע ברכישה אונליין, ותרגול עם מרפאה בעיסוק של טכניקות פיצוי כמו עבודה עם רשימות ותזכורות, פירוק המתכון לשלבים ועוד. אם ישנה בעיה חמורה של היגיינה (כלים מלוכלכים, מזון מקולקל), יש לשקול בדחיפות עזרה צמודה יותר.
תפקודי תנועה – פגיעה בשליטה בשרירים יכולה להפריע לאכילה במספר שלבים. פגיעה במוטוריקה העדינה תקשה על הכנת האוכל, ובהמשך על השימוש בסכו"ם. לדוגמא, רעד בידיים יכול להפוך את הניסיון לאכול אורז עם מזלג למטלה קשה ומביכה, וקיצוץ ירקות למסוכן. אם כתוצאה מהדמנציה ישנם ליקויים בשליטה בשרירי הלוע והוושט, יופיעו קשיי בליעה בזמן האכילה והשתייה. מדובר בסכנת חיים! שימו לב האם יקיריכם לועסים זמן ממושך, משאירים את המזון בפה, או משתעלים בזמן האוכל. במקרה כזה, פנו מיד לקבלת עזרה רפואית.
מה אפשר לעשות? אם אובחנו בעיות בבליעה, חשוב לפנות לקלינאית תקשורת כדי לאבחן את הקשיים ולעשות התאמות. למשל, מעבר למזון במרקם או רמת סמיכות אחרת. אם הקושי הוא בשליטה בידיים, אפשר לעבור לאוכל שנעים לאכול באצבעות (כריכים, מאפינס וכו') ו/או לרכוש אביזרי עזר לאחר התייעצות עם מרפאה בעיסוק.
חושים – שינויים בחוש הריח והטעם הם אחד הקשיים הנפוצים סביב אכילה בגיל המבוגר בכלל, ובדמנציה בפרט. בלי שום אזהרה, למזונות אהובים יש טעם מוזר ולא מוכר – ולפעמים אפילו דוחה.
מה אפשר לעשות? לא להתעקש ששום דבר לא השתנה או לנסות שוב. מדובר בחוויה מתסכלת מאוד, אבל יש בה גם הזדמנות לחוויות חדשות. זה זמן נהדר לנסות מאכלים חדשים ולגוון את התפריט עד שימצאו מנות ערבות לחיך ולאף.
ירידה בתיאבון – תחושות רעב יכולות להיות מושפעות ממספר גורמים: מצב רוח ירוד, כאב כרוני או מחלה, שיניים תותבות לא מתאימות. ייתכן שהסירוב נובע מעצירות או בעיות בחלל הפה (יובש, כאבי שיניים וכו'). במקרה של דמנציה, חוסר תיאבון יכול להיגרם גם משינויים במבנה ותפקוד המוח. מעבר לתפקודי חשיבה, המוח אחראי גם על וויסות הורמונים שמכתיבים את תחושות הרעב שלנו לאורך היום. לכן בקרב מתמודדים עם דמנציה נראה לעיתים קרובות ירידה בתיאבון ממקור נוירולוגי. בעיה דומה יכולה להופיע גם סביב הצורך לשתות.
מה אפשר לעשות? ראשית, פנו לסיוע מקצועי כדי לברר את המקור. אם אין מצוקה רגשית או רפואית, אפשר להתייעץ עם תזונאית כדי לנסות לשנות את הרגלי האכילה. ארוחות קטנות עם ערך קלורי גבוה לאורך היום, אוכל ריחני וצבעוני שיגרה את החושים, הגשת שתייה רק לאחר האוכל כדי לא למלא את הקיבה בנוזלים ועוד. אם יקיריכם לא שותים מספיק, ניתן להיעזר בהמתקה ותזכורות לאורך היום.
בתיאבון!
כתבה: מאיה הכט, נוירופסיכולוגית שיקומית בהתמחות, מלב"ב לקהילה
