כולנו יודעים ומכירים בתנ"ך את סדר מעשה בראשית: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ… וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר". דומה שהמילים מקבלות מקום של בכורה ועליונות, במעשה הבריאה של אלוהים את עולמו. בכל אחד מששת ימי בראשית, נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים " לפני המעשה. קודם נבראו המילים ורק אחר כך המעשה. כלומר, ההגעה למחוז חפץ מתחילה קודם במילים. נצא ונלמד מסדר הדברים במעשה הבריאה, שאלוהים ברא תחילה לכול, את המילים.
מאז ימי בראשית ועד ימינו, מילים יכולות לבנות אך גם להרוס, מילים יכולות להביא אושר ושמחה אך גם עצב ותוגה, מילים יכולות לרומם אך גם להשפיל , מילים יכולות להעצים אך גם לדכא, מילים יכולות להביא שלום, אחווה ורעות, אך גם מלחמה, סכסוכים, איבה, שנאה ורצח.
רולף יאקובּסֶן המשורר הנורווגי כתב את השיר העוצמתי – "בשנתנו": "כֻּלָּנוּ יְלָדִים בִּשְׁנָתֵנוּ, רַק אָז אֵין בָּנוּ עוֹד מִלְחָמָה… וְאֵד כְּמוֹ כלָּה נִפְרָשׂ מֵעַל, לְפֶסֶק זְמַן קָצַר, בּוֹ אִישׁ אֵינֶנּוּ קָם עוֹד עַל רעהו. לוּ רַק יָכֹלְנוּ לְדַבֵּר אָז, זֶה עִם זֶה, כְּשֶׁלִּבֵּנוּ פֶּרַח שֶׁזֶּה עַתָּה פָּתַח אֶת כותרתו. מִלִּים זהובות כִּדְבוֹרִים, הָיוּ אָז חופזות מִתּוֹכוֹ. אֱלֹהִים, למדני אֶת שֶׁפַּת הַשֵּׁנָה".
אך מה קורה כשמתעוררים משפת השינה ? כיצד מתנהלת לה שפת העֵרוּת ?
סיפור בראשית בתנ"ך מציג לנו את "שפת העֵרוּת " בדרמה וטרגדיה, בהתרחשות הרצח הבראשיתי, עלי אדמות. קין רוצח את אחיו הבל. לידתה של האלימות במשפחה ובאנושות במלוא עוצמתה. קדושת החיים מתחלפת בזילות החיים.
קין התחיל באלימות מילולית. מכאן המרחק קצר לאלימות פיזית – "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ ".
אלימות = אל – מילים .היכן שנגמרות המילים, מתחילה האלימות הפיזית שסופה לא אחת -רצח.
התנ"ך מציג לנו מספר אירועים של רצח פוליטי, בהם נרצחו מלכים, מנהיגים או אנשים חשובים במטרה להחליף שלטון או לשנות את המציאות הפוליטית. כך התוודענו לרצח גדליהו בן אחיקם, שלאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל, מינה מלך בבל את גדליהו כמושל יהודה. גדליהו ניסה לשקם את העם שנשאר בארץ, אך נרצח על ידי ישמעאל בן נתניה, בן למשפחת מלוכה יהודית, מתוך התנגדות לשלטון הבבלי ותקווה להחזיר את העצמאות לעם ישראל. רצח זה נחשב לאירוע טראומטי, שבעקבותיו נקבע לדורות – צום גדליה לזכרו. כך גם רצח עמשא, שמונה ע"י דוד המלך כשר צבאו של אבשלום בנו, וגם רצח איש בשת שמונה למלך ישראל. התנ"ך גם מספר לנו על רצח זכריה הנביא – זכריה בן יהוידע, שהיה כהן ונביא, שנרצח בסקילה בבית המקדש על ידי בני עמו. הוא נרצח בעקבות נבואותיו, שהיו ביקורתיות כלפי המלך יואש ואצולת יהודה. מותו מסמל את הסכנות שנביאים ופוליטיקאים עומדים מולן כאשר הם מציגים דעות ביקורתיות כלפי שלטון.
אירועים אלו מדגימים כיצד מאבקי כוח, אינטרסים פוליטיים ושאיפות לעצמאות הובילו לרציחות פוליטיות בתנ"ך, והשפיעו על ההיסטוריה של עם ישראל.
הזיכרון הקולקטיבי היסטורי שלנו בדורנו, טולטל ונצרב עמוק, ברציחתו של ראש ממשלה בישראל – יצחק רבין, בי"ב במר חשוון תשנ"ו, ב-4 בנובמבר 1995. הכול התחיל באלימות מילולית שהסתיים ברצח פוליטי.
הנה כי כן, מלחמת המצווה הקיומית הנמשכת כבר למעלה משנה, מציבה לנו תמרור אזהרה גדול, לדעת להפנים ולהטמיע, בזמן עֵרוּת את שפת השינה. צו השעה הקיומי, קורא למנהיגינו מימין ומשמאל, לנהל מחלוקת, שיג ושיח, ביקורת ודעות שונות, במילים נקיות, מעירות ומאירות, כשרוח אלוהים שׁוֹרָה עליהם – " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר "
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב, וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון
