עונת החגים מתקרבת, ומציפה שאלות מורכבות. האם נוכל להביא את סבא או סבתא אלינו לארוחת החג? האם סבא או סבתא יצליחו להתמודד עם ההמולה? איך כדאי להתכונן? לצערנו אין תשובות נכונות ולא נכונות – התשובה המדויקת ביותר שיש לנו היא "זה תלוי".
בסופו של דבר כל משפחה צריכה לבחור בעצמה מה מתאים עבורה ועבור יקירה (ולא תמיד זה אותו הדבר). הכנו רשימה של נקודות למחשבה שיעזרו לתכנן את ארוחת החג שתתאים לכולם.
קודם כל לשאול! תמיד חשוב לזכור שליקירינו שמורה הזכות להגיד מה מתאים עבורם. בירור איתם ישמר את תחושת העצמאות, ויכול לחסוך סבל מיותר. עם זאת, כמובן שזה לא כל כך פשוט. לפעמים הרצון שלהם לא תואם את זה של בני הזוג, את רמת התפקוד שלהם או את היכולת של המשפחה להנגיש את האירוע לצרכיהם. למשל, אם חשוב להם להגיע למרות הכול, כדאי לחשוב ביחד האם הקשיים הצפויים ברורים. מצד שני, אם הם מעדיפים להימנע, אפשר לחשוב ביחד איך אפשר להפוך את החוויה לנגישה ונעימה יותר (למשל, לערוך ארוחת חג מצומצמת, בנפרד).
קחו בחשבון שיציאה מהבית יכולה לבלבל. עבור מתמודדים עם דמנציה ואלצהיימר, שינויים וסביבה לא מוכרת יכולים לגרום למצוקה רבה. לא פעם עצם השהות בסביבה יציבה ומוכרת מאפשרת תחושת ביטחון ותפקוד עצמאי. במצב כזה, ביקור בבית המשפחה יכול לגרום לבלבול. בשלבים מתקדמים יותר, הפגיעה בתחושת הזמן יכולה לגרום לביקור של סוף שבוע להיראות כמו שינוי קבוע ומלחיץ. לכן בעת תכנון ארוחת החג, כדאי לחשוב – האם הארוחה מתוכננת במקום מוכר? אם יש צורך בלינה מחוץ לבית, האם התנסיתם בכך ברמת התפקוד הנוכחית? האם יהיה ניתן להגיע לביקור קצר בלבד, או לפרוש הביתה במקרה הצורך?
מצד שני, גם לארח זה לא פשוט. לסביבה המוכרת בהחלט יש יתרונות, אבל אם תבחרו לערוך את ארוחת החג בבית יקירכם, תצטרכו להתמודד עם אתגרים אחרים. חשוב לקחת בחשבון שהשמחה עלולה להיקטע באיבה אם ההמולה המשפחתית תציף את יקיריכם. אפשר להכין חדר שקט שבו יוכלו להירגע, אבל יכול להיות שלא יהיה מנוס מלסיים את החגיגה מוקדם.
זהירות מעומס גירויים. המון אנשים, אוכל, שירה, יין. גם בסביבה מוכרת, ההמולה השמחה של השולחן החג יכולה לגרום עומס חושי ומצוקה לסובלים מדמנציה (ואם נודה באמת, גם למי שלא). במצב זה אנשים עם דמנציה עשויים להתקשות בניהול שיחה, ולהיראות מנותקים או מבולבלים. במצבים חמורים יותר, המצוקה יכולה להוביל לתוקפנות. איך יקיריכם מתמודדים עם רעש וצפיפות? האם יש אפשרות לדאוג מראש לפינה שקטה שבה אפשר להירגע, או מישהו שילווה את יקיריכם חזרה הביתה? האם ילדי המשפחה מודעים ומבינים את המצב?
עזרו להם להישאר מעורבים. בנוכחות של הרבה אנשים, אנשים שמתמודדים עם דמנציה עלולים להצטמצם לתוך עולמם הפנימי ולהתנתק. אפשר למנות בן משפחה "אחראי" שידאג לערב אותם בשיחה, או להכין אלבומים שיסייעו להם ליזום נושאי שיחה בעצמם.
שנה חדשה, צרכים חדשים. זכרו שמה שהתאים בשנה שעברה, לא בהכרח יתאים השנה. דמנציה היא מחלה שמחמירה לאורך זמן. מומלץ לשקול מראש האם יש צורך בהתאמות למצב הקיים, ולהיות מוכנים ל"תקלות".
לפעמים עדיף לחגוג בנפרד, וזה בסדר. קשה למשפחה לחגוג עם כיסא ריק, כשאנחנו יודעים כמה החג היה חשוב ליקירינו פעם. הוויתור כואב, אבל לפעמים אין ברירה אלא להכיר בזה שמה שטוב למשפחה, הוא לאו דווקא לטובת סבא וסבתא היום. אם ההגעה לערב חג כרוכה בסבל ליקיריכם, במיוחד אם הם לא מודעים לכך שיש חג היום, עדיף להרפות. אפשר לנסות לחגוג במועד אחר (למשל, בצהריים – כשתפקודי המחשבה במצב טוב יותר), במסגרת מצומצמת שתאפשר רגישות וגמישות לצרכיהם.
לא לשכוח שיש גם יתרונות להשתתפות. בדמנציה, חוויות שמציפות זיכרונות מהעבר הרחוק מטיבות מאוד עם מתמודדים. השירים המוכרים של שולחן החג, הסרוויס של סבתא רבא, ריחות התבשילים ממתכונים שעברו מדור לדור – כל אלו יכולים לגרום אושר רב ליקיריכם ולכם. באופן כללי, מומלץ לשמר ככל הניתן את הפעילות החברתית למרות הקשיים של ההתמודדות עם הדמנציה.
לסיכום, דמנציה אמנם מאתגרת יותר מבדרך כלל בתקופת החגים, אבל אפשר לערוך ולהנות מארוחת חג עם כל המשפחה עם קצת גמישות וסבלנות. מומלץ להקדיש זמן כדי לבחון לעומק מה מתאים לכם השנה, ולהיות רגישים לשינויים שהשנה האחרונה הביאה. אנחנו כאן בעמותת מלב"ב בשבילכם כדי לייעץ, לתמוך ולעזור .
שנה טובה וחג שמח
כתבה: מאיה הכט, נוירו-פסיכולוגית שיקומית בהתמחות, מלב"ב לקהילה
